בקשת שינוי מעמד בדיעבד של רואת חשבון

המערערת הייתה מיוצגת על ידי יועצי מס ורואי חשבון אשר פנו אל המוסד, והגישו את הדו"חות הכספיים של המערערת, והם אלו אשר היו צריכים להיות מודעים לתשלום דמי הביטוח שהיא משלמת בהשוואה להקף עבודתה, והיה עליהם לייעץ לה אם להגיש בקשה לשינוי מעמד.

מדובר בהנחיה פסולה ובלתי חוקית, בהיותה מנוגדת לסעיף 5 לחוק ולפסיקה בעיניין רד; העובדה שהמערערת דיווחה על הנתונים בדיעבד אינה פוטרת את המוסד מהפעלת שיקול דעתו, אך המוסד לא הפעיל שיקול דעת בעיניינה של המערערת אלא דחה את בקשתה באופן שרירותי ובאופן בלתי מנומק; אין לקבל תוצאה שלפיה המוסד מפעיל את סמכותו לשינוי המעמד רק כאשר השינוי הוא לטובת המוסד ולא לטובת המבוטח.

...

לטענת המערערת, הדיווח בדבר 40 שעות עבודה בשבוע אינו נכון, ומעולם לא עבדה 8 שעות ביום, וכי מאז שנת 2009 צמצמה את היקף עבודתה כ"עצמאית" גם נוכח הכנסותיה הנוספות מנדל"ן. ביום 2.5.2013 השיבה פקידת המוסד למערערת כי הבקשה נדחית, כי במהלך כל השנים היא שילמה דמי ביטוח כ"עצמאית" ואף הוגשו על ידה בקשות לתיקון מקדמות באמצעות מייצגיה, אך לא דווח על צמצום שעות עבודתה; היוזמה לשינוי מעמד מוטלת על המבוטח או מייצגיו, ומשלא הוגשה כל בקשה לא ניתן לאשר את בקשתה בדיעבד; המוסד אינו יוזם פנייה למבוטח בעניין צמצום שעות עבודה גם כאשר חלה ירידה בהכנסות, שכן אין בהכרח קשר בין שעות העבודה לבין רווחים; במהלך השנים נהנתה מזכויות ביטוחיות וגם מטעם זה אין מקום לשינוי מעמד בדיעבד.

נוכח המסקנה אליה הגענו, אין לנו צורך להידרש לשאלת הפעלת שיקול הדעת של המוסד, ובאלו נסיבות יש מקום לכך שתיעתר בקשתו של מבוטח לשנות בדיעבד את מעמדו מ"עצמאי" ל"עצמאי שאינו עונה להגדרה", בהתחשב בעובדה שבמהלך התקופה שבה היה המבוטח מסווג כ"עצמאי" הוא נהנה מכיסוי ביטוחי, אף אם לא אירע מאורע שזיכה אותו בגמלה.

סוף דבר – הערערור נדחה.

המערערת תשלם למוסד הוצאות בסך של 4,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פסק הדין.

עניינה של תביעה זו היא בקשתה של הגב' פילוט חגית לשינוי מעמד בדיעבד, שנדחתה ע"י הנתבע בהחלטתו מיום 9.8.2015.

לטענתה, כבר שנת 2013 העבירה דיווח לנתבע במסגרתו הודיעה על הקטנת הקף המקדמות, אולם עקב שגגה לא ציינה רואת החשבון של התובעת מפורשות כי חל גם שינוי בסטאטוס התובעת, וזאת כפועל יוצא מהקטנת הקף השעות בהן עסקה במשלח ידה.

...

לאור כל האמור לעיל, לטענת התובעת, יש לקבל את בקשתה לשינוי סטטוס בדיעבד ולבטל את דרישת החוב.

וראו לעניין זה עב"ל (ארצי ) 16519-11-15 רחל ברוך קונפינו נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 26.12.2017), שם קובע בית הדין הארצי את חשיבות הדיווח בזמן אמת לעניין מ עבר לסטטוס של "עצמאי שאינו עונה להגדרה" עקב קשיי ההוכחה– "למעבר מסטטוס של "עצמאי" ל"עובד" או ל"אינו עובד ואינו עובד עצמאי" שקל יותר לאימות, כגון באמצעות מסמכי סגירת עסק, שינוי הסטטוס מ"עצמאי" ל"עצמאי שאינו עונה להגדרה", עת המבוטח ממשיך לעסוק באותו עיסוק, קשה לאימות בדיעבד, ועל כן במקרים אלה הנטייה היא שלא לאשר שינוי המעמד בדיעבד; המערערת נהנתה מזכויות ביטוחיות במהלך השנים, ואין לאפשר לה לקבל את דמי הביטוח בדיעבד.

לאור כל המקובץ לעיל, היות והתובעת לא הרימה את הנטל לסתור את החזקה כי הייתה בגדר "עובדת עצמאית" בשנת 2013, ולא דיווחה במועד על שינוי בהיקף פעילותה, מתייתר הצורך להידרש לשאלת הפעלת שיקול הדעת של הנתבע בנוגע לשינוי הסטטוס בדיעבד.

אחרית דבר לאור כל המקובץ לעיל – התביעה נדחית.

טעות זו התגלתה לאחר שהתובעת ובעלה החליטו להפסיק את ייצוגו של רואה החשבון, ומינו תחתיו את מר משה צימנט - יועץ מס. התובעת לא הייתה בקיאה בכל ההתנהלות החשבונאית והדיווחים לנתבע, אלא נתנה לרואה החשבון שלה לטפל בעניינים אלה, ואף הסבירה שעלתה ארצה בגיל מבוגר יחסית והיא בקושי יודעת לקרוא.

כך גם עולה מבקשת התובעת מיום 26.11.14, לתיקון רישום מעמד כעצמאית בביטוח לאומי (נספח ב' לתצהיר התובעת), שם נרשם: "בנוסף אני מטפלת בעניינים המשרדיים כגון הטיפול השוטף מול הבנק, הכנת הניירת להנהלת חשבונות וקשר עם יועץ המס בנוגע לתשלומים לרשויות המס השונות. כמו"כ, אני אחראית לטפול במשכורות כולל חישוב הזכויות הסוציאליות וטפול בהפרשות הפנסיוניות של העובדים..." האמור אינו מתיישב עם גרסת התובעת לפיה אינה מבינה בנושא וכי לא ידעה שאינה רשומה כ"עצמאית" וכי לא משולמים בגינה דמי ביטוח לביטוח לאומי.

אם לא כן, היה על הנתבע לפעול על פי הפסיקה שהובאה לעיל ולפיה היציבות המנהלית וגם המשפטית, מחייבת להענות לבקשה לשינוי סיווג רק מעת הגשת הבקשה ולא למפרע ולאשר את בקשת התובעת רק ממועד הגשתה.

...

אשר על כן, משלא הוצג הסבר המניח את הדעת לשינוי בדיווחים שהוגשו לנתבע במהלך השנים, יש לדחות את התביעה.

לאור המסקנה המפורטת לעיל, השאלה אם הנתבע פעל כדין כאשר הסתמך בעניינה של התובעת על ההנחייה מיום 30.7.12 התייתרה.

זאת מאחר שלתיק הוגשו שומות בעקבות ההחלטה מיום 5.3.2015 ולא בעקבות ההחלטה מיום 16.6.2015 מושא פסק דין זה. סוף דבר - התביעה נדחית.

ראה: עדותו של רואה החשבון בירן מיום 27/6/2005 עמ' 6 שורה 20.

משנמצא כי התובעת הגישה בקשה לשינוי במעמד ולסגירת התיק כ"עובד עצמאי" בדצמבר 2002; ומשנמצא עוד כי בקשה לפתיחת התיק כ"עובד עצמאי" ביחס לשנת 2003 נעשה רק בחודש מאי 2004 – אין מנוס מהמסקנה ולפיה לא הייתה התובעת רשומה כ"עובד עצמאי" בעת הפגיעה (יולי 2003); ולא הוכח כי עשתה את המוטל עליה כדי להרשם כ"עובד עצמאי" נכון למועד הפגיעה.

תורף המחלוקת הוא בשאלה אם יש להחיל בעניינינו את תקנה 11 בתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנה 11"), הקובעת כי הגימלה תחושב לפי הבסיס לחישוב המקדמות לפני הפגיעה בעבודה ["ארעה פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, תיחשב ההכנסה, לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, כהכנסה לפי שומה סופית"]; או, שמא, יש להחריג מתחולתה מקרה שבו, בהעדר חשש להטיית התוצאה בדיעבד – תחושב הגימלה לפי ההכנסה בפועל.

...

אולם, אין לכך נפקות; משום שלו הייתה התובעת מגישה דו"ח רב-שנתי לפני הפגיעה בעבודה – לא הייתה חלה תקנה 11, ולפיכך היה חל הכלל שלפיו נגזרת הגמלה, בסופו של דבר, מן ההכנסה מעבודה "לפי שומה סופית". לא הוגשה כראיה השומה הסופית של הכנסות התובעת לשנת 2003.

לאור המקובץ, אעמיד את הפיצוי הכולל הראוי בראש נזק זה על סך 60,000 ₪ (לפי אמת-מידה של 5,000 ₪ לשנה).

נוכח אשמה התורם של התובעת בשיעור 50% – הנתבע ישלם לתובעת את מחצית הסכומים האמורים בפסקה ‎85 לעיל.

יחסי הצדדים הגיעו לסיומם לבקשת הנתבעת מכיוון שהתייתר הצורך במתן שירותי ניהול ושיווק על ידי התובע בעקבות השינויים בתחום צמיגי הרכב ובעקבות הפסקת ייבוא ושיווק המותג HERO עוד בשנת 2014.

כלומר, התובע הצהיר בפני רשויות המס על ניהול עסק עצמאי וקיבל הטבות מס הנובעות ממעמדו העצמאי וכעת מבקש להצהיר הצהרה סותרת.

התובע התייעץ עם רואה חשבון כל העת בנוגע למתכונת ההיתקשרות העדיפה מבחינתו ובחר משיקולים כלכליים מובהקים להיתקשר כעצמאי.

ברם, לא תמיד קביעת המעמד כעובד ברורה וחד משמעית, ובייחוד לא בתחילת הקשר, להבדיל מניתוחו בדיעבד.

...

] כאן המקום לציין כי אנו דוחים את טענת הנתבעת שלפיה מסוף חודש 12/2012 היחסים היו בין התובע לחברת דקה ולכן משחברה זו לא נתבעה יש לדחות את התביעה לתקופה הזו, ואלה טעמנו: האחד, הנתבעת (בשם הקודם חברת קמור) וחברת דקה נקראו יחד בהסכם ההתקשרות מיום 5.12.2012 בשם "החברה", והוראות ההסכם מתייחסות לשתיהן כחברה אחת[footnoteRef:10].

] בנסיבות אלה, לא מצאנו פסול בעובדה שהתובע לא תבע את חברת דקה בנוסף לנתבעת על אף שבחלק הארי של התקופה שבמחלוקת הוצאו החשבוניות לחברת דקה.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

תביעת התובע לתשלום הפרשי שכר – נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצוי פיטורים בסכום של 148,201 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.2.2018 ועד לתשלום המלא בפועל.