בקשת שחרור כספים שהופקדו בקופת בית המשפט

לפניי בקשה שהוכתרה בכותרת "בקשה לשיחרור כספים מעוכבים", שעניינה – הלכה למעשה – בקשה לעיון מחדש בהחלטה המורה על הפקדת עירבון לקופת בית המשפט.

...

כבר עתה אציין, כי אין מקום לבחון בקשות אלה במסגרת זו, בוודאי שעה שהן מוגשות על דרך תשובה לבקשה, ועל המשיבה לפעול בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי בנושא זה. לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים – אני מורה על קבלה חלקית של הבקשה.

במסגרת בקשה זו אין מקום לבחון האם התביעה צריכה להתקבל או להידחות.

נוכח האמור – הבקשה מתקבלת בחלקה.

אציין, כי במסגרת תגובתה לבקשה הנתבעת התייחסה לטענה שנטענה על ידה בעבר, כאשר הוגשה בקשה של התובעים בתיק הנוסף לשיחרור כספים המופקדים בקופת בית המשפט, באשר להגשתו של ערעור בסוגית הזכויות אשר בגינו סברה, כי אין להורות על שיחרור הכספים.

...

לחלופין, ככל שבית המשפט ימצא לקבל את טענות הנתבעת בעניין זה הרי שיש לדחות את בקשתה להשבת רבע מהסכום המופקד לידיה ולאפשר לבאת כוח התובעות לשקול פניה לרשם הירושות לצורך תיקון צו הירושה.

בשים לב להוראות סעיף 71 לחוק, כמפורט לעיל, מקובלת עליי עמדת הנתבעת, לפיה לא די בתצהיר ההסתלקות במקרה שלפני.

מצאתי שלא להיעתר, בשלב זה, לבקשת הנתבעת לשחרר לידיה את המחצית השנייה של הסכום שהופקד בגין חלקו של המנוח עומר.

לאור כל המפורט לעיל, מצאתי להיעתר לבקשה באופן חלקי כך שמהסכום המופקד בקופת בית המשפט ישוחרר בנאמנות סך של 172,325.5 ₪ עבור זכויותיה של התובעת מס' 1 וסך של 86,162.75 ₪ עבור זכויותיה של התובעת מס' 2.

בבקשות 159 ו-160 מבוא בבקשה 159 עתר הנאמן כי בית משפט זה יאשר לו לשחרר כספים שהגיעו לידיו כתוצאה מהשלמת עסקת מכר הזכויות בנכס הידוע כחלקה 100 גוש 18963 ברחוב החורש 30 כרמיאל (להלן: "הנכס").

כספים לרבות ערבות שהופקדו בקופת בית המשפט על ידי הנושים המבקשים ישמשו לתשלום ההוצאות, והיתרה תושב להם באמצעות בא כוחם.

...

אשר לשאר טענות הנאמן בנוגע לאמור בטענות הנושים המבקשים בנוגע לתביעת החוב של הנושה תיבתא, אני סבורה שצודק הנאמן בטיעוניו.

אשר לבקשה להפחתת תביעת החוב של האב והאישה, אף אני סבורה כפי שסבור הנאמן כי אין מקום לכך ואין הצדקה לכך בנסיבות העניין, לאור כל הנימוקים והשיקולים שפורטו בהרחבה בתגובת האב, האישה והנאמן, ולגביהם לא ניתנה תשובה סותרת עד כתיבת החלטה זו. צודק הנאמן גם בתמיהתו מדוע מבקשים לעצמם הנושים המבקשים זכות להתערב בשיקול דעתו של נושה אחר בנוגע לחוב אחר של אשת החייב, שכלל לא הוכח שהוא חוב גם של החייב, ושהאישה והחייב חבים אותו יחד ולחוד.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת הנושים המבקשים, ומשאלו הגישו בקשה נפרדת ולא הסתפקו בתגובה לבקשת הנאמן וגרמו בכך לסרבול ההליך בבקשה 159, אני מורה כי אלו ישלמו הוצאות בסך של 3,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים לבקשתם, קרי לאב, לאישה ולנאמן.

