בקשת רשות ערעור על תנאי הכרזת חייב מוגבל באמצעים

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, כב' הרשמת מ' ברטהולץ, מיום 17.2.21, אשר במסגרתה נקבע צו תשלומים חודשי בסך 3,300 ₪.

ענייננו, אם כך, אינו בחייב מוגבל באמצעים אשר מבקש להשאר במסגרת מסלול הגבייה הקולקטיבי אשר החוק העמיד לרשות החייבים טרם תקונו של החוק וחקיקת חוק חידלות פרעון (חייב אשר רשאי להמשיך באותו מסלול גם לאחר תקונו של החוק, אם הוא עומד בתנאים שנקבעו בעיניינו), אלא בחייב שאמנם הוכרז בעבר כ-"מוגבל באמצעים", אולם תיק האיחוד שלו פוזר, לאחר שנותר במסגרתו תיק פרטני אחד ויחיד.

...

סבורני כי דברים אלו של כב' הרשמת (במסגרת בקשה לעיין מחדש בהחלטתה), כמו גם עצם ההחלטה שבעניינה בקשת רשות הערעור, בדין יסודם, ואין בהם כל שגגה.

לאור האמור, איני מוצאת כי נפלה טעות בהחלטת כב' הרשמת, ועל כן דין הערעור להידחות.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ואת הערעור לגופו, וזאת אף מבלי להידרש לטענות שהעלו הצדדים לגבי יכולת הפירעון של המבקש לגופה.

ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל אופיר בן יוסף כפרי, מיום 31/05/2021, בתיק הוצל"פ מספר 10-05127-8-6 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

למבקש חוב בסדר גודל של כ- 5,556,595 ₪, כך שאין ספק שלא יהא בצו התשלומים בסכום המוצע ע"י המבקש (150 ₪ לחודש), ובכל סכום אחר הנמוך מזה שהושת עליו, כדי לכסות את מלוא החוב ביעילות ובזריזות, לקיים את תכלית החוק ולעמוד בתקופה הנקובה בסעיף 69ג לחוק ההוצל"פ. לרשם ההוצאה לפועל מסור שיקול דעת אם להכריז על חייב כמוגבל באמצעים אם לאו, זאת גם כאשר נוכח הרשם כי לא יעלה בידי החייב לפרוע את חובותיו בתוך המועדים הנקובים בסעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז, 1967 (ראו: רע"א 824/06 בנק הפועלים בע"מ נ' גרתי, פסקה ה(5) (27.9.2006), להלן: עניין גרתי; רע"א 1511/06 בנק הפועלים בע"מ נ' סוויסה-לביא (1.11.2006)).

זאת ביתר שאת, עת כב' הרשמת המלומדת נימקה מסקנותיה בזו הלשון: "מכל מקום, ולענייננו, ולאור עמדת הזוכה כמפורט לעיל לעניין עצם הפריסה, נתתי משקל לא מבוטל, וכפי שיפורט בהמשך ביחס לתנאים להסרת הגבלת הרישיון בתיק, לטענות הזוכה שאינן עומדות במחלוקת למעשה, בדבר נסיבות יצירת החוב, העידר תשלומים כלשהם לאורך השנים על חשבון החוב בתיק, גובה החוב בתיק והתנהלות החייב, אשר ראה להגיש בקשה למתן צו תשלומים, רק עת פקע רישיון הנהיגה שלו. עם זאת, אין מנוס בעיניינו של החייב, מליתן משקל משמעותי מנגד למצבו הכלכלי כפי שעלה מחקירת היכולת. מדובר בחייב שאינו צעיר בן 64, הסובל ממצב בריאותי לא תקין, ללא תמיכה משפחתית כלשהיא, וללא נכסים כלשהם שניתן להפרע מהם. עוד יצוין כי נוכחתי שהחייב על פניו פועל למיצוי פוטנציאל הישתכרותו ביחס לדרגת אי הכושר שנקבעה לו כיום. עם זאת, תו התשלומים שנקבע לוקח בחשבון את הצהרות החייב עצמו, כי עם ביטול ההגבלה על רישיון הנהיגה, יהיה ביכולתו להגדיל הכנסותיו". סוף דבר, דין בקשת רשות העירעור להדחות.

...

מכוח סמכותי על-פי תקנה 119(ז) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, ולאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה וצרופיה, ולאחר שעיינתי בהחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, נשוא הבקשה, סבורני כי הבקשה אינה מצריכה תשובה, ודינה דחייה מיד.

בנסיבות אלה, יש ליתן משקל להתנהלות החייב עד היום, ואין מקום להיעתר לבקשה ללא הגשמת תכלית ההגבלה – קרי גבייה.

בנסיבותיו של המבקש כאן, סבורני כי הטלת ההגבלה והותרתה על כנה עד לקיום התנאים שנקבעו בהחלטת כב' הרשמת, הינה סבירה ובדין יסודה.

זאת ביתר שאת, עת כב' הרשמת המלומדת נימקה מסקנותיה בזו הלשון: "מכל מקום, ולענייננו, ולאור עמדת הזוכה כמפורט לעיל לעניין עצם הפריסה, נתתי משקל לא מבוטל, וכפי שיפורט בהמשך ביחס לתנאים להסרת הגבלת הרישיון בתיק, לטענות הזוכה שאינן עומדות במחלוקת למעשה, בדבר נסיבות יצירת החוב, העדר תשלומים כלשהם לאורך השנים על חשבון החוב בתיק, גובה החוב בתיק והתנהלות החייב, אשר ראה להגיש בקשה למתן צו תשלומים, רק עת פקע רישיון הנהיגה שלו. עם זאת, אין מנוס בעניינו של החייב, מליתן משקל משמעותי מנגד למצבו הכלכלי כפי שעלה מחקירת היכולת. מדובר בחייב שאינו צעיר בן 64, הסובל ממצב בריאותי לא תקין, ללא תמיכה משפחתית כלשהי, וללא נכסים כלשהם שניתן להיפרע מהם. עוד יצוין כי נוכחתי שהחייב על פניו פועל למיצוי פוטנציאל השתכרותו ביחס לדרגת אי הכושר שנקבעה לו כיום. עם זאת, תו התשלומים שנקבע לוקח בחשבון את הצהרות החייב עצמו, כי עם ביטול ההגבלה על רישיון הנהיגה, יהיה ביכולתו להגדיל הכנסותיו". סוף דבר, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל בכ"ס מיום 29.10.19 במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להורות על איחוד מחדש של התיקים שניפתחו כנגדו על ידי המשיבים 1-4 במסגרת הכרזתו כחייב מוגבל באמצעים.

בתיקון מס' 47 והוראת שעה לחוק ההוצאה לפועל , התשע"ה -2015 הוקנתה לרשם ההוצאה לפועל בסימן ב' לפרק ז 1 לחוק ,הסמכות לתת לבקשת חייב מוגבל באמצעים ,צו הפוטר אותו מכל חובותיו , קרי צו הפטר בתנאים שנקבעו.

...

אין חולק שלאחר מועד התחילה הקבוע בחוק הנ"ל, אין עוד מקום להיעתר לבקשה להכרזת חייב כמוגבל באמצעים.

יתר על כן, בהעדר התנגדות המשיבים ולאחר שחלקם אף הציע כמו המשיב 1, לאור נסיבותיו הכלכליות של המבקש להיעתר לבקשתו להעמדת צו החיוב בתשלומים ע"ס 150 ₪ לחודש לתקופה של 4 חדשים ולשנותו בהמשך לסך של 1000 ₪ לחודש לאחר שיחזור למעגל העבודה, נראה כי יש לקבל את הערעור ולהחזיר את הדיון לכב' רשם ההוצאה לפועל שידון בבקשה לגופה.

לאור כל האמור, הערעור מתקבל.

ההחלטה מיום 29.10.19 מושא הערעור מבוטלת והדיון בבקשת החייב להכריז על המבקש כחייב מוגבל באמצעים יוחזר לרשם ההוצאה לפועל למתן החלטה לגופה על פי ההסדר הקודם ליום 15.9.19 ,ולאור כל האמור לעיל .

בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל בתל אביב (כב' הרשם גיא אבני) מיום 19.2.2019 בתיק הוצל"פ 52669-06-16, שבה נדחתה בקשה להכריז על המבקש חייב מוגבל באמצעים ולהורות על איחוד תיקיו לפי סימן א' לפרק ז'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

הסוג הראשון הם חייבים שסכום חובותיהם המצטבר אינו עולה על 150,000 ש"ח שהודיעו כי אינם יכולים לפרוע את חובותיהם בתקופות ובשיעורים כאמור בסעיף 7א1 לחוק ההוצאה לפועל (שלוש שנים אם סכום החוב אינו עולה על 100,000 ש"ח; וארבע שנים אם סכום החוב עולה על 100,000 ש"ח. חוק ההוצאה לפועל (נגיף הקורונה החדש – תיקון מס' 68 והוראת שעה), התשפ"א-2020, ס"ח 2, שנחקק ביום 24.9.2020, הקנה לרשם ההוצאה לפועל סמכות להאריך תקופות אלו בתנאים שנימנו בסעיף 7א1(ב)-(ד) לחוק) – יראו את הודעתם כבקשה לצוו פתיחת הליכים לפי סימן א' לפרק י"ב בחלק ג' של חוק חידלות פרעון (הליכי חידלות פרעון לגבי יחיד בעל חובות בסכום נמוך המתנהלים לפני רשם ההוצאה לפועל) (סעיף 7א2(1) לחוק); הסוג השני הם חייבים שחובם המצטבר עולה על 150,000 ש"ח והודיעו שאינם יכולים לפרוע את חובותיהם בתקופות ובשיעורים כאמור בסעיף 7א1 – יימסר להם מידע על האפשרות להגיש בקשה לצוו פתיחת הליכים לממונה על הליכי חידלות פרעון ושקום כלכלי, לפי פרק ב' לחלק ג' לחוק חידלות פרעון (הפרק המסדיר את הליכי חידלות הפרעון של יחיד המתנהלים בבית משפט השלום) (סעיף 7א2(2) לחוק ההוצאה לפועל).

...

חייב אשר לו תיק איחוד, ואשר אינו משלם בו משך חודשים, באופן אשר מביא בסופו של דבר לפיזור תיק האיחוד, נהנה מהגנת הדין מחד גיסא, ומאידך גיסא שולל מנושיו את זכותם לקבל ולו את התשלום המינימלי המחולק להם מתוך סכום הצו החודשי; מצב לא הגיוני זה נמשך לעיתים חודשים ולעיתים שנים, עד שמי מהזוכים עותר לפיזורו של תיק האיחוד מחמת אי ביצוע תשלומים.

דומה שנסיבות אלו מטות את הכף שלא להיעתר לבקשתו.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

נוסף על כך נטען כי בן הזוג של המבקשת הוכרז חייב מוגבל באמצעים.

אמות המידה למתן סעד כספי זמני כפי שהותוו בעיניין דורון כללו מספר תנאים מצטברים: ראשית, אחריותו של הנתבע אינה שנויה במחלוקת, ולחילופין שקיימת סבירות גבוהה לכך שבית המשפט יכיר באחריות הנתבע; שנית, כי קיימת סבירות גבוהה שהתובע יזכה בסכום כסף גדול מהמבוקש במסגרת הסעד הזמני; שלישית, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת התובע, תוך בחינת משך ההיתדיינות וההשפעה של תקופת ההליך המשפטי על התובע; רביעית, נקבע כי אין לפסוק סכומים העולים על אלה שלאור נתוני הבקשה הכרחי וצודק לפסוק בנסיבות העניין; חמישית, יש להבטיח את זכויות הנתבע באמצעות התחייבות להשבת הכספים אם התביעה תדחה; ושישית, יש לבחון שמא הבקשה הוגשה בתום-לב, והאם הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע בנתבע במידה העולה על הנידרש (ר' עניין דורון, פסקה 16, [ר' החלטה בבקשת רשות ערעור על ההחלטה בעיניין דורון ברע"א 9624/04, 9834/05 מדינת ישראל נ' מיכל דורון, (4.1.2005)], יששכר רוזן צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 433-432 (2021)).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

להלן אפרט את הנימוקים שהביאו אותי למסקנה זו. עצם האפשרות למתן סעד כספי זמני אינה מובנת מאליה.

סיכום על יסוד האמור, אני דוחה את הבקשה.