להשלמת התמונה יצוין, כי בית המשפט מצא לנכון שיתקיים דיון מחודש אף ביחס לשנת 2015 (למרות שלא הוגש ערעור על ידי הערייה כנגד קבלת השגת המערערת לשנה זו).
בקשת רשות ערעור שהוגשה בעיניין זה על ידי המערערת נדחתה על ידי בית המשפט העליון, כאשר צוין כי לא יגרם למערערת עוות דין חמור בנסיבות שבהן טענות הצדדים עוד יועלו וייבחנו לגופן (ראה החלטת השופטת ברק ארז בבר"ם 2940/17 מיום 21.5.17 שצורפה כנספח 16 לתשובת הערייה).
לאחר כל אלו היתכנסה ועדת הערר בתחילת שנת 2018 ודנה בעררים הנוגעים לשנים 2013-2015, ומכיוון שאף לאחר הדיון הראשון בועדת הערר, המערערת המשיכה להשיג על אותה שומה ולטעון לפטור מתשלום הארנונה לגבי הנכסים, נדונו במאוחד העררים אף ביחס לשנים 2016-2017.
עוד יוער, כי יש ממש אף בטענת המשיבה לפיה בפניית המערערת אל הערייה בשנת 2014 ביחס לאותו חלק במבנה שנעשה בו שימוש ע"י חברת פלקסטרוניקס, לא נטען להרס או נזק למבנה, אלא דובר על מצב קשה בו מצוי איזור התעשייה בערד; על הקושי למצוא שוכר לנכס; כי עד למציאת שוכר אין טעם בבצוע עבודות שפוץ; וכי בהתאם למבחן השