בקשת רשות ערעור על שכר טרחת כונס נכסים בהוצאה לפועל

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה מיום 7.1.24 (כב' השופטת איריס ארבל–אסל בע"ר 41844-06-23) שקבל את ערעור המשיבים על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל וקבע ששכרו של המבקש ככונס נכסים יעמוד על 1% מערך הנכסים ולא על 3%.

שהרי, לו תיתקבל עמדת המבקש לפיה העברת הליכי הפיקוח ללישכת ההוצאה לפועל תוכל להביא להגדלה משמעותית של שכר הטירחה של כונסי הנכסים, הדבר יהווה תמריץ לכונסים שמונו ע"י בית המשפט, לפעול להעברת הליכי ביצוע פירוק השתוף ללישכת ההוצאה לפועל והתוצאה תהיה שההגבלה על שכר כונסי הנכסים שנקבעה בתקנות המשפחה לא תמושש ושכרם יהיה יותר גבוה.

...

שהרי, היה עליו לבדוק את ההחלטות שניתנו בעניין הכינוס ובנוסף, העובדה שנקבע בהסכם ששכר הטרחה יעמוד על אחוז אחד ככל שההליך יתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, "איננה צירוף מקרים אקראי". לפיכך, הערעור מתקבל בכל הנוגע לגובה שכר הטרחה ושכרו של כל אחד מהכונסים יעמוד על 1% בתוספת מע"מ. תמצית טענות המבקש השאלה העומדת להכרעה בבקשה דנן היא "עקרונית ורוחבית". פסק הדין פגע פגיעה אנושה בעקרון חופש החוזים ולכן יש לתת רשות ערעור בהתאם להלכת "חניון חיפה" (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ, פ"ד לו(3), 123).

אולם, המבקש הגיש את הבקשה דנן, יום אחד לאחר שחלף המועד להגשתה ולכן כבר מסיבה זו, דין הבקשה להידחות.

לכן, כפי שמציינים ש' שוחט וד' שאוה בספרם סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה (תש"ע-2009) בעמ' 331: "הליכי פירוק שיתוף במקרקעין בין בני משפחה אחרים יבוצעו אף הם בבית משפט לענייני משפחה אך לא מכוח סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה אלא מכוח אופייה של החלטת הפירוק שבאמצעותה יסיים בית המשפט את מלאכתו, עם אישור הסכם המכר של המקרקעין שהחליט על פירוקם". ע' מאור וא' דגני בספרם על כונס הנכסים – כינוס נכסים בהוצאה לפועל ובהליכי אכיפה מנהלית (2015), עמ' 56-58 מציינים שפסק דין לפירוק שיתוף צריך להיות מבוצע בבית המשפט ולא בלשכת ההוצאה לפועל וכלשונם: "לסיכום המצב המשפטי הנוהג היום: הליך של פירוק שיתוף נעשה מראשית ועד תום על ידי בית המשפט בלבד" (ראו גם: ע"א 613/78 אניס נ' פוירשטיין, פ"ד לד(1) 32 (1979)).

סיכומו של דבר: הבקשה נדחית והמבקש ישלם למשיבים 1-13 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, מיום 26.5.2020 .

בהחלטת כב' הרשמת התקבלה בקשת כונס הנכסים לפסיקת שכר טירחה בשיעור של 8% בתוספת מע"מ מתמורת מכר דירת המבקש, בסך כולל של 351,000 שח, בנוסף לפסיקת שכ"ט א וב' בסך של 24,798 שח, ו-26,109 שח , בתיק הוצאה לפועל 504810-09-17 בלישכת ההוצאה לפועל בכפר סבא.

בענין זה נאמר בספרם של עודד מאור ומאיר דגני על כונס נכסים (התשע"א-2015) (בעמ' 611) כי : "בתי המשפט בערכאת העירעור נוטים שלא להתערב בהחלטות בענין שכר טירחת כונס נכסים, ענין המסור ככלל לערכאה הראשונה .. הערכאה הדיונית היא שבקיאה בעובדות התיק, מכירה את התיק וליוותה את כנוס הנכסים לכל אורכו, אולם יש נסיבות חריגות שבהן עשוי להיתקבל ערעור בעיניין שכר טירחה וזאת כאשר הערכאה הראשונה טעתה בעקרונות המשפטיים שהפעילה ביישום. כך ניתן יהיה להתערב כאשר השכר נקבע לפי אמות מידה טכניות-פורמאליות ולא לפי אמות מידה ענייניות שיש מאחוריהן בדיקה ושיקלול הנתונים המיוחדים לעניין הנידון בנסיבות המקרה ..." בבר"ע (מחוזי חי) 276/00 החברה לפיתוח מרכזים מסחריים ביוש בעמ נ' אדמות שמאי יקיר בית המשפט המחוזי מצא מקום להתערב בהחלטת ראש ההוצאה לפועל בענין קביעת שכר טירחת כונס, על אף שהכלל לפי אין מתערבים בהחלטה זו תוך קביעה כי המדובר במקרה חריג שבו ראש ההוצאה לפועל לא יישם את מכלול השקולים בעת קביעת שכר הטירחה ופסק בהתאם לאמות מידה טכניות נהוגות .

...

על כן, בשים לב לשיקול הדעת המוקנה לרשם ההוצאה לפועל לפסוק שכר טרחה אף מחוץ למסגרת המתווה שנקבעה בפסיקה ככל שהתמורה המתקבלת עולה על הסביר, כפי שזו התוצאה בענייננו, אני סבורה כי יש מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת.

אשר על כן, אני סבורה כי ראוי לפסוק לכונס שכר טרחה בשיעור של 4% בתוספת מע"מ מסכום התמורה, תוך הותרת שכ"ט א' ו-ב' על כנם.

כמו כן, אני פוסקת שכ"ט המערער בגין הגשת הערעור, בסך 5,000 שח. המזכירות תשלח העתק החלטתי לבאי כח החייב ולמשיבים.

בסעיף 6 לבקשת רשות העירעור נכתב: "כאמור, ענייננו הנו בקשת ערעור על ההחלטה, אשר מאשררת החלטה קודמת – ההחלטה הראשונה ומונעת מהמבקש לפעול לגביית שכר טירחתו ככונס נכסים וזאת בנגוד להחלטות הקודמות והחלוטות, במסגרתן נפסק לטובת המבקש שכר טירחת (נספחים ה' ו-ז' לעיל).

ב) בנוגע לגביית כספי שכר טירחה נקבע: "גביית כספים: כונס הנכסים הבהיר, כי הוא אינו מבקש לפסוק לזכותו שכר טירחה, אלא לאפשר לו לגבות שכר טירחה מכוח החלטות, אחת משנת 2013 ושנייה משנת 2017. הוא הבהיר, כי שתי ההחלטות מתייחסות לנושא הפרצלציה (עמ' 9, ש' 26-25). צדדים שהתייצבו לדיון מיום 21.10.2020 טענו את טענותיהם בסוגיה. בהחלטתי מיום 5.9.2019 הוריתי, כי "כונס הנכסים לא יגבה כספים כלשהם, ללא קבלת אישור מפורש של בית המשפט; כונס הנכסים לא ינקוט בהליכי הוצאה לפועל כלשהם מכוח היותו ככונס נכסים בהליך הנוכחי". לא חל שינוי נסיבות כלשהוא מאז אותה החלטה שדנה בסוגיית שכר הטירחה, שמצדיק לשוב ולהדרש לסוגיה.

...

על יסוד האמור, בהיעדר דו"ח בהיר, ואף מבלי להכריע בטענות – כבדות משקל – שנוגעות לעצם החיוב בתשלום שכר טרחה, מבלי לבחון מהי עמדתם של הגורמים שנדרשים לשאת בתשלום – אני קובע כי ההחלטה מיום 5.9.2019, לפיה אין להוסיף ולגבות כספים – בעינה עומדת.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) נראה כי ניתן היה לסלק על הסף את בקשת רשות הערעור.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשות הוצאה לפועל פסו-ואגו, לפיה חולקו בין הצדדים באופן שווה כלל הוצאות כונס הנכסים, וכן בעיניין חיובי ריבית והצמדה והוצאות משפט.

הבסיס הסטאטוטורי לקביעת שכר טירחתו של כונס הנכסים ודרכי תשלומו על ידי רשם ההוצאה לפועל נקבע בסעיף 59 א' לחוק ההוצאה לפועל ובלשונו: "רשם ההוצאה לפועל רשאי לקבוע שכרו של כונס נכסים ודרכי תשלומו; שכרו והוצאותיו של כונס הנכסים יהיו חלק מן ההוצאות האמורות בסעיף 9" (ר' לדוגמא רע"א 7287/06 שלמה ובר - כונס הנכסים למכירת הדירה נ' יעקב יונה (מיום 12.6.08, פורסם במקורות).

...

בדומה לכך, גם המלומדים כב' הש' ע' מאור ועו"ד אסף דגני בספרם "על כונס נכסים- כינוס נכסים בהוצאה לפועל ובהליכי אכיפה מנהלית" (2015) ציינו בעמ' 596 כדלקמן: "אנו סבורים כי סמכותו של רשם לחייב זוכה בתשלום שכר טרחת כונס נובעת מהסיומת של סעיף 59(א) לחוק ההוצאה לפועל המורה כי שכר הטרחה יהיה חלק מההוצאות האמורות בסעיף 9 לחוק ההוצאה לפועל". סמכות זו הינה חלק ממארג הסמכויות הרחב שהוקנו לרשמי ההוצל"פ כמו גם הסמכות הכללית לחלוקת נטל ההוצאות בין הצדדים.

לסיכום: בנסיבות בהן נדרשה השלמת ההחלטה, לרבות הפירוט שניתן לאחר החלטתי הראשונה מיום 20.10.21, ומשעה שאכן שאלת מעמדו של הכונס וחלוקת שכרו אינה בהתאם לתיק כספי רגיל אלא מורכבת מנסיבות התיק, ולאחר שמצאתי כי אכן היתה שאלה של ממש באשר לחלוקה השונה שביצעה כב' הרשמת בשכר הכונס אל מול עמדת כונס הנכסים, לא מצאתי כי יש מקום לחייב מי מהצדדים בעלויות הגשת בקשת רשות הערעור.

לאור האמור, אין בידי להיעתר לבקשה, אולם אינני עושה צו להוצאות.

עניינו של ההליך דנא הוא ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת איריס כהן) מיום 02.02.2020 הנסוב סביב גובה שכר הטירחה שנפסק לב"כ המערערת בהליך ביצוע של פסק דין למזונות (שמספרו - 00127- 13- 5 ), אשר היתנהל בלישכת ההוצאה לפועל באשדוד.

להשלמת התמונה יצוין, כי בפרשה זו קיבל בית המשפט את בקשת רשות העירעור והורה על הגדלת שכר הטירחה שנפסק נוכח הקף המאמץ שהושקע שם והקף הגביה בתיק ההוצאה לפועל, תוך שסייג זאת והבהיר, כי אין הם מתייחסים לדמי המזונות שנקצבו במסגרת הליך פשיטת הרגל.

כידוע, מעת שניתן צו כנוס נכסים מעוכבים הליכי הגבייה בתיק ההוצאה לפועל.

...

אין בידי לקבל טענת המערערת, ולא מצאתי כי נפלה בהחלטה טעות משפטית, וודאי לא טעות קיצונית, ואף לא פגם או פסול בשיקול הדעת של הרשמת.

מסקנה זו מתבקשת גם נוכח פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שניתן לאחרונה (מפי כב' השופטת גאולה לוין), בו הובהר, כי סעיף 10 לחוק ההוצאה לפועל קובע הוראה ברורה בעניין פסיקת שכר טרחה, וכשמדובר בהליכי ביצוע של פסקי דין למזונות, אין מקום להידרש לתעריף המינימלי שנקבע בכללי לשכת עורכי הדין ועל החלטה בעניין להיות מנותקת ממנו.

גם טענת המערערת לפיה יצאה שגגה תחת ידי הרשמת בקבעה, כי אין לפסוק שכר טרחה בגין התקופה בה נוהלו כנגד המשיב הליכי פשיטת רגל, דינה להידחות.