בקשת רשות ערר על החלטת מעצר של קטין בגין גניבת רכב

לאחר שסיימה לנקות את ביתו, הסיע המתלונן את הקטינה לביתה, ובשעה שישבה ברכבו, גנבה האחות הקטינה צרור מפתחות שהיה מונח בו, והכיל מפתח לדירת המתלונן ולחדר פנימי בה המכיל רכוש רב. הקטינה מסרה את צרור המפתחות לבן זוגה של המשיבה, חוסיין פשאפשה.

המאשימה מואשמת בהתפרצות בצוותא לבית מגורים בכוונה לגנוב, לפי סעיף 406(ב) בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן בגניבה בצוותא, עבירה לפי סעיף 384 בצרוף 29 לחוק זה. ביום 1.5.2017, לפני הגשת כתב האישום, הוארך מעצרה של המשיבה נוכח הצהרת תובע (מ"י (נצ') 41969-04-17).

המבקשת הפניתה לבש"פ 6548/16 אכבאריה נ' מדינת ישראל (24.8.2016), בה נדחתה בקשת רשות לערור על החלטה המורה על מעצרם של נאשמים בשלב בקשה למעצר עד תום הליכים לאחר שניתנה בעיניינם החלטה על שחרורם בשלב מעצר ימים.

ראו בש"פ 6372/14 פלוני נ' מדינת ישראל (2.10.2014), בו קבע כבוד השופט ע' פוגלמן כי "שהות בבית ספר הנה חיובית וחיונית עבור קטין אשר סטה מעט מדרך הישר", ונתן רשות לערור וקבע כי יותר לתלמיד י"ב נעדר עבר פלילי, אשר הואשם בכך שיידה אבנים וירה זיקוקים לכיוון כוחות הביטחון בעודו רעול פנים, לצאת ממעצר הבית ללימודים, בפקוח אל בית הספר וממנו.

...

על כן הנני דוחה את הבקשה ומורה על המשך תחולת תנאי השחרור עד לתום ההליכים.

הגעתי למסקנה שיש להיעתר לבקשת המשיבה לצאת ממעצר הבית לשם לימודיה ומבחניה, וזאת כאשר המשמורן ילווה אותה אל בית הספר וממנו.

לאור האמור לעיל, הנני מורה על שחרור המשיבה בתנאים כדלקמן, עד תום ההליכים נגדה: המשיבה תשהה במעצר בית מלא בביתו של דודה, מר רומי שרלי יצחק, ברחוב שפינוזה 3א בגבעת המורה.

בבית המשפט העליון בש"פ 5589/21 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעמ"י 31130-8-21 מיום 13.8.2021, שניתנה על-ידי כב' השופט א' נאמן בשם המבקש: עו"ד יניב אלון בשם המשיבה: עו"ד איתמר גלבפיש ][]החלטה

רקע והליכים קודמים המבקש, קטין יליד שנת 2005, נעצר ביום 12.8.2021 בחשד שביצע עבירות של גניבת רכב וקשירת קשר לגניבת רכב.

כן נקבע כי בהיתחשב במצוות החוק שלפיו מעצר הנו החלופה האחרונה בעיניינו של קטין (ראו: סעיף 10א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער)), הוארך מעצרו של המבקש עד לצהרי אותו היום, 13.8.2021, בשעה 13:00, וזאת לשם השלמת פעולות חקירה מסוימות החשופות לשיבוש (פעולות מספר 2 ו-3).

...

אפרט אפוא את נימוקי החלטתי זו. דיון והכרעה כידוע, סעיף 10א לחוק הנוער קובע כי אין להורות על מעצרו של קטין אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו פחותה.

בענייננו, ועל רקע מצוות המחוקק כאמור בסעיף 10א לחוק הנוער, ובהינתן גילו הצעיר של המבקש (כבן 16), שוכנעתי, כאמור בהחלטתי מיום 13.8.2021, כי ניתן היה לבצע את פעולות חקירה מספר 9 ו-10, שאליהן הפנתה המדינה בתגובתה, עד לאותו היום בשעה 18:30, וכפי שציינתי בהחלטתי, לא התעלמתי מהקושי הכרוך בכך.

על רקע האמור, לא מצאתי הצדקה להאריך את מעצרו של המבקש מאחורי סורג ובריח מעבר להכרחי.

הבקשה דנן המבקש טוען כי במוקד הבקשה שאלה עקרונית והיא, האם קמה עילית מעצר בנסיבות שתוארו בכתב האישום – עבירת גניבת רכב בודדת, ספונטאנית ולא מתוחכמת, כאשר למבקש עבר פלילי דל של הרשעה אחת בניסיון שוד בהיותו קטין.

דיון והכרעה הלכה היא, כי בקשה לרשות ערר על החלטה בנושא מעצר ב"גילגול שלישי", תיתקבל רק במקרים מיוחדים, בהם מתעוררת שאלת משפטית בעלת חשיבות עקרונית, החורגת מעניינם האישי של הצדדים להליך, או כאשר מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת, כגון: פגיעה שאיננה מידתית בזכויות המבקש; חשש לעיוות דין, חריגה מסמכות ועוד כיוצא באלה (בש"פ 9590/17 אבו מדעם נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (8.12.2017); בש"פ 1171/18 חזן נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (11.2.2018) (להלן: ענין חזן)).

למעלה מן הצורך אוסיף, כי צדק בית המשפט המחוזי עת קבע כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות נגד המבקש.

...

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון בש"פ 5702/22 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה למתן רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 11.5.2022 (כבוד השופט ח' טרסי) ב-עמ"ת 48387-08-22 בשם המבקש: עו"ד עלא תלאווי ][]החלטה

נגד המבקש, קטין יליד 3.2.2005 כבן 17 וחצי, הוגש ביום 15.8.2022 כתב אישום בגין עבירות המיוחסות לו ביום 10.8.2022, של כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952; גניבת רכב לפי סעיף 413ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ניסיון תקיפת שוטר בעת מלוי תפקידו לפי סעיף 273 לחוק העונשין; ונהיגת רכב ללא רישיון וללא ביטוח.

סעיף 10א לחוק הנוער קובע כי "לא יוחלט על מעצרו של קטין אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחרותו פחותה, והמעצר יהיה לפרק הזמן הקצר ביותר הנידרש לשם השגת המטרה כאמור; בקבלת החלטה על מעצרו של קטין, יובאו בחשבון גילו והשפעת המעצר על שלומו הגופני והנפשי ועל התפתחותו". בית המשפט עמד על המסוכנות הרבה שבהתנהלותו של המבקש וקבע כי במקרה הנוכחי לא ניתן להסתפק בשחרור ממעצר ללא כל מסגרת מפקחת.

...

לאחר עיון בבקשה למתן רשות לערור ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערר נדחית.

בקשת רשות ערר לפי סעיף 53(א1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטת בית המשפט המחוזי לנוער בתל אביב-יפו (כב' השופט העמית צ' קפאח) מיום 25.1.2023 ב-עמ"ת 56114-01-23.

כעולה מהחלטתו של בית משפט השלום לנוער, בשלב מסוים עוכב המבקש על-ידי סייר של חברת "פוינטר", אשר חשד כי מדובר ברכב גנוב והזעיק את המישטרה.

בתוך כך, טוען המבקש כי עניינו מעורר שתי שאלות עקרוניות – מהו השלב הדיוני שבו ראוי לידון בטענות ההגנה כי נפל פגם במעצרו של אדם, וכי פגם זה שומט את הקרקע מתחת לתשתית הראייתית הלכאורית בתיק? ומהו הסעד ההולם בגין הפגיעה בזכויותיו החוקתיות של נאשם בגין מעצרו, תוך שימוש בכוח, בידי אזרח, בנגוד לדין? המשיבה מצידה סבורה כי הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית החורגת מעניינו של המבקש, וכי ההחלטה ביסוד הבקשה לא גרמה לעיוות דין.

עוד מציינת המשיבה כי המבקש אינו קטין עוד, וכי גם לנתון זה השפעה מרכזית על תנאי השיחרור שיש להטיל עליו בנסיבות העניין.

...

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, מצאתי כי דינה להידחות.

כפי שנקבע בעבר: "בית המשפט אינו רשאי להסתמך על ראיות בלתי קבילות בשלב המעצר, דוגמת הודאה שהושגה בדרך פסולה. עם זאת, בית המשפט רשאי להסתמך על ראיות שעולה טענה נגד קבילותן, אם הוא מעריך כי הפגם הנטען עשוי למצוא מענה במסגרת ההליך העיקרי [...]. על רקע זה כבר נפסק כי בית המשפט נדרש לבחון טענות הנוגעות לנסיבות השגתן של ראיות העומדות לחובת הנאשם ולפגמים שנפלו בהקשר זה כבר בשלב המעצר. אף נקבע כי פגמים חמורים ומהותיים בהליך החקירה עלולים לשמוט את הקרקע תחת המשך מעצרו של הנאשם [...]; וכי פגמים חמורים פחות עשויים להוביל למסקנה בדבר חולשה מסוימת בתשתית הראייתית הלכאורית [...]. ואולם, יש לבחון את הדברים בכל מקרה לגופו, בשים לב לטיבו ולעצמתו של הפגם הנטען וליתר נסיבות העניין" (בש"פ 6927/19 גרגאוי נ' מדינת ישראל, פסקה 24 (14.11.2019)) [ההפניות הושמטו – י' כ'].

סוף דבר: הבקשה נדחית.