התביעה בה עסקינן הוגשה על ידי המשיבות 1 ו-2, חברות המצויות בהליכי פירוק מינואר 2017 (פר"ק 10337-01-17 ו-פר"ק 10269-01-17), ואשר בבעלותן ובניהולן קבוצת הכדורגל הפועל תל אביב ומחלקות הנוער של קבוצה זו (להלן, יחדיו: הפועל תל אביב).
טענה זו נסמכת, כך על פי הנטען בבקשת רשות העירעור, על פסק הדין שניתן על ידי, בכובעי כשופט בית המשפט המחוזי מרכז לוד, בת"א (מרכז) 47302-05-16 בטר-פלייס ישראל (ח.ת.) 2009 בע"מ נ' אגסי (12.9.2018) (להלן: עניין בטר-פלייס), ועל פסק דין שניתן בעקבותיו על ידי כב' השופט מגן אלטוביה בת"א (כלכלית ת"א) 35119-09-18 רוביקון ביזנס גרופ בע"מ (בפרוק) נ' ברמלי (16.4.2019) (ערעורים שהוגשו ביחס לפסקי הדין הללו תלויים ועומדים.
הנקודה השלישית עניינה הדיון שנערך בבקשת רשות העירעור בשאלה האם אי מימוש כתבי ההוראות שהופקדו בידי הבקרה התקציבית בהתאחדות כביטחונות להתחייבויותיה של הפועל תל אביב הסב נזק בגינו קמה עילת תביעה להפועל תל אביב.
למען הסר ספק אבהיר כי אין בדחיית בקשת רשות העירעור כדי לנקוט עמדה ביחס לגורל התביעה, וכי מכלול טענות הצדדים שמורות להם.
...
כל קריסה כלכלית של חברה המביאה אותה למצב של חדלות פירעון מגלגלת בסופו של דבר נזק לצדדים שלישיים – נושים, ספקים, עובדים, ובמקרה של מועדוני ספורט, גם (ואולי בעיקר) שחקנים ואוהדים.
קיצורו של דבר, לצורך בחינת השאלה האם מדובר בעילת תביעה של החברה אין להיזקק לשאלה הכלכלית, מי נשא בסופו של דבר בנזק שנגרם מקריסת החברה, אלא יש לבחון את השאלות המשפטיות הרלוונטיות: האם הופרה חובה כלפי החברה, והאם הפרת החובה מקימה זכות לסעד המבוקש.
סוף דבר, דין בקשת רשות הערעור להידחות.
