בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 7.4.2022, בע"א 62358-03-22 (השופט י' אטדגי), שבה התקבלה, באופן חלקי, בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית משפט השלום מיום 27.1.2022, בת"א 64955-06-18 (השופטת ה' פלד).
עקרי טענות הצדדים
המבקשים טוענים, כי "בית המשפט קמא הגיע למסקנה שיש ליתן צו עיכוב ביצוע, אך מצד שני הטיל על [המבקשים] תנאי שאינם יכולים לעמוד בו, לאור המצב הכלכלי והבריאותי הקשה שנקלעו אליו [...] להטיל על [המבקשים] לשלם 1,000,000 ₪ כתנאי למתן צו עיכוב ביצוע, כמוהו כסירוב למתן הצוו. כלומר – למעשה, מדובר בהחלטה אשר היא דבר והפוכו". לגופו של עניין, טוענים המבקשים כי לנוכח קיומה של מקבילית כוחות בין סכויי העירעור למאזן הנוחות, שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו "שהשיקול של סכויי העירעור הוא משני בחשיבותו", והיה עליו להעניק משקל מכריע לעובדה שקיימים "סכויים כימעט ודאיים לביטול פסק הדין של בית משפט השלום".
גם לגבי מאזן הנוחות, שבים המבקשים וטוענים כי קיים חשש ממשי שהמשיבה לא תוכל להשיב את הכספים, נוכח מצבה הכלכלי הרעוע.
...
באשר לטיעון השני, קבע בית המשפט, כי "עם כל ההתחשבות המוגבלת שהפסיקה נתנה לטיעון כזה שנטען במסגרת בקשה כזו, אין בו כדי לפטור את המבקשים מכל תשלום או הפקדה, כשמנגד ניצבת זכותה של המשיבה ליהנות מפירות זכייתה". במכלול האמור, הורה בית המשפט המחוזי כי עד להכרעה בערעור, ישלמו המבקשים מחצית מסכום התביעה, דהיינו 1,050,000 ₪; 550,000 ₪ יועברו למשיבה באופן מיידי, ויתרת הסכום (500,000 ₪) תופקד בקופת בית המשפט.
עיקרי טענות הצדדים
המבקשים טוענים, כי "בית המשפט קמא הגיע למסקנה שיש ליתן צו עיכוב ביצוע, אך מצד שני הטיל על [המבקשים] תנאי שאינם יכולים לעמוד בו, לאור המצב הכלכלי והבריאותי הקשה שנקלעו אליו [...] להטיל על [המבקשים] לשלם 1,000,000 ₪ כתנאי למתן צו עיכוב ביצוע, כמוהו כסירוב למתן הצו. כלומר – למעשה, מדובר בהחלטה אשר היא דבר והיפוכו". לגופו של עניין, טוענים המבקשים כי לנוכח קיומה של מקבילית כוחות בין סיכויי הערעור למאזן הנוחות, שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו "שהשיקול של סיכויי הערעור הוא משני בחשיבותו", והיה עליו להעניק משקל מכריע לעובדה שקיימים "סיכויים כמעט ודאיים לביטול פסק הדין של בית משפט השלום".
גם לגבי מאזן הנוחות, שבים המבקשים וטוענים כי קיים חשש ממשי שהמשיבה לא תוכל להשיב את הכספים, נוכח מצבה הכלכלי הרעוע.
סבורני, שלא כמסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשים, ומצדיק עיכוב ביצוע מלא של פסק הדין.
אכן, במקרים שכאלה, "הנטייה היא בד"כ שלא להיעתר לבקשה, וביצועו של פסק הדין הכספי – יעוכב רק במקרים חריגים ונדירים שבהם יעלה בידי המבקש להוכיח כי הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו מהמשיב, אם ערעורו יתקבל, או כי ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך" (ע"א 9128/11 טנוס נ' בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ, פסקה 13 (25.2.2014)).
הערעור מתקבל אפוא בזאת.