לגבי סטניסלב נקבע כי יש בעברו עבירות של חבלה או פציעה, סחר באדם לצורך זנות, חבלה, פציעה.
המתלונן מצויד על ידי השוטרים במכשיר הקלטה והקליט שיחה שלו עם העורר, ובה בין מחוסר תשומת לב ולקיום ההקלטה או מסיבה עלומה אחרת, הוא אומר את המשפטים התמוהים הבאים המתיישבים היטב עם גרסת העורר ואינם מתיישבים עם תלונתו המקורית: "אני נתתי לכם עבודה כדי לזיין את המשקפופר לשדוד את המשקפופר בלאד (מילת גנאי ברוסית א.ו.) כסף עד הזין אצל המשקפופר הזה אפשר להשתגע" ובהמשך אמירות נוספות שמהן עולה, שמטרת הזמנת העורר וחבריו לבית המלון היתה להוציא כספים בהקף ניכר, אולי בדרך של שוד, מאותו אדם המכונה, משקפופר.
על פי כתב התביעה, נזקיו מגיעים ל- 1,455,500 ₪ לפי הפרוט הבא: 500,000 ₪ בגין עצם הגשת כתב האישום ועגמת הנפש בשל המשכות ההליך הפלילי; 55,500 ₪ המהוים פיצוי בגין מעצר לפי התקנות; ו- 900,000 ₪ על כל הנזקים והעוולות לרבות צנתור שנאלץ לעבור, כשהוא בן 28 שנים בלבד.
בית המשפט עמד על ההחלטות שניתנו במסגרת המעצר עד תום ההליכים וציין כי אילו סברו השופטים שדנו בבקשות המעצר כי הבעייתיות בגירסת המתלונן שוללת קיומן של ראיות לכאורה לצורך מעצר, היו מורים על שיחרור המערערים.
שהרי גם כאשר מתקיימים כל התנאים לצוו מעצר, בית המשפט מצוה לבחון אם "ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שיחרור בערובה ותנאי שיחרור שפגיעתם בחרותו של הנאשם, פחותה" (סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.
...
האחד – כי פלוני עמד לדין לפלילי ונמצא זכאי, והשני – אם מצא בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת.
אין איפוא לקבל את טענת המדינה בערעור שכנגד, כי היא לא הועמדה על הסיכון שבפסיקת פיצוי, ונשללה ממנה הזכות להתגונן מפני תביעה זו.
בנסיבות הייחודיות של המקרה, אני סבורה כי ניתן להעניק למערערים פיצוי מכוח סעיף 80, כפי שפסק בית המשפט קמא, הגם שבחרו בתביעה במסלול האזרחי.
נוכח כל האמור, מצאתי כי יש לפסוק למערערים פיצוי מכוח סעיף 80(א) לחוק העונשין.