ההדגשה במקור), ומיד הבהיר בית המשפט – "הובא לידיעתי כי הוטלו עיקולים מבית משפט אחר על סכום הפיקדון הנ"ל או חלקו – ועל כן תעביר מזכירות בית המשפט את גזר הדין למותבים שהטילו עיקולים אלה – לצורך בחינת תקפותם, אם יעתור המתלונן בהתאמה להעברת פיקדון זה אליו, בהליך המתאים – נוכח הפקדתו בקופת בית המשפט, מלכתחילה, לצורך העברתו אליו." במסגרת אחד מתיקי ההוצל"פ בגדרם הוטלו העיקולים על סכום הפיקדון לטובת נושים אחרים של התובעת שהתנהל בלישכת ההוצל"פ בהרצליה ניתן צו למימוש ובשל כך הגיש הנתבע 1 בקשה לתיק ההוצל"פ לביטול צו המימוש ועיכוב העברת הכספים (שם מוצג 14) ואף התובעת הגישה בקשה דומה לתיק הפלילי (שם מוצג 15) וככל הנראה אף במסגרת ערעור שהגישה על פסק הדין בהליך הפלילי הגישה בקשה דומה (שם מוצג 16) אך במסגרת התיק הפלילי והערעור הובהר לו כי מדובר בבקשה המיועדת להכרעה בגדרי ההליכים המתאימים במישור האזרחי.

הן ברע"א 5156/18  אלכסנדר פבליקוב נ' שרון טויס – מנהל מיוחד (6.11.2018) והן בבש"פ 4318/14 אייל זלמן נ' מדינת ישראל (21.10.2014) קבע בית המשפט העליון כי ההגנה על הכספים המופקדים בקופת בית המשפט חלה רק כאשר הופקדו על פי צו של בית המשפט המורה על ביצוע תשלום (ברע"א 5156/18 דובר על הפקדת סכום פסוק על פי ההחלטה המתנה בכך את עיכוב ביצוע פסק הדין ובבש"פ 4318/14 דובר על כספים שהופקדו על פי החלטת בית המשפט לשיחרור לחלופת מעצר בתנאים הכוללים הפקדת ערובה) אך בה בעת נקבע כי מרגע שאין עוד תוקף לצוו המורה על תשלום זה – "סרה מהם חסות בית המשפט וניתן לעקל אותם כפי שניתן לעקל כל כסף או רכוש אחר" (בש"פ 4318/14 פסקה 1).

...

סוף דבר לא שוכנעתי מטיעוני התובע, לאור המצב המשפטי והעובדתי כפי שהובא בפניי, כי דין העיקולים להתבטל או כי היו בטלים מעיקרא.

עוד וללא קשר לתוצאה המשפטית של הליך זה, לא יכולה להיות מחלוקת שסכום הפקדון שהפקידה התובעת במסגרת ההליך הפלילי לא הגיע בסופו של דבר לידי הנתבע 1.

בה בעת, כספי הפקדון שעוקלו ומומשו הגיעו בסופו של דבר ברובם לידי נושים אחרים של התובעת ובכך הפחיתו את מצבת חובותיה, ולמעשה היא זו שזכתה ביתרון כלכלי מהם – בין אם באופן בו תכננה ובין אם לאו – ולא הנתבע 1.

סיכום סוף דבר – התביעה נדחית במלואה.

נקבע כי הכספים יופקדו בקופת בית המשפט ומשם יועברו לידי האפוטרופוס הכללי, אליו תוגש כל בקשה לשיחרור כספים והוא יוודא כי הכספים משמשים לטובת המתלוננת בלבד.

...

המשיבה טענה כי דין הערר להידחות על הסף – הן בשל כך שהמתלוננת לא צורפה כצד להליך; הן בשל כך שאין בדין הליך המתיר לבית המשפט בהליך הפלילי להמשיך לדון בחיוב בתשלום פיצויים לאחר שהפך חלוט.

המשיבה טענה כי דין הערר להידחות גם לגופו משלא הוכח כי חוב הפיצויים אכן שולם, ובין היתר – מנגנון תשלום הפיצוי הובהר לעורר פעם אחר פעם אך הוא המשיך לטעון שהכספים הועברו בדרכים אחרות ללא הסבר מספק מדוע הוא לא ממלא אחר הוראות בית המשפט; התנהלות העורר מעלה חשד להפעלת לחצים מצדו כלפי המתלוננת; ומהתיעוד שצרף העורר עולה כי מיד לאחר הפקדת הכספים בחשבון המתלוננת נעשו משיכות מזומנים בסכומים גבוהים.

דין הערר להידחות על הסף.

העורר מבקש להשיג על תשלום הפיצויים בדרך שהדין אינו מכיר, ורק בשל כך, דין הערר להידחות על הסף (ראו גם החלטת השופט ח' כבוב בעניין פלונית).

סוף דבר, הערר נדחה.