בקשת שחרור מייצוג הסנגוריה הציבורית והעברת התיק לסנגור פרטי

האם המערערת רשאית להגיש ערעור בזכות על החלטה בדבר מינוי סנגור פרטי במימון צבורי אשר כוללת הכרעה בשאלת הקפו של מימון צבורי זה? ההליך שבכותרת הועבר לטיפולי לצורך ההכרעה בסוגיה דיונית זו. רקע הדברים עקרי הפרשה שבגינה הועמדה המערערת לדין תוארו בהרחבה בשורה של החלטות שניתנו בבית משפט זה (ראו, למשל: החלטת כבוד השופטת ע' ברון מיום 24.7.2018 בבש"פ 5005/18; החלטת כבוד השופט א' שהם מיום 17.4.2018 בבש"פ 2525/18; החלטת כבוד השופט ע' פוגלמן מיום 22.5.2017 בבש"פ 4105/17; החלטת כבוד השופט ע' גרוסקופף מיום 2.5.2019 בבש"פ 2847/19; החלטת כבוד הרשמת ש' עבדיאן מיום 23.10.2018 בבש"פ 7235/18).

לפיכך, ביום 3.6.2019 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשתם המשותפת של הסניגוריה הציבורית ושל המערערת והורה על שיחרור הסניגוריה הציבורית מייצוג המערערת.

התיק הוחזר איפוא לבית המשפט המחוזי לצורך הכרעה בבקשה למינוי סנגור פרטי במימון צבורי.

...

בדומה נפסק, כי גם כאשר נדחית טענת נאשם באשר להיעדר סמכותו של בית המשפט לדון בכתב האישום אשר הוגשה נגדו תסווג ההחלטה הדוחה את טענת היעדר הסמכות כ"החלטת ביניים".

יפים לעניין זה דבריו של ד"ר גיא שני במאמרו - "רשות לערער על בקשת הרשות לערעור (ב'גלגול שני') – דין מצוי, דין מוצע ודין רצוי בסוגיית הערעור על 'החלטה אחרת'" עיוני משפט ל(1) 71 (2006): "[...] דווקא במשפט הפלילי ניתן למנות טעמים חשובים להכרה באפשרות להשיג על החלטות-ביניים. החלטות כאלה, המתקבלות במהלך משפט פלילי, עשויות להיות בעלות השפעה רבה על זכויות הנאשם, על תוצאת המשפט ועל אופן ניהולו. במהלך משפט פלילי מתקבלות החלטות-ביניים הן בתחום הענייני (למשל החלטה לגבי טענה מקדמית או טענה שאין להשיב לאשמה) הן בתחום סדרי-הדין (למשל החלטה בדבר סדרי הזמנתם וחקירתם של עדים ובדבר מועדים לשמיעת המשפט) והן בתחום דיני הראיות (למשל החלטה בשאלת קבילותה של ראיה או בדבר כשרותו של עד). ברי שהחלטות כאלה עלולות לפגוע בזכויות-יסוד של נאשם – פעמים אף לגרום לו עיוות-דין, והכל בדיני נפשות. הן עלולות גם לפגוע בתביעה, המייצגת את האינטרס הציבורי, ואף להביא לידי כך שבסופו של דבר תיאלץ ערכאת הערעור להורות על זיכויו של אדם ועל שחרורו לחופשי אך בשל פגם בניהול המשפט בערכאה המבררת. והנה, למרות כל אלה ואף שבפועל משפטים פליליים נמשכים כאמור על-פני תקופות זמן ארוכות, הדין בעניין זה מושרש ומקובל, והוא מונע עיכובים והשהיות נוספים בבירורם של משפטים פליליים" (שם, בעמ' 120).

סיכומו של דבר, ההחלטה השיפוטית מושא ההליך הינה "החלטת ביניים" בפלילים.

