בקשת שוכר להוראות תשלום דמי שכירות

הנתבעת התבקשה בחקירתה הנגדית להציג סימוכין על ביצוע תשלומים, והשיבה כי נהגה להמשיך לשלם בהוראת קבע שהייתה על שם אמה ז"ל. לאחר מכן, עם תחילת ההליכים המשפטיים, הופסק התשלום באמצעות הוראת קבע, והנתבעת טענה כי שילמה בהעברות בנקאיות ובהפקדות: "מאחר שהשוברים מופקעים המשכתי לשלם את אותו סכום שהיה בהוראת קבע והייתי מקבלת אישורים על התשלום...רק אציין שמחר ומצבי הכלכלי לא משהו ואני נעזרת במשפחה, הם משלמים לפי התקציב שיש בקופה שעשו בשבילי, כמובן זה כמה חודשים קדימה. כמה שיש כסף פורעים" (עמ' 13 שו' 24-28).

כשהוצגו לפניה שוברים הנוקבים ב"דירה 1" וב"דירה 2", לא ידעה להתייחס לכך, משום שבחיי ההורים שולמו דמי השכירות בהוראת קבע מחשבון הבנק.

...

כאמור, איני מקבלת טענה זו. ראשית, הוכח לטעמי די הצורך כי הדברים הובאו לידיעת הנתבעת.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי התובע טרם מיצתה את ההליכים הנדרשים על מנת להחשיב את הנתבעת כפולשת בדירה הנוספת.

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת במובן זה שעל הנתבעת לפנות דירה אחת (לפי בחירתה) מתוך הדירה המאוחדת, ולהחזיר את החזקה בדירה האחרת לידי התובעת, כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ, וזאת עד ליום 3.4.22 בשעה 14:00.

חמישית, ההסכם האחרון עליו חתמו היחידה והמבקש כלל מתן זכות סרוב ראשונה למבקש לרכישת החנות והוראות על תשלום דמי שכירות החנות מראש ולא באופן חודשי כפי שהיה נהוג בין הצדדים עד אז. הנושה המובטחת טוענת כי לאור נסיבות כריתת ההסכם ותוכנו הרי שתכליתו הייתה למנוע, בחוסר תום לב, את מימוש החנות על ידי צדדי ג'.

...

מסמכות פיקוח זו לא נובעת ולטעמי גם לא צריכה לנבוע המסקנה כי בית משפט של חדלות פירעון הוא שיכריע במחלוקת בין בעלי זכויות נטענות המתעוררת אגב הליכי מימוש.

לאור האמור אני סבור כי בית משפט של חדלות פירעון איננו אכסניה מתאימה לבירור הסכסוך בין המבקש לנושה המובטח.

נוכח מסקנה זו פטור אני מלהידרש ליתר טעמי התנגדות הנושה המובטח ובכלל זה הטענה כי הסכמי הארכת השכירות מעת לעת כל אחד עסקה העומדת לעצמה ומשכך זכויות הנושה המובטחת אינן כפופות לזכויות המבקש על פי הסכמי הארכת השכירות.

הוא טען שהמשיבה ביקשה ממנו לשלם את דמי השכירות בהוראת קבע שלא יכל לעשות בשל מצבו הכלכלי והיותו חדל פרעון, ולאורך מספר חודשים לפני מעצרו, לא היתה מוכנה לקבל ממנו את דמי השכירות החודשיים במזומן.

...

המשיבה טענה שדין הבקשה להידחות משמדובר בבקשת סרק, משוללת כל יסוד, והוגשה באיחור ניכר בחלוף כחצי שנה ממועד מתן פסה"ד. המשיבה טענה כי לא התקיימו התנאים לקיומה של עילת ביטול מחובת הצדק, ולא נפל פגם בהמצאת כתב התביעה.

על כך אמר גם בית המשפט העליון את דברו בעניין ע"א 146/85 ציון גמליאל נ' מנורה ואחרים, פד"י מא(3)746, 749: "בעניין זה נהגו בתי המשפט מאז ומעולם בגמישות מסוימת ונטו לבטל פסק דין שניתן בהעדרו של בעל דין על מנת שיתאפשר לו להשמיע דברו. אפילו נגרמה התקלה באשמתו, עשויה בקשתו של אותו בעל דין להיענות ובלבד שיש בידו להראות סיכויו להצלחת הגנתו ושאין במחדלו משום זלזול מכוון בבית המשפט." מכאן שראוי שהנתבע אשר מבקש לבטל פסק דין שניתן נגדו במעמד צד אחד, להתייחס במסגרת בקשתו בפירוט רב לשאלת סיכוי הגנתו אם יבוטל פסק הדין ואם שמיעת עמדתו תוביל לשינוי החלטת בית המשפט – ובמקרה דנן, שוכנעתי כי המבקש עשה זאת.

לפיכך, שוכנעתי כי עלה בידי המבקש להראות, ולו לכאורה, שתצמח לו תועלת מביטול פסה"ד, ושיש לו סיכוי לזכות במשפט, אם יבוטל ויורשה הוא להתגונן.

אשר על כן, אני מקבלת את בקשות המבקש (הנתבע) להארכת מועד ולביטול פסה"ד, ומורה על ביטול פסק הדין שניתן ביום 21.5.23.

לפני בקשות לאישור ולביטול פסק בורר מיום 31.1.2023 בנוגע לנכס ברחוב יפו בירושלים ותשלום דמי שכירות (להלן: פסק הבורר).

בנוסף קבע הבורר כי אין חובה על המשכיר לתקן ליקויים במושכר והורה על תנאי תשלום דמי השכירות החל מיום 1.6.2021.

...

על רקע כל האמור ואף אם אקבל את עדות המבקש שלפיה הוא נמנע מפתיחת הודעת דוא"ל מהבורר אליה צורף פסק הבורר, אני סבור שעולה תמונה של הימנעות מכוונת מקשר עם הבורר (על רקע החלטת השוכר שלא להמשיך בהליך הבוררות).

לפיכך וגם אם מנין הימים להגשת בקשה לביטול פסק הבורר נמנה מיום 4.4.2023, לא מצאתי לנכון לחרוג מהכלל הקבוע בסעיף 27(א) לחוק ומכאן שדין הבקשה לביטול פסק הבורר להידחות עקב איחור בהגשתה.

לפיכך הבקשה לביטול פסק הבורר נדחית ואני מאשר את פסק הבורר.

בנוסף, ביקשו הוראות נוספות לתשלום דמי שכירות ולאור טענתם כי בחקירות המשיבים, אישרו הם כי דמי השכירות שהם גובים בפועל, עומדים בהיקפים של 3,000 – 4,000 ₪ לחודש לכל דירת מגורים.

...

לפיכך הנני קובע כי אין תוקף לעסקאות שערכו המשיבים במובן זה שכאשר החברה ערכה עמם את העסקאות, לא עמדה לה הזכות למכור זכויות במקרקעין שכבר לא היו בבעלותה.

לאור מסקנה זו, על המשיבים יהיה להשיב את החזקה בדירות כמבוקש בידי בעלי התפקיד, כאשר בנסיבות, ההשבה תהא בעוד כחודשיים כפי שאקבע להלן.

לפיכך הנני מורה כדלקמן: המשיב 1 מר שמעון מויאל ישיב את החזקה בדירה 27 עד ליום 1.4.24.