בקשת שינוי מסגרת לימודים של קטין

על הטענה בדבר אי צירוף משיבים נוספים משיב האב בהפנותו לבקשה שהגיש (ביום 7.2.18) לצרוף רשת מעיין החינוך התורני שבבעלותה בית הספר "אמת ושלום" (בו למדה ש') וכן צירוף מנהל בית הספר, שביצע את ביטול הרישום.

שינוי מקום מגורים, ושינוי של המסגרת החינוכית, הם אירועים משמעותיים, שמערערים את היציבות בחייהם של הקטינים.

יודגש, כי הרשויות מחויבות בהקפדה על התקנות והנהלים בעיניין ההעברה של תלמידים ממוסד חינוך אחד למישנהו ובכך יגשימו את התכלית העומדת בבסיס התקנות – שמירה על זכותם (וחובתם) של הורים לקבוע את חנוכם ולימודיהם של ילדיהם מכוח היותם אפוטרופוסים טבעיים של הקטינים.

...

יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי במקרה דנן, פגיעה הנטענת בשלטון החוק מצדיקה לשלול את יסודות השיהוי המתקיימים בענייננו.

נוסף לשיהוי בהגשת העתירה, אני סבורה כי מתקיים במקרה דנן גם כלל "המעשה העשוי". על פי כלל "המעשה העשוי", אין לקיים דיון שיפוטי או שאין ליתן סעד שיפוטי בעניין שאינו ניתן לשינוי או שקיים קושי מהותי לשנותו (שרגא ושחר, שם, עמ' 259; 8129/02 ארגיל שירותי הובלה (1993) בע"מ נ' הנאמן על חברת דן רולידר בע"מ, פ"ד נז(5) 481)).

במצב דברים זה, ומשחלפה לעת הזו למעלה ממחצית שנת הלימודים תשע"ח, אני סבורה כי גם אם טענות האב תתקבלנה, לא ניתן להגשים את המטרה האופרטיבית שביסוד העתירה, שהיא להביא לכך שהקטינים ילמדו בקריית גת בשנת הלימודים תשע"ח. סוף דבר – העתירה נדחית על הסף.

בתגובתו שב המבקש על טענותיו ונימוקיו המצדיקים בחינה מחדש של זמני השהות (סעיפים 7-6 לתגובה) ומוסיף כי אין הצדקה לכך שיינתן פסק דין בתובענה זו תחילה ורק אז תוגש תובענה חדשה מטעמו תוך הטרחת המערכת כולה מחדש; אין הגיון בניהול שני הליכים עוקבים בשאלה אחת, היא שאלת השלכות מעבר המשיבה לר' על הקטינה דהיינו היכן טובתה ללמוד מעתה ואילך והאם יידרשו שינויים בזמני השהות לנוכח המצב החדש.

החינוכית של הקטינה: האם יש מקום לשינוי המסגרת הקיימת וככל שיש מקום האם יש מקום למסגרת בסמוך למגורי האב או בסמוך למגורי האם.

...

יוצא אפוא שמדובר בתיקון המוסיף עילה ונימוקים חדשים לכתב התביעה.

יוצא אפוא שמתן הכשר לניהול מוטעה של התביעה על ידי תיקון כתב התביעה, עלול לקפח לא רק את הצד השני, אלא את ציבור המתדיינים הממתינים לתורם – ואת זאת לא ניתן לפתור בפסיקת הוצאות.

תוצאה לתובע אין זכות קנויה לתקן את כתב תביעתו ודאי שלא בשלב דיוני מתקדם, בשים לב לטיב הטענות ועל רקע נסיבות התיק - לא בהתאם לגישה הליברלית, שנהגה בטרם תיקון התקנות ולבטח לא לאחר שנכנסו לתוקף תקנות תשע"ט – לפיכך הבקשה נדחית.

האם יש להענות לבקשת המבקשת לשנות את מסגרת הלימודים של בנם הקטין של הצדדים מבית הספר *** לבית הספר ב***? בקשת האם ונימוקיה: האם הגישה בקשה ביום 25/8/2021 לסעד דחוף שיאפשר רישום בנם הקטין של הצדדים לבית הספר ביישוב מגוריה *** מהטעמים הבאים: 1.1 .

...

לדומיננטיות של האם בתפקיד זה של האפוטרופסות – דאגה, טיפוח וטיפול בענייני החינוך של הילדים יש משמעות רבה כאשר בית המשפט נדרש לקבל החלטה בסוגיית החינוך, שכן הנטייה הטבעית היא לראות באם כמי שמעורה יותר בענייני החינוך של הילדים ועל כן יכולה לקבל החלטות באופן מושכל ונכון יותר מתוך היכרות קרובה עם הילדים, צרכיהם וקשייהם מצד אחד ועל יסוד קבלת מידע ושמירת קשר קרוב עם גורמי החינוך במוסדות החינוך השונים מצד על כן בנסיבות מקרה זה והגם שלאם אינטרס בשינוי המסגרת החינוכית (נוחות/מרחק/עלות), אני סבור שהיא פועלת ממקום של טובת בנה הקטין ולא ממקום של פגיעה באב או בילד או בקשר ביניהם כפי שהאב סבור.

הערה מהותית אחרת נוגעת לשיתוף הפעולה ההורי וחשיפת הילדים לסכסוך : החלטה שיפוטית של בית המשפט בעניין שינוי המסגרת החינוכית, בפרט זמן קצר לפני תחילת שנת הלימודים, יחד עם תחושת התסכול של ההורה שעמדתו נדחית, עלולה להוביל לעירוב או חשיפת רגשות התסכול של אותו הורה בפני הילד.

לאור כל האמור לעיל אני נעתר לבקשה ומורה על רישום הקטין שבכותרת לבית הספר "***" שביישוב מגורי האם.

₪ כן אני מחייב את האב לשלם לאם הוצאות ההליך בסך 1,500 ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים של הצדדים.

בקשת האב לשינוי המסגרת הלימודית לקטין והעברתו לגן חילוני האם מתגוררת בישראל והאב מתגורר בחו"ל. בתסקיר מיום 11.7.2022 נכתב כדלקמן ביחס לסוגיה האמורה: "האם מבקשת להשאיר את הקטין במסגרת החינוכית הנוכחית אשר מתאימה לאורח החיים של המשפחה. האב מיתנגד ומבקש לשלב את הקטין במסגרת חינוכית רגילה עם ערכים יהודיים....עו"ס לסדרי דין סבורה כי יש חשיבות רבה ליצירת יציבות בחייו של הקטין ונוכח התחזקותה של האם מבחינה דתית רק לאחרונה, עולה הסוגיה של יציבות וקביעות בנושא זה וההשלכות על חייו של הקטין. להחלפת המסגרת החינוכית יש משנה תוקף והשפעה על שלובו של הקטין עם חברים מוכרים בכיתה א'...עו"ס לס"ד סבורה כי את סמני הדת וביטוייה יכולה האם להעניק לקטין במסגרת ביתה ובכך יוכל הקטין להנות משני העולמות...לאור האמור לעיל, אני ממליצה לשלב את הקטין במסגרת חינוכית רגילה (ולא דתית)". האם טענה בתצהירה כי לאחר שהיא חזרה עם הקטין בשנת 2020 מ**** לבית הוריה ב***, הוא שולב במסגרת חינוכית ב***.

...

אם כן ולאחר שקילת כלל השיקולים הגעתי לכלל מסקנה כי הקטין ימשיך להתחנך בגן בו הוא לומד כיום או בגן חובה המהווה המשך ישיר לגן בו הוא לומד כיום, לשם הרציפות החינוכית והחברתית, ומשם יעלה לכיתה א' עם מרבית חברין מהגן.

לטובת היציבות בחייו של הקטין אני מורה לאם להתחייב מיידית בתצהיר כי היא לא תעתור בעתיד להעביר את הקטין למסגרת חינוך חדשה/אחרת בעלת זיקה רבה יותר לדת, כגון מוסד חינוכי חרדי, בשל שינוי נוסף באורחות חייה והתחזקותה בדת, ככל שיתרחשו כאלה בעתיד.

סוף דבר, בקשת האב נדחית.

ביום 4/8/22 ביקשו גורמי הטיפול ארכה בעיניין מתן המלצתם ביחס לשינוי מוסדות הלימוד של הילדים כך שזו תוגש במהלך חודש ספטמבר 2022.

אין מקום להתערב בהחלטה בדבר אי שינוי המסגרת החינוכית: גם הטענות כנגד שינוי מסגרת חינוכית חסרות בסיס ולא היה מקום להורות על כך. אני רואה בטיעון של האם ובא כוחה כי יש לשנות מסגרת חינוכית של הקטינה בטענה כי ספגה אלימות, בעוד שמדובר במקרה שקרה בחינוך הבלתי פורמאלי מצד ילדים שאינם בני כיתתה משום חוסר תם לב וניסיון להטעיית בית המשפט.

...

לעניין צמצום זמני שהות והעברת הילדים לאחריות הורית מלאה של האב הסתמך בימ"ש קמא על חוות דעת הפסיכיאטר, אבחון מסוגלות הורית, עמדת גורמי הטיפול והמלצת האפוט' לדין, כאשר כל אלה למעשה הובילו למסקנה אחת בלתי נמנעת כי האם מסכנת סיכון רגשי את הילדים באמצעות הפעלת מניפולציות רגשיות קשות ביותר עליהם, שולטת בהם לחלוטין, מצבה הנפשי אינו יציב, היא סובלת מהפרעות חשיבה, חיבלה בקשר שלהם עם האב ומהווה גורם עיקרי לכך שמצבם הרגשי של הילדים אינו טוב ואף מנעה מהם להיות מטופלים תקופה ארוכה וכל אלה מצדיקים צמצום זמני השהות של הקטינים עם האם כבר עתה ועד להחלטה אחרת.

עמדת האפוט' לדין: האפוט' לדין סבורה אף היא כי דין בקשות האם להידחות.

דיון והכרעה: לאחר עיון מעמיק ויסודי בכתבי הטענות, בהליכים בבית משפט קמא, בתסקירים, בחוות הדעת השונות, בפרוטוקולים ובהחלטות השונות, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור (ובקשת עיכוב הביצוע) להידחות.

יש להניח כי בית המשפט המברר את הסכסוך והאפוט' לדין ישמעו את הילדים במהלך ההליך ככל שיעלה צורך וייתכן שאף בקרוב מאוד, אך לשם מתן הסעד הזמני לא שוכנעתי כלל כי היה צורך בשמיעת הילדים (ראו והשוו גם ר. שוז "זכות הילד להשתתפות: בין תיאוריה לבין הלכה למעשה בבית המשפט לענייני משפחה" משפחה במשפט ב' התשס"ט, 207 בעמ' 230-235).

מקובלת עלי לפיכך עמדת ב"כ האב, כי חיבור של כל המידע וההתרשמות מהתנהלות האם, ממצב הילדים, מחוות הדעת מעלה כי היא אכן מהווה סיכון רגשי ונפשי ואולי יותר מכך עבור הילדים.