בבקשה מטעם הסניגוריה הציבורית מיום 1.1.2018 נכתב כי טיוטת נימוקי העירעור הועברה כבר למערער על מנת שיעיר את הערותיו, ובהמשך, בבקשה נוספת שהגישה הסניגוריה הציבורית ביום 31.1.2018, התבקשה הארכת מועד "אחרונה בהחלט" על-מנת לאפשר למערער להעיר את הערותיו לנימוקי העירעור.

עם זאת, המחוקק הכיר בכך שבנסיבות מתאימות ראוי להתיר לבית המשפט לחרוג מחובה זו ולשחרר את הסנגור מייצוג מקום שבו "ראה שאין בכך להועיל" (סעיף 17(ב) לחסד"פ, וסעיף 16 לחוק הסניגוריה הציבורית), וכאשר בערכאת העירעור עסקינן, קובע סעיף 15(ב) לחסד"פ כי "בית המשפט שלערעור רשאי לא למנות סנגור אם הנאשם ביקש זאת ובית המשפט ראה שלא ייגרם לו אי-צדק אם לא ייצגנו סנגור". במקרה דנן, ספק אם יש טעם לכפות על המערער ייצוג של הסניגוריה הציבורית ואפנה גם להחלטת הרשמת עבדיאן מיום 13.11.2019 שבה נאמר: "לא למותר לציין את התרשמותי כי אף אם אורה כעת על חילופי ייצוג, אין כל ודאות כי בעוד כשנה לא נגיע לאותה סיטואציה בה יעתור המערער לחילופי ייצוג נוספים, וכתוצאה מכך להארכת המועד להגשת נימוקי ערעור". אין בדעתי לחזור על "דברי הכיבושין" שהשמענו באוזני המערער בניסיון להניא אותו מהחלטתו ומדעתו, אך על אף שהבהרנו לו את משמעות סרובו להיות מיוצג ואת חשיבות הייצוג בתיק רצח כפול ומורכב, הוא עמד בסירובו.

בעיניין חן התייחסה לכך הרשמת עבדיאן: "טרם חקיקתו של חוק הסניגוריה הציבורית נהגו בתי המשפט למנות סניגורים פרטיים לייצוג בתיקים ספציפיים, כאשר שכר הטירחה של אותם סניגורים שולם על-ידי המדינה מכוח סעיף 19(א) לחוק סדר הדין הפלילי. ואולם, עם חקיקת חוק הסניגוריה הציבורית 'דרך המלך' למינוי סנגור היא באמצעות הסניגוריה הציבורית ורק במקרים חריגים שבחריגים ימונה לנאשם סנגור פרטי, וכך ציינתי בעיניין שם טוב:

...

בבקשה נטען כי המערער הורה לסניגוריה הציבורית שלא להגיש את נימוקי הערעור בשמו וכי "נוכח חוסר שיתוף הפעולה מצידו של המערער, ועל אף שהסניגוריה הציבורית עשתה כל מאמץ לאפשר למערער ייצוג איכותי מטעמה, אין מנוס, לעת הזו, מהגשת הבקשה שבכותרת". המערער מצידו הודיע בתגובתו מיום 21.3.2018 כי אין לו אמון בסניגוריה הציבורית והוא מבקש כי הסניגוריה הציבורית תשוחרר מהייצוג וכי תינתן לו הארכת מועד להגשת נימוקי הערעור באמצעות סניגור אחר שישכור לשם כך. בהמשך לכך, ביום 26.4.2018, הוגשה בקשה על-ידי עורכי הדין מרדכי נחום וזוהר הלוי למינויים כבאי-כוח של המערער.

בהודעה נאמר כי אין מנוס משחרור הסניגוריה הציבורית מייצוג המערער, וכי בשיחה עימו לא ניתן היה להבין באופן ברור מהי עמדתו ביחס לייצוגו בידי הסניגוריה הציבורית בעת הנוכחית, וכי המערער נמנע מיצירת קשר עם סניגוריו עד למועד כתיבת שורות אלה.

