בקשת רשות ערעור על תוקף צוואה לאחר פסק דין מחוזי

בבית המשפט העליון בע"ם 8633/20 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקש: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. פלוני 3. פלונית בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט הבכיר ש' אטרש והשופטים ע' טאהא ו-ת' נסים שי) בעמ"ש 13858-06-20 מיום 15.11.2020

בצד האמור וחרף הצהרותיו בתחילת הבקשה כמפורט לעיל, המבקש משיג גם על דחיית עירעורו בדבר תוקף צוואת המנוח וטוען כי הערכאות הקודמות לא נימקו כנדרש את קביעותיהן.

להשלמת התמונה יוער כי לאחר הגשת בקשת הרשות לערער, בהחלטה מיום 28.12.2020 דחה בית המשפט המחוזי בקשות שהגישו המבקש והמשיבים לתיקון פסק הדין.

...

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

הבקשה נדחית אפוא.

בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ג' לוין) ברמ"ש 3077-11-19 מיום 17.6.2020, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעינייני מישפחה בבאר שבע (השופט א' גביזון) בת"ע 2012-11-17, ת"ע 31356-06-18, ת"ע 16863-06-16 ותמ"ש 57182-01-18 מיום 26.9.2019.

ביום 22.11.2017, במסגרת ערעור שהגישה המשיבה 2 לבית המשפט המחוזי, ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים לפיהן דחיית הצוואה משנת 2015 תיוותר על כנה אך יבוטל מתן התוקף לצוואה משנת 2001, תוך החזרת הדיון לבית המשפט לעינייני מישפחה לשם בחינת תוקפן של הצוואות מהשנים 2014-2013.

לאחר מתן פסק הדין הגישו המבקש ואימו (המשיבה 6) בקשה לביטולו, בטענה כי לא המבקש הוא שחתם על הבקשה למתן פסק הדין אלא אחיו שחתם בשמו, וכי צוואת המנוח משנת 2014, שנכתבה בכתב יד בעברית, היא זיוף הנעדר כל תוקף.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצאתי כי החלטתו של בית המשפט המחוזי לא מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, וכי מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עוות דין.

...

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצאתי כי החלטתו של בית המשפט המחוזי לא מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, וכי מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא.

בין המבקש למשיבים 3-2 ניטש סיכסוך הנוגע לירושת אביהם המנוח (להלן: המנוח), ובפרט לתוקפה של צוואה שעל פי הנטען הותיר אחריו המנוח.

לעומת זאת, קיבל בית המשפט המחוזי את העירעור שהגישה המשיבה 2, וקבע שלא היה מקום לבטל את פסק הדין שקבל את היתנגדות המשיבה 2 לקיום הצוואה ולמתן צו ירושה על פי דין (עמ"ש (מחוזי ת"א) 31018-11-21; השופטים ע' רביד, נ' שילה וס' רסלר-זכאי).

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, וביום 1.8.2022 היא נדחתה (בע"ם 4118/22; השופטת י' וילנר).

כשבועיים לאחר דחיית בקשת רשות העירעור, הגיש המבקש עתירה לבית משפט זה, ובה התבקש בית המשפט להורות על ביטול פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 16.5.2022, וכן על ביטול פסק הדין של בית המשפט לעינייני מישפחה בתל אביב-יפו מיום 31.1.2019 בעיניין התביעה לפירוק שתוף.

...

ביום 4.11.2015 נתן הרשם לענייני ירושה צו לקיום צוואת המנוח, אך ביום 16.7.2017 נעתר בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו לבקשה שהגישה המשיבה 2, והורה על ביטול הצו (ת"ע (משפחה ת"א) 39066-03-16; השופטת ק' גיל).

דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 6.2.2023, בעמ"ש 15413-12-21 (השופטים ו' פלאוט – סג"נ, צ' גרדשטיין פפקין ו-א' סתיו), שבגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק הדין של בית המשפט לעינייני מישפחה בפתח תקווה, מיום 4.10.2021, בת"ע 16653-06-17 (השופט א' ונקריט).

בית המשפט סיכם איפוא, כי אין בטענות המבקש ובראיותיו "כדי לפגוע בתוקפה המקצועי של חוות דעתו של המומחה לכתבי יד או כדי להשליך על מידת מקצועיותו של מומחה זה ולהצדיק קביעה שונה מקביעתו של המומחה ביחס לחתימות מושא המחלוקת [...] לנוכח האמור מצאתי לקבל את קביעתו של המומחה כי החתימה המתנוססת על צוואת המנוחה והנחזית להיות חתימתה של המנוחה, אינה חתימתה והיא זויפה על ידי גורם כלשהוא". על יסוד קביעה זו, יחד עם קביעות נוספות, התקבלה היתנגדות המשיבים לקיום צוואת המנוחה.

לאחר שעיין בטענות הצדדים שבכתב, ולאחר ששמע את עמדתו של המבקש בעל-פה, בחר בית המשפט המחוזי שלא להיזדקק לתשובת המשיבים בדיון, ולדחות את העירעור מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

...

את דבריו אלה, חותם המבקש בתהיה: "הכיצד ניתן להתעלם מפסק דין מנחה [...] רק כי המדובר בגלגול שלישי?". עיינתי בבקשת רשות הערעור, כמו גם בפסקי הדין של בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי, ומצאתי כי דין הבקשה – להידחות, מבלי צורך בתשובה מטעם המשיבים.

ברם, לא שוכנעתי כי זהו המצב בנדון דידן; ממילא, אין עסקינן בסטיית הערכאות הקודמות מההלכות הנוהגות.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.

בבית המשפט העליון רע"א 747/24 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני 6. פלוני 7. פלוני 8. פלוני 9. פלוני 10. פלוני 11. פלוני 12. פלוני 13. פלוני 14. פלוני 15. פלוני 16. פלוני 17. פלוני 18. פלוני 19. פלוני 20. פלוני 21. פלוני 22. פלוני 23. פלוני 24. פלוני 25. פלוני 26. פלוני 27. פלוני 28. פלוני 29. פלוני 30. פלוני 31. פלוני 32. פלוני 33. פלוני 34. פלוני 35. פלוני 36. פלוני 37. פלוני 38. פלוני 39. פלוני 40. פלוני 41. פלוני 42. פלוני 43. פלוני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 4.11.2023 בת"א 54183-03-15, שניתנה על ידי כב' השופטת י' קראי-גירון בשם המבקשים: עו"ד יעקב בטש; עו"ד אייל שווגר בשם המשיבים 5-3, 13-7, 15-16 ו-43: עו"ד אמיר גאנם בשם המשיב 6: בעצמו בשם המשיבה 14: עו"ד מיכאל גבור בשם המשיב 17: עו"ד נדב שפירא בשם המשיבים 20-18 ו-22-26: עו"ד אבראהים עווד בשם המשיב 19: בעצמו בשם המשיבים 37-27 ו-41: עו"ד עמיד מח'ול בשם המשיבים 39-38: עו"ד חוסאת סבית בשם המשיבים 40 ו-42: עו"ד מחמוד עואודה ][]פסק-דין

בהמשך לכך מונו המשיבים 41-39 כבעלי תפקיד לצורך שיחרור המקרקעין לפי צוי ירושה או קיום צוואה.

זאת מאחר שבתקופה זו ממשיכים המבקשים לעשות שימוש בחלקה 14 מבלי שיש להם זכות להחזיק בה. כך על אחת כמה וכמה לנוכח העובדה שבשלב זה מוותרים המשיבים על הצורך לידון בתביעה לסילוק יד. עוד ציין בית המשפט כי אין באמור כדי לקבוע מסמרות באשר לתוקפו של הסכם המכר ובטענות שהועלו ביחס לכשרותו ואמיתותו.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות העירעור ובתשובות המשיבים על נספחיהן, ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לידון בבקשת רשות העירעור כאילו ניתנה הרשות וערעור הוגש על-פי הרשות שניתנה.

היינו, על סעד זמני להלום את הסעד המבוקש בהליך העקרי, כך שאם יינתן לבסוף פסק דין לטובתו של מבקש הסעד, ניתן יהיה לבצעו ביעילות (רע"א 1330/20 א.ב.א ויקטורי חברה לניהול ואחזקות בע"מ נ' ברנד פור יו בע"מ, פסקה 11 (24.3.2020)).

...

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת י' קראי-גירון) מיום 4.11.2023 בת"א 54183-03-15, בה נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים 39-38 וקבע כי על המבקשים לשלם דמי שימוש זמניים בגין השימוש שלהם בחלקים מחלקת המקרקעין נושא הבקשה שבכותרת.

טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור המבקשים טענו כי הסעד הזמני שניתן על-ידי בית משפט קמא משנה את המצב הקיים וכי הוא מנוגד לפסיקה לפיה יש להיעתר לסעד שכזה רק במקרים קיצונים וחריגים וכאשר הנזק אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם.

מסקנה זו מתחזקת לנוכח סעיף 33 לחוק המקרקעין, הנמצא גם הוא תחת פרק ה' העוסק בשיתוף במקרקעין.

לאור המסקנה אליה הגעתי, אין צורך להכריע במחלוקת הנוגעת לשאלה האם עניינה של התביעה הראשונה הוא בפירוק שיתוף במקרקעין או בחלוקת עיזבון, שאז לשיטת המבקשים לא חל סעיף 44 לחוק המקרקעין.

סוף דבר; נוכח כל האמור, הערעור מתקבל והחלטת בית המשפט המחוזי נושא הבקשה דנן – מבוטלת בזאת.