קביעת דרגת נכות רפואית ע"י המל"ל
סע' 6 ב לחוק הפלת"ד קובע כי -
"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו"
נפסק כי קביעת דרגת נכות שנקבעה ע"י המל"ל עוד בטרם החל שלב שמיעת הראיות, תהא קביעה מחייבת בהליך הנידון, ולא ימונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט לעניין זה. כך הובהר בעיניין רע"א 271/20 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (12/3/20)-
"סעיף זה נועד אף הוא לייעל את הדיון בהליך לפי חוק הפלת"ד, ולפיו קביעה של דרגת נכות רפואית יציבה אשר נקבעה על-פי דין אחר (ובכלל זה – נכות שנקבעה על-ידי המל"ל) טרם שמיעת הראיות בתביעה על-פי חוק הפלת"ד, תהיה קביעה מחייבת גם בתביעה כאמור"
בצד האמור סע' 6 ב מאפשר לבעל דין לבקש הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל וקובע בזו הלשון-
"ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".
מלשון הסעיף עולה כי בעל דין החפץ לסתור את קביעת דרגת הנכות לאחר שנקבעה ע"י המל"ל כאמור, בין אם להוסיף עליה ובין אם לגרוע ממנה, הדרך לכך היא הגשת בקשה להבאת ראיות לסתור.
...
בוודאי שכך הם פני הדברים עת מוצא בית המשפט למנות מומחה ולא לדחות את בקשת המינוי (ראו, כדוגמה - רע"א 7790/20 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי (14.12.20)), וכך נפסק לעניין זה ברע"א 7135/11 המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ נ' מלכי מירב (12.1.12):
" כידוע, ההחלטה שלא להיעתר לבקשת הנפגע ושלא למנות מומחה רפואי בתחום מסוים, עשויה לסגור בפניו את המסלול הדיוני האחד הפתוח בפניו להוכחת טענותיו, ובכך לשלול ממנו את האפשרות להוכיח את נכותו בתחום זה ( רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד (2) 216 (1990)). לאור האמור, החלטה כזו – שלא למנות מומחה רפואי – עומדת לביקורת קפדנית של בית המשפט של ערעור. לעומת זאת, ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בהחלטה להיעתר לבקשת תובע ולמנות מומחה רפואי (א. ריבלין, תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, 2012) 651)." (הדגשה שלי – צ.ו).
די באמור על מנת לדחות את הבקשה, ואולם דין הבקשה להידחות אף לגופה כפי שיפורט להלן.
לעניין זה יצוין כי הפסיקה אכן הדגישה את חובת ההנמקה, ואולם אין ההנמקה חייבת להיות ארוכה ומפורטת, ולא אחת די בכך שבית המשפט יציין כי מסקנתו עולה מתוך התיעוד שצורך לבקשה ועיון בטענות הצדדים כך נפסק, כדוגמה, בעניין רע"א 290/15 ברנד פו יו נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ (2015):
"...יש ומתחייבת החלטה המנמקת את עצמה ארוכות, יש שנדרשת הנמקה קצרה, ויש שדי בקבלתה של בקשה או דחייתה, ללא כל הנמקה. וזאת כאשר החלטה מן הסוג האחרון כמו מתבקשת מעצמה מתוך מכלול החומר המונח בפני בית המשפט. כל מקרה ומקרה ונסיבותיו שלו" (וראה המובאות הרבות הנזכרות בפסק הדין)
סוף דבר-
הבקשה נדחית.