אשר על כן, אנו דוחים את בקשת המערער למנות לו סניגור פרטי על חשבון המדינה.

וכלשונה של ב"כ הסניגוריה הציבורית בדיון שלפנינו: "מה ההגדרה של סנגור מלווה? מה מצופה שהוא יעשה? [...] זה בעייתי. האם הכוונה שסניגור מלווה לא כותב את הטענות אלא רק מייעץ לו? הרי הוא דוחה את העצות שלנו, הוא לא מעוניין בהם. האם הוא רק יהיה מורה שיסביר איך מגישים ערעור ומה המסמכים של הגשת ערעור, יש לכך מחלקה בבית המשפט של לא מיוצגים". למרות זאת, אנו סבורים כי גם זו הפעם אין לנעול דלת בפני המערער ואנו מאמצים את שהורתה הרשמת עבדיאן בעניין חן כלהלן: "הסניגוריה הציבורית תעמיד לרשות המערער סניגור עמו יוכל להתייעץ טרם הגשת נימוקי ערעור ועיקרי טיעון בהליך. סניגור זה לא יירשם כמייצגו של המערער בהליך אולם המערער יוכל, כאמור, להיוועץ בו טרם הגשת כתבי הטענות וההופעה בדיון, ועל סניגור זה להתייצב לדיון שיתקיים בערעור". במצב דברים זה, איננו משחררים את הסניגוריה הציבורית.

לדיון שהתקיים ביום 18.2.20 התייצבה נציגת הסנגוריה הציבורית ועתרה לדחיית הדיון לשם הסדרת הייצוג והעברת החומר המשפטי בעיניינו של הנאשם.

בחלק מהבקשות העלה הנאשם טענות שכבר הועלו על ידו עוד קודם להכרעת הדין, בהן טענות להתנהלות פלילית בבירור עניינו, "תפירת תיק", שבוש הליכי משפט, זיוף פרוטוקול והשמטת חומרי חקירה, לרדיפת הנאשם בידי בכירים בבית המשפט ולאיומים לחיסולו, וכן דרישות לבצוע חקירה בידי מוסדות בקרה שונים.

לאחר שיחרור מייצוג הנאשם סרב למסור את פרטי התקשרותו, ובכלל זה את כתובתו, בטענה כי אין לו מען קבוע (ראו היתייחסות לכך בהחלטתי מפרוטוקול הדיון מיום 26.11.20).

לאחר שניתנה לנאשם, לבקשתו, הפסקה להתכונן עם טיעונים לעונש, שב הנאשם וטען, כי הסנגור שמונה לו על ידי הסניגוריה הציבורית שוחרר מייצוג, וכי אינו מיוצג.

...

אני גוזרת, אפוא, את עונשו של הנאשם, ברכיב הענישה של מאסר בפועל, לשבעה חודשי מאסר בפועל.

לפיכך אני קובעת, כי את עונש המאסר בפועל שנגזר עליו יישא הנאשם מאחורי סורג ובריח.

סוף דבר לאור האמור, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: (א) שבעה חודשי מאסר בפועל.

התיק נקבע לשמיעת הוכחות בתאריכים 24.6.20 ו- 1.7.20, ולגבי סוגית הייצוג קבע בית המשפט כך: "מאחר ולא התייצב סניגור פרטי בדיון ומדובר בתיק ישן, אינני משחררת את הסנגוריה הציבורית מייצוג. מאחר והמועדים הנקבעים רחוקים יחסית בזמן, על הנאשם להסדיר את שאלת הייצוג בימים הקרובים כך שככל שירצה להעמיד עו"ד פרטי מטעמו, יעמוד עוה"ד בלוח הזמנים שנקבע להלן ויתאים את עצמו כך שלא תהיינה דחיות נוספות" (עמ' 11 ש- 16-19 לפרוט').

לטענתו, העביר פרטים לבקשת עו"ד מועלם, והבין ממנו כי הייצוג טרם הוסדר אך הוא מעונין להכנס לתיק במועדים שאינם מועדי ההוכחות שנקבעו.

בערכאת העירעור, הסנגוריה הציבורית שוחררה מייצוג בהסכמת כל הצדדים, ואילו לסנגורים הפרטיים הוצע כי יבקשו שבדיונים אליהם לא יוכלו להתייצב - ישמעו ראיות אשר אינן נוגעות לנאשם הספציפי וכן יופיע עו"ד ממשרדם שאינו "בכיר". · בתפ"ח(ת"א) 3186-02-18, החליפה הסנגוריה הציבורית כששה סנגורים בטרם מתן ההחלטה, וכן מדובר היה בנאשם אשר הטיח בסנגוריו האשמות קשות ומילים בוטות.

...

לפיכך, נקבע כי יש להיעתר לבקשה להפסקת ייצוג מחמת סירוב לשתף פעולה, במקרים חריגים בלבד: "החלופה של הפסקת ייצוג מחמת סירוב לשתף פעולה עם הסנגוריה הציבורית (חלופה הנזכרת גם בסעיף 17(ב) לחוק סדר הדין הפלילי), פורשה על ידי בית משפט זה בצורה צרה, כמתייחסת למקרים חריגים בלבד" (ע"פ  7211/18 הסנגוריה הציבורית נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (12.12.18)).

מובן כי ב"כ הנאשם מוגבל בשל חוסר שיתוף הפעולה עימו, אך יחד עם זאת, עדיפה הגנה מוגבלת על חוסר הגנה: "עצם הסברה כי מקום שנאשם אינו משתף פעולה עם סנגורו מתבקשת המסקנה כי כפיית ייצוגו תגרום לו נזק היא שגויה. מקום שאין מנוס אלא מניהול התיק...ברי לטעמנו כי מוטב לנאשם ליהנות מהגנה, ולו מוגבלת, של סנגור שאין הוא משתף פעולה עמו, מאשר שלא ייהנה מכל הגנה שהיא" (ע"פ 10067/08 הסנגוריה הציבורית נ' שלמה אוחיון, פסקה 7 (15.12.08) (להלן: "ענין אוחיון").

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

טרם חקיקתו של חוק הסניגוריה הציבורית נהגו בתי המשפט למנות סניגורים פרטיים לייצוג בתיקים ספציפיים, כאשר שכר הטירחה של אותם סניגורים שולם על-ידי המדינה מכוח סעיף 19(א) לחוק סדר הדין הפלילי.

התוצאה היא כי הבקשה לשיחרור מייצוג מתקבלת בכפוף לסייגים המופיעים בפסקה 19 לעיל, וכן בכפוף להגשתו של אישור מטעם הסנגור הצבורי בהתאם לאמור בפסקה 20, וזאת תוך עשרה ימים מיום המצאת החלטתי זו. הסניגוריה הציבורית תעביר למערער, תוך 14 ימים, את פרטיו של הסנגור שעמו יוכל להתייעץ כאמור לעיל.

...

כל אלה מביאים, כאמור, לכלל מסקנה כי בשלב זה אין מקום לחייב את הסנגוריה הציבורית להמשיך בייצוגו של המערער.

בהמשך לאמור בפיסקה 13 לעיל, החלטתי זו כפופה למתן אישור מטעם הסניגור הציבורי המחוזי, אשר כאמור לעיל מהווה תנאי להפעלת סעיף 16 לחוק הסניגוריה הציבורית.

התוצאה היא כי הבקשה לשחרור מייצוג מתקבלת בכפוף לסייגים המופיעים בפיסקה 19 לעיל, וכן בכפוף להגשתו של אישור מטעם הסניגור הציבורי בהתאם לאמור בפיסקה 20, וזאת תוך עשרה ימים מיום המצאת החלטתי זו. הסניגוריה הציבורית תעביר למערער, תוך 14 ימים, את פרטיו של הסניגור שעמו יוכל להתייעץ כאמור לעיל.