בקשת רשות ערעור על תנאי עיכוב ביצוע פסק דין כספי

השופטת חני אופק גנדלר לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי באר שבע (השופטת יעל אנגלברג שהם; סע"ש 33260-11-19) אשר דחתה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן נגד המבקשת.

ככלל, בית הדין שנתן את פסק הדין אינו יכול להדרש לסכויי העירעור ועל כן עיקר המשקל אינו צריך להנתן לתנאי זה. על אף האמור, משמדובר בטענות משפטיות המבוססות על הכרעות עובדתיות שערכאת העירעור ממעטת להתערב בהן, ספק אם יש בסיס לטענות המבקשת".

כמו כן, מצבו הכלכלי של המבקש אינו מהוה, בדרך כלל, שיקול בעת בחינת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי (ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל-אביב, פ"ד נג(1) 187 (1999); להלן: עניין גנן).

...

עוד סבורים אנו כי אין ללמוד מההחלטה שלא לחייב את העובד בהפקדת ערובה בשל הנחה שיוכל לעמוד בתשלום הוצאות משפט כי יוכל להשיב סכום של מאות אלפי שקלים, כשסדרי הגודל של התשלומים שונה מהותית.

משכך, בשקלול השיקולים החלטנו להיעתר לבקשה בחלקה כך שפסק הדין בנוגע לחובות הפסוקים יעוכב למעט סכום של 5,000 ₪ שלמקרא הודעת הערעור נראה שאינו שנוי במחלוקת.

סוף דבר – דין הבקשה להתקבל חלקית ובכפוף להפקדה, כמפורט בסעיף 13 לעיל.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 7.4.2022, בע"א 62358-03-22 (השופט י' אטדגי), שבה התקבלה, באופן חלקי, בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית משפט השלום מיום 27.1.2022, בת"א 64955-06-18 (השופטת ה' פלד).

עקרי טענות הצדדים המבקשים טוענים, כי "בית המשפט קמא הגיע למסקנה שיש ליתן צו עיכוב ביצוע, אך מצד שני הטיל על [המבקשים] תנאי שאינם יכולים לעמוד בו, לאור המצב הכלכלי והבריאותי הקשה שנקלעו אליו [...] להטיל על [המבקשים] לשלם 1,000,000 ₪ כתנאי למתן צו עיכוב ביצוע, כמוהו כסירוב למתן הצוו. כלומר – למעשה, מדובר בהחלטה אשר היא דבר והפוכו". לגופו של עניין, טוענים המבקשים כי לנוכח קיומה של מקבילית כוחות בין סכויי העירעור למאזן הנוחות, שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו "שהשיקול של סכויי העירעור הוא משני בחשיבותו", והיה עליו להעניק משקל מכריע לעובדה שקיימים "סכויים כימעט ודאיים לביטול פסק הדין של בית משפט השלום". גם לגבי מאזן הנוחות, שבים המבקשים וטוענים כי קיים חשש ממשי שהמשיבה לא תוכל להשיב את הכספים, נוכח מצבה הכלכלי הרעוע.

...

באשר לטיעון השני, קבע בית המשפט, כי "עם כל ההתחשבות המוגבלת שהפסיקה נתנה לטיעון כזה שנטען במסגרת בקשה כזו, אין בו כדי לפטור את המבקשים מכל תשלום או הפקדה, כשמנגד ניצבת זכותה של המשיבה ליהנות מפירות זכייתה". במכלול האמור, הורה בית המשפט המחוזי כי עד להכרעה בערעור, ישלמו המבקשים מחצית מסכום התביעה, דהיינו 1,050,000 ₪; 550,000 ₪ יועברו למשיבה באופן מיידי, ויתרת הסכום (500,000 ₪) תופקד בקופת בית המשפט.

עיקרי טענות הצדדים המבקשים טוענים, כי "בית המשפט קמא הגיע למסקנה שיש ליתן צו עיכוב ביצוע, אך מצד שני הטיל על [המבקשים] תנאי שאינם יכולים לעמוד בו, לאור המצב הכלכלי והבריאותי הקשה שנקלעו אליו [...] להטיל על [המבקשים] לשלם 1,000,000 ₪ כתנאי למתן צו עיכוב ביצוע, כמוהו כסירוב למתן הצו. כלומר – למעשה, מדובר בהחלטה אשר היא דבר והיפוכו". לגופו של עניין, טוענים המבקשים כי לנוכח קיומה של מקבילית כוחות בין סיכויי הערעור למאזן הנוחות, שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו "שהשיקול של סיכויי הערעור הוא משני בחשיבותו", והיה עליו להעניק משקל מכריע לעובדה שקיימים "סיכויים כמעט ודאיים לביטול פסק הדין של בית משפט השלום". גם לגבי מאזן הנוחות, שבים המבקשים וטוענים כי קיים חשש ממשי שהמשיבה לא תוכל להשיב את הכספים, נוכח מצבה הכלכלי הרעוע.

סבורני, שלא כמסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשים, ומצדיק עיכוב ביצוע מלא של פסק הדין.

אכן, במקרים שכאלה, "הנטייה היא בד"כ שלא להיעתר לבקשה, וביצועו של פסק הדין הכספי – יעוכב רק במקרים חריגים ונדירים שבהם יעלה בידי המבקש להוכיח כי הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו מהמשיב, אם ערעורו יתקבל, או כי ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך" (ע"א 9128/11 טנוס נ' בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ, פסקה 13 (25.2.2014)).

הערעור מתקבל אפוא בזאת.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 5481/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקש: אברהם גלייכמן נ ג ד המשיבים: 1. כונס הנכסים הרישמי 2. עופר שפירא ,עו"ד בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כב' השופטת ס' רסלר-זכאי) מיום 10.5.2022 בפש"ר 13422-01-15 בשם המבקש: עו"ד מזי ברזילי בשם המשיבים: 1. עו"ד שרית ליפשיץ-גריידי 2. בעצמו ][]החלטה

עוד הם הוסיפו כי פסק-הדין אותו מבוקש לעכב הוא פסק-דין שניתן לאחר שניתנה למבקש, לבקשתו, שהות להגיע להסדר נושים ואף ניתנו לו אורכות לעמוד בתנאי ההליך ולהגיש הצעה ראויה, אולם הוא לא עשה כן. המנהל המיוחד הוסיף כי מהבקשה עולה כי חרף מצגיו, המבקש כלל לא רצה להגיע להסדר עם נושיו.

במסגרת שיקול זה יש לבחון האם מקום בו לא יעוכב ביצוע פסק הדין אך עירעורו של המבקש יתקבל, ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך, העולה על הנזק הצפוי להגרם לנושיו מעיכוב פסק הדין (ע"א 9895/16 קידר נ' קידר (2.2.2017)).

כפי שהובהר לעיל, המבקש טען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו מאחר שביטול הליך פשיטת הרגל יחייב אותו "להיתרוצץ" בין עשרות תיקי הוצאה לפועל, בעוד שעיכוב חלוקת הכספים למשך תקופה קצרה נוספת עד להחלטה בערעורו לא תיפגע בנושים שהחובות כלפיהם גבוהים ביחס לסכום זה. ראשית, כעולה מתשובות המשיבים, הכספים שנצברו בקופת פשיטת הרגל של המבקש חולקו זה מכבר.

...

אכן, משך הזמן הארוך בו לא ננקטו הליכי הוצאה לפועל עשוי להוביל במקרים המתאימים למסקנה כי עיכוב הביצוע עד להכרעה בערעור לא יגרע מהמצב הקיים באופן משמעותי.

מכל מקום, מאחר שנקודת המוצא היא כי אין בהגשת הערעור לעכב את ביצוע פסק-הדין; מאחר שלשיקול מאזן הנוחות ישנו כאמור מעמד בכורה; ומאחר שכאמור המבקש לא הוכיח כי ייגרם לו נזק ממשי או בלתי הפיך אם לא יעוכב פסק-הדין, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

באשר לעיכוב ביצוע החלטה או פסק דין בטרם שהוגש ערעור או בקשת רשות ערעור, קובעת תקנה 145(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי: "בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, בתנאים שייראו לו, וזאת כל עוד לא הוגש ערעור במועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע; בקשה לפי תקנה זו אפשר שתדון בעל פה אם התבקשה במועד הדיון, מיד לאחר שימוע ההחלטה". בפסיקת בית המשפט העליון נקבעו שני שיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בעירעור (או בבקשת רשות ערעור): האחד - מבקש העיכוב הצביע על כך שקיימים סכויים טובים שהערעור (או בקשת רשות העירעור) שבכוונתו להגיש יתקבל; השני - מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש העיכוב, במובן זה שאי-עיכוב ההחלטה יגרום לו נזק בלתי הפיך או יצור קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו במידה ויתקבל העירעור שבכוונתו להגיש.

כאשר מדובר בעיכוב ביצוע פסק דין כספי, דהיינו, פסק דין המורה על ביצוע תשלום סכום כסף, כפי שמדובר בפסק הדין מיום 6.3.2023 בעניינינו, הנטייה היא שלא להעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, שכן ככלל אין מדובר בנזק שאינו ניתן לתיקון במידה והערעור (או בקשת רשות העירעור) שיוגש יתקבל.

באשר לסכויי בקשת רשות העירעור, הגם שלערכאה המבררת יש קושי להעריכם, שכן היא אינה יושבת כערכאת ערעור על ההחלטות שהיא עצמה נתנה, הרי שההחלטה מיום 9.7.2023 התבססה על פסיקת בית המשפט העליון במקרים דומים בעיניין טייכמן ובעניין רוזנטל, ואילו הפסיקה הנוספת אליה מפנה הנתבעת בטיעוניה (בפִסקה 26 לבקשה) ניתנה על ידי ערכאה נמוכה יותר.

...

השנייה – בקשת הנתבעת, ק.נ.מ.ה נדל"ן בע"מ, לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בתיק זה ביום 6.3.2023 (להלן: "פסק הדין"), וזאת עד להכרעה בבקשת רשות ערעור שבכוונתה להגיש על החלטתי מיום 9.7.2023.

כאשר מדובר בעיכוב ביצוע פסק דין כספי, דהיינו, פסק דין המורה על ביצוע תשלום סכום כסף, כפי שמדובר בפסק הדין מיום 6.3.2023 בענייננו, הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, שכן ככלל אין מדובר בנזק שאינו ניתן לתיקון במידה והערעור (או בקשת רשות הערעור) שיוגש יתקבל.

ד - סיכום נוכח המפורט לעיל, אני מורה, כאמור לעיל, על עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין מיום 6.3.2023, כך שיעוכב תשלום סכום של 100,000 ₪, שיופקד בקופת בית המשפט לא יאוחר מיום 18.7.2023.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, לפיה ניתן עיכוב ביצוע חלקי, איני נעתרת בשלב זה לבקשה לחתימה על פסיקתא שהגישו התובעים.

לפני בקשת רשות ערעור אשר הוגשה על החלטת בית המשפט השלום בתל אביב מיום 22/3/23 בת.א. 36077-02-18 (מפי כבוד השופטת כוכבה לוי), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק דין אשר ניתן על ידי הערכאה קמא ביום 6/2/23.

ביום 8/3/22 הגישו המבקשים לבית המשפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין אשר ניתן על ידו, זאת נוכח כוונתם להגיש ערעור על פסק הדין (במאמר מוסגר יצוין כי ערעור כאמור הוגש אמנם ביום 16/4/23 ומספרו 23737-04-23).

אשר לכך, הכלל ונקודת המוצא לדיון, כפי שנקבעו בדין הם כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין (ראו- תקנה 145 (א)לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018, וכן, כדוגמא מבין רבים – ע"א 7733/21 איי.בי.סי. הנדסה, ייצוא, ייבוא ושיווק (1995) בע"מ נ' שמואל וייס (26.12.2021),בפיסקה 9 (להלן: "עניין איי.בי.סי") והדברים חלים במיוחד, בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי (ראו עניין איי.בי.סי. שם והאסמכתאות אליהן מפנה כב' השופט עמית).

עוד נקבע בפסיקה כי החלטה על עיכוב ביצועו של פסק דין תנתן רק בהתקיים שני תנאים מצטברים: הראשון הוא כי סכויי העירעור גבוהים, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב הבצוע.

...

לאור כל האמור, טוענים המבקשים כי יש לקבל בקשתם ולהורות על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא.

זאת הואיל וככלל פסק דין כספי הוא הפיך על דרך ההשבה ומשכך, רק במקרה בו יוכיח המבקש כי הזוכה לא יוכל להשיב את כספי הזכייה ככל שיתקבל הערעור או כי מצבו הכלכלי של המבקש עשוי להיפגע אנושות אם לא יעוכב פסק הדין, ישקול בית המשפט להיעתר לבקשה (ראו – עניין איי.בי.סי בפסקה 9; ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.ר.ב.) פ"ד נו (4) 178, ע"א 9296/03 אהרוני נגד מנשה פ"ד נח(2) 301)).

לאור כל האמור, אינני סבורה כי המבקשים הצביעו על סיכויי ערעור משמעותיים שיש בהם כדי להוביל לקבלת בקשתם.

אשר על כן - בקשת רשות הערעור נדחית.