בקשת רשות ערעור צו שר המשפטים אחר

לעניין זה נקבע בסעיף 228 לחסד"פ כי: (א) עבירת קנס שהיא עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה וכן עבירת קנס אחרת שקבע שר המשפטים בצו באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, הן עבירות של בררת משפט ויחולו עליהן הוראות סעיף זה וסעיפים 229 ו-230.

ניתן להגיש בקשה לרשות ערעור על פסק דין זה בתוך 15 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי.

...

התובעת, נשפטה על העבירה בגינה נשלחה הודעה התשלום הראשונה, במסגרת ההליך הוטל עליה קנס בסך 600 ש"ח. לאחר בירור שערכה, הגיעה התובעת למסקנה כי המהירות המותרת בכביש עין צורים הינה 90 קמ"ש. על כן הגישה התובעת ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע במסגרת עפ"ת 52234-02-14.

טענות הנתבעת: ראשית טוענת הנתבעת כי התביעה צריכה להידחות על הסף בשל היעדר יריבות שכן הודעת התשלום אינה על שמה של התובעת, ועל כן לא ברור מדוע התביעה הוגשה בשמה.

התובעת אמנם ערכה בירור מול הנהלת הכביש בנוגע למהירות המותרת בו, ועל סמך בירור זה הגיעה למסקנה כי המהירות המותרת הינה 90 קמ"ש, אך ממכתב מאוחר שנשלח אליה ע"י החברה האחראית על הנהלת הכביש עולה כי התובעת לא הבינה את הנתונים נכונה, ולמעשה המהירות המותרת הינה 80 קמ"ש. על כן, גם פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע- בטעות יסודו.

כך למשל, נקבע בע"א 8986/10 מנאסרה נ' אבו ליל, [פורסם במאגרים] (21.1.13) כך: "תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ'ד-1984 אכן מאפשרת לבית המשפט לדחות בכל עת תביעה על הסף. זאת, בין היתר, בגין 'כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע'. נימוק שכזה יכול להיות, למשל, חוסר תום לב קיצוני של התובע, מעשה בית דין או העדר יריבות". בענייננו, מקובלת עלי טענתה של הנתבעת, לפיה אין כל יריבות בין התובעת לבינה.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, בהיעדר יריבות בין בעלי הדין ובהיעדר סמכות עניינית, התביעה נדחית.

ושוב, לסבר את העין, כל שופט שלום כשיר למשל לידון כראש מותב בועדת ערר לפי חוק התגמולים או חוק נכי רדיפות הנאצים אך כדי למנותו כראש מותב יש צורך בהחלטה של שר המשפטים אשר תפורסם ברשומות, תוקף מינוי כזה הוא בד"כ ל-3 שנים, האם יכול מישהו לומר, ברמה המושגית כי כל השופטים אינם יכולים לשמש כיו"ר וועדות ערר רק משום שיש רבים שלא מונו ספציפית לכך על ידי שר המשפטים? וודאי שלא, אין קשר בין הדברים.

המבקשים טוענים שצו המניעה שניתן בבית הדין הארצי בוטל לאחר דיון במעמד הצדדים בעיקר בשל ויכוחי סמכות עניינית, האומנם? כבר בתחילת הדיון והכרעה של בית הדין הארצי נכתב : "לאחר שעיינו בכלל החומר המצוי בתיק ובטענות הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה נחה דעתנו כי יש לדחות את בקשת רשות העירעור. כפועל יוצא מהמסקנה האמורה, צו המניעה הארעי שניתן ביום 19.2.2020 -בטל." דהיינו, הצוו בוטל כי הבקשה נדחתה ולא קשור לעניין הסמכות העניינית.

יובהר, אין זה בסמכותי כאן "לבקר" את הליך החקירה (מה גם שלא התבצעה עדיין) והגם שהדבר איננו מצריך הכרעה ונאמר אגב אורחה, ביקורת שיפוטית על החקירה יכולה להעשות רק לאחר הגשת כתב אישום וגם כאן ומעל לצורך, לא מדובר במקרה בו הגזברית או כל נחקר אחר נשלף ממיטתו בשש בבוקר ומובל בפיג'מה לחדר חקירות אפל ומיד ניחתת עליו חקירה קשה כשאין לו מושג מדוע הוא נמצא שם, כאן נשלחה הזמנה מבעוד מועד, נכון להיום (ומזה כ-7 חודשים) זכו המבקשים בכל הייעוץ המשפטי האפשרי.

...

המבקשים טוענים שצו המניעה שניתן בבית הדין הארצי בוטל לאחר דיון במעמד הצדדים בעיקר בשל ויכוחי סמכות עניינית, האומנם? כבר בתחילת הדיון והכרעה של בית הדין הארצי נכתב : "לאחר שעיינו בכלל החומר המצוי בתיק ובטענות הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה נחה דעתנו כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. כפועל יוצא מהמסקנה האמורה, צו המניעה הארעי שניתן ביום 19.2.2020 -בטל." דהיינו, הצו בוטל כי הבקשה נדחתה ולא קשור לעניין הסמכות העניינית.

כך גם יש לשאול, אם אנו מצויים במסגרת הפלילית של סמכות בית משפט השלום על פי סעיפים 398 ו-399 הנ"ל, האם הליך אזרחי הוא ההליך הנכון? אך גם במידה ותתקבל הטענה שאכן הסמכות לדון בהליך כאן מוקנית (גם) לבית המשפט השלום, אין מקום להיעתר למתן הצו הזמני או הסעד המבוקש בהמרצת הפתיחה.

הבקשה לסעד זמני נדחית.

כך בין השאר, נקבע באותו עניין (בפיסקה 8): "הוראת סעיף 60 של חוק בתי המשפט הנה ברורה וחד משמעית, ולפיה בית המשפט לתביעות קטנות מוסמך לידון רק בתביעות אזרחיות כספיות (המוגבלות לסכום הנקוב בחוק...) וכן בתביעות להחלפת מצרך, תקונו או ביטול עסקה לרכישתו. מכאן, שבית משפט לתביעות קטנות אינו מוסמך לתת צוי עשה או צוי מניעה כמו אלה שניתנו על ידי בית המשפט קמא בעניינינו". דברים דומים נקבעו גם לאחרונה ממש, בעיניין רת"ק (מחוזי חיפה) 34919-09-20 מועצה מקומית בנימינה גבעת עדה נ' פרוביזור (8.10.2020)‏‏, כבוד השופט מ' דאוד, פסקות 14-13): "הוראות סעיף 60 של חוק בתי המשפט הנה ברורה וחד משמעית, ולפיה בית המשפט לתביעות קטנות מוסמך לידון רק בתביעות אזרחיות כספיות (המוגבלות לסכום הנקוב בחוק המשתנה מעת לעת לפי צוים המוצאים על ידי שר המשפטים) וכן בתביעות להחלפת מצרך, תקונו או ביטול עסקה לרכישתו. מכאן, בית משפט לתביעות קטנות אינו מוסמך לתת צוי עשה או צוי מניעה.

לבסוף, ראו גם את החלטת המותב שנתן את פסק הדין בבקשת רשות העירעור, (כבוד הרשם הבכיר א' אורנשטיין), בעיניין ת"ק (ירושלים) 66718-03-19 **** סהר נ' יחיאל בן ציון (27.8.2019)‏‏ (בפיסקה 4), אשר הורה על מחיקת אותה תביעה קטנה מהנימוק שלפיו "הסעד המבוקש איננו בסמכות בית המשפט לתביעות קטנות". במקרה שבפנינו, טענות הנוגעות לחיובי הארנונה שהטילה המבקשת מהוות עתירה כנגד החלטת רשות והן בגדר שאלות שמסורות לסמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מינהליים.

לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת יעל רז-לוי בתיק רת"ק (באר שבע) 55494-09-14 עריית באר שבע נ' שלוה שימשילאשוילי, אשר דנה בעיניין דומה ושם קבעה כי: "במקרה דכאן, מדובר בתביעה אשר מעבר לכך שהיא אינה תובענה לתשלום סכום מסוים, הרי המדובר למעשה עתירה כנגד החלטת הרשות- עריית באר שבע, אשר ביטלה את ההנחה בארנונה שניתנה בדירה האמורה. נמצאנו למדים, כי הסעד לו עתר המבקש בבית המשפט קמא אינו בסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות משני טעמים: ראשית בשל כך שאין המדובר בתביעה אזרחית לתשלום סכום או להחלפת מצרך, תקונו או ביטול עסקה בהן מוסמך בית המשפט לתביעות קטנות לידון, ושנית בשל כך שעתירה כנגד החלטת הרשות בעינייני ארנונה, נתון בסמכותו היחודית של בית משפט אחר.

...

לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת יעל רז-לוי בתיק רת"ק (באר שבע) 55494-09-14 עיריית באר שבע נ' שלוה שימשילאשוילי, אשר דנה בעניין דומה ושם קבעה כי: "במקרה דכאן, מדובר בתביעה אשר מעבר לכך שהיא אינה תובענה לתשלום סכום מסוים, הרי המדובר למעשה עתירה כנגד החלטת הרשות- עיריית באר שבע, אשר ביטלה את ההנחה בארנונה שניתנה בדירה האמורה. נמצאנו למדים, כי הסעד לו עתר המבקש בבית המשפט קמא אינו בסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות משני טעמים: ראשית בשל כך שאין המדובר בתביעה אזרחית לתשלום סכום או להחלפת מצרך, תיקונו או ביטול עסקה בהן מוסמך בית המשפט לתביעות קטנות לדון, ושנית בשל כך שעתירה כנגד החלטת הרשות בענייני ארנונה, נתון בסמכותו היחודית של בית משפט אחר.

" לפיכך, לא מצאתי להיעתר לבקשה לסעד כספי וביטול חוב הארנונה, הואיל ועל מנת להביא תובענה כזו בגדר סמכותו של בית משפט זה, תרוקן מתוכן את סמכותו הייחודית של בית משפט לעניינים מנהליים.

לנוכח האמור, אני נעתרת לבקשה לסילוק על הסף ומורה על מחיקתה של התביעה.

בדברי ההסבר לסעיף 354 לחוק חידלות פרעון נקבע כך: "סעיף 354 מוצע להסמיך את שר המשפטים להחיל את הוראות החוק המוצע, או חלק מהן, הצוו, גם על חבר בני אדם מסוים שאינו תאגיד לפי חוק זה, ושלא קבוע לגביו בחיקוק הסדר אחר לאותו עניין. תכליתו של סעיף זה לאפשר שימוש בכלים שבהצעת החוק לטפול בחדלות פרעון גם לגבי תאגיד שהחוק המוצע אינו חל עליו מלכתחילה. החלת הוראות החוק המוצע על תאגיד אחר מוגבלת לתאגיד ספציפי, זאת מכיוון שהחלת הוראות החוק על סוג של תאגידים מתאימה יותר לחקיקה ראשית. הוראה זו מקבילה להוראה הקיימת היום בסעיף 380(ב) לפקודת החברות". מדברי ההסבר עולה בבירור כי הוראת סעיף 354 לחוק חידלות פרעון היא ההוראה המקבילה בחוק החדש להוראת סעיף 380(ב) לפקודת החברות, אשר הסמכה את השר להחיל על עמותה ספציפית את הוראת סעיף 350 לחוק החברות.

בא כוח הכנ"ר הפנה להחלטה ברע"א 787/23 עמותת וורלד וויז'ין נ' רשם העמותות (31.1.2023), בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט זה (כב' השופט א' רון) מיום 17.1.2023, למנות מפרק זמני לעמותה, תוך המנעות ממתן צו פירוק קבוע, מתוך זהירות.

...

על כך הגיב בא כוח העמותה בדברים הבאים (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 5-8): "אני שומע כאן שהואיל ואין תעודת השלמה ככה שממילא חלקים מסוימים של הדיון היום יצטרכו להידחות, אני סבור שנוכל לתקן פגמים שנפלו, הן בנושא של הצעת הסדר נושים יותר מפורטת והן בנושא קבלת אישור השר ככל שנדרש, אם נדרש, למרות הוראת סעיף 376 לחוק חדל"ת". עמדת רשם העמותות בדיון הייתה כי על מנת להחיל את הוראת סעיף 350 לחוק החברות על עמותה, נדרש צו מאת שר המשפטים בהתאם לסעיף 354 לחוק חדלות פירעון.

אשר לפרשנות היצירתית שהציע ב"כ הכנ"ר בדיון, לפיה ניתן להחיל על עמותות את הוראת סעיף 233 לפקודת החברות, ללא צורך בפנייה לשר המשפטים, נראה לי כי קיימים קשיים ניכרים בקבלתה.

סיכום לאור כל האמור לעיל, נקבע כדלקמן: (1) העמותה רשאית לפנות תוך 7 ימים מהיום לשר המשפטים בבקשה על פי סעיף 354 לחוק חדלות פירעון.

במסגרת תשובותיו הבהיר המומחה, כי חוות דעתו בעינה עומדת "גם לאחר המענה לכל שאלות ההבהרה". אחר זאת הגישה המערערת בקשה לפסילת חוות הדעת.

לסיום ציינה המערערת כי לכל היותר התעכבה בהגשת בקשת רשות העירעור במשך 8 ימים, החל מיום 20.9.2023 ועד ליום 28.9.2023, המועד בו החלה פגרת הסוכות, שלאחריה הוארכו ממילא המועדים בבתי המשפט השונים נוכח תקנות החרום שהותקנו בשל המילחמה; גם אם ארע פגם במשרד ב"כ המערערת בכך שהחלטת בית הדין האיזורי לא הובאה לידיעתו, הרי שמדובר בטעות אופראטיבית, בתום לב, ביחס למצב משפטי בלתי ברור.

אכן, למחרת פרוץ המילחמה חתם שר המשפטים על צו מיוחד, במסגרתו הודיע על החלתן של תקנות 3-5 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין במצב חרום מיוחד), תשנ"א – 1991 (להלן – תקנות החרום) מיום 9.10.2023 עד יום 13.10.2023, ותקופה זו הוארכה מעת לעת עד יום 30.11.2023 (שאז ניכנסו לתוקפן תקנות בית הדין לעבודה (הוראה שעה - חרבות ברזל) (סדרי דין בבתי הדין לעבודה), התשפ"ד – 2023).

...

אכן, אותה טעות עליה משליכה המערערת יהבה פורטה בתצהירו של בא כוחה, אולם לא מצאנו בפירוט זה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור.

לנוכח האמור לא מצאנו כי סיכויי בקשת רשות הערעור על החלטת בית הדין האזורי טובים במידה כזו המצדיקה הארכת המועד.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, הערעור נדחה.