בנסיבות אלה, ברי כי פסיקת שכר ביניים לפי תקנה 8 לתקנות השכר, כמוצע ע"י הכנ"ר, תיגרום לעיוות משמעותי ביחס שבין העמל הרב שהושקע ע"י בעל התפקיד לבין השכר הנמוך שישולם לו, ולתוצאה בלתי צודקת בעליל מבחינתו של בעל התפקיד, גם אם נוסיף לשכר תוספת מאמץ מיוחד בשיעור של 50% כמוצע ע"י הכנ"ר.
אכן, הכלל הוא שיש לפסוק שכר טירחה לפי המנגנונים הקבועים בתקנות השכר, אלא שלכלל זה ישנו חריג המעוגן בתקנה 13 (א1) לתקנות:
"ביצע בעל תפקיד פעולות החורגות באופן משמעותי ממסגרת התפקידים השגרתיים שבעדם נקבע לו שכר, רשאי בית המשפט - אם הגיש לו הכונס הרישמי בקשה לכך - לקבוע לבעל התפקיד שכר מיוחד בעד הפעולות האמורות, בהיתחשב בתועלת שהן הביאו לנושים ולמעונינים האחרים בפרוק."
בתיקים כגון זה הנוכחי, יש להימנע ככל הניתן ממצב בו יווצר תמריץ שלילי לבעל התפקיד לבצע את מלאכתו ביסודיות הנדרשת.
נזכיר כי לפי תקנה 13 לתקנות השכר, נתון לבית המשפט שיקול דעת האם להגדיל או להקטין את השכר הקבוע לפי התקנות, על מנת למנוע תוצאה בלתי צודקת:
"לצד כל אחד משלושת המסלולים הללו נקבע בתקנה 13 לתקנות כי לבית המשפט יש סמכות ושיקול דעת לחרוג מהמסלולים הקיימים על ידי הגדלה או הפחתה של שכר הטירחה, על מנת להתאים את התחשיב שקבוע בתקנות למקרה הקונקרטי באופן שימנע תוצאה בלתי צודקת בנסיבותיו העניין. ... מובן כי ההחלטה בדבר מסלול שכר הטירחה המתאים לנסיבות העניין מסורה בסופו של דבר לבית המשפט, ועל בית המשפט לבחון האם המסלול שבעל התפקיד מבקש לפסוע בו בבקשתו הנו המסלול המתאים לנסיבות המקרה הקונקרטי והאם שכר הטירחה המבוקש הנו הוגן וצודק בנסיבות העניין. כאשר מדובר בבקשת שכר טירחה לפי מסלול "שכר מימוש" או מסלול "שכר הניהול", על בית המשפט לבחון האם מסלול השכר המבוקש על ידי בעל התפקיד תואם את אופי פעילותו במקרה הקונקרטי.
ראה למשל פר"ק (מחוזי י-ם) 34085-01-16 מניף שירותים פינאנסיים בע"מ נ' עו"ד פיני יניב, כונס הנכסים (פורסם בנבו, 01.11.2016), שם נפסק מפי כב' השופט ד' מינץ:
"... אין לכחד כי קיימת רתיעה בפסיקת שכר בעל התפקיד לפי תעריף שעתי ... ואולם, חרף רתיעה זו, יש מקרים בהם פסיקת השכר לפי אחד מהמסלולים הקבועים בתקנות, גם תוך שימוש בתקנה 13, אינו נותן מענה הולם לשכר הראוי, ולכן בית המשפט יכול לפסוק את השכר לפי מנגנון אחר. למשל, לפי השכר הקבוע בכללי לישכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000 ... או לפי מנגנון פסיקת שכר לפי שעות עבודה בפועל ... די נהיר איפוא שלא ניתן לתגמל את כונס הנכסים ואת צוותו בשכר טירחה הולם וראוי לפי אחד מהמסלולים שבתקנות. בית המשפט גם יושב בתוך עמו ויודע מה רבה מלאכת כנוס נכסים באמצעותו מנוהל פרויקט בנייה מסוג זה. ... גם תקנה 8 לתקנות אינה רלוואנטית, שכן תקנה זו מיושמת כאשר עיקר פועלו של בעל התפקיד הוא במימוש נכסי החברה ומכירתם במסגרת תפקידו. התקנה אינה מתחשבת בפעולות האחרות של בעל התפקיד. במקרה זה כאמור, חישוב שכר הטירחה המגיע לפי תקנה זו מגיע לכדי 379,354 ₪ בלבד עבור חמש וחצי שנות עבודה אינטנסיביות, היינו סך של כ-69,000 ₪ עבור כל שנת פעילות בשל עבודתם של חמישה עורכי דין וחמישה מתמחים במשרדו של כונס הנכסים, סכום שאינו הולם כלל את הקף העבודה שהושקעה על ידו ומשרדו."
באותו ענין אושר תעריף שעתי של 510 ₪ לשותף בכיר, 420 ₪ לשותף זוטר, 360 ₪ לשעת עו"ד ו- 200 ₪ לשעת מתמחה.
...
במקרה כזה, בסופו של דבר שכרם של הנושים ייצא בהפסדם, שכן הסיכוי היחיד של הנושים לקבלת סכום כלשהו על חשבון נשייתם, גם אם לעת הזו איננו נראה גבוה במיוחד, מותנה בהשקעת מאמצים מרובים ולאורך זמן, על ידי צוות מיומן של עורכי דין.
מאידך, אין לאפשר שהחריג יהפוך לכלל ואין לעודד עבודת בעלי תפקיד שלא לצורך באמצעות אישור תדיר של שכר טרחה שעתי, ולכן, פסיקת שכר טרחה לבעל תפקיד לפי שעות עבודה בפועל ולא באחוזים מתקבולי המימוש, צריכה להשמר לאותם מקרים נדירים, כמו זה בעניננו, בו ההליך מורכב באופן חריג, וקיים קושי מובנה בקבלת תקבולים לקופת הפש"ר בטווח הזמן הקרוב.
נזכיר כי לפי תקנה 13 לתקנות השכר, נתון לבית המשפט שיקול דעת האם להגדיל או להקטין את השכר הקבוע לפי התקנות, על מנת למנוע תוצאה בלתי צודקת:
"לצד כל אחד משלושת המסלולים הללו נקבע בתקנה 13 לתקנות כי לבית המשפט יש סמכות ושיקול דעת לחרוג מהמסלולים הקיימים על ידי הגדלה או הפחתה של שכר הטרחה, על מנת להתאים את התחשיב שקבוע בתקנות למקרה הקונקרטי באופן שימנע תוצאה בלתי צודקת בנסיבותיו העניין. ... מובן כי ההחלטה בדבר מסלול שכר הטרחה המתאים לנסיבות העניין מסורה בסופו של דבר לבית המשפט, ועל בית המשפט לבחון האם המסלול שבעל התפקיד מבקש לפסוע בו בבקשתו הינו המסלול המתאים לנסיבות המקרה הקונקרטי והאם שכר הטרחה המבוקש הינו הוגן וצודק בנסיבות העניין. כאשר מדובר בבקשת שכר טרחה לפי מסלול "שכר מימוש" או מסלול "שכר הניהול", על בית המשפט לבחון האם מסלול השכר המבוקש על ידי בעל התפקיד תואם את אופי פעילותו במקרה הקונקרטי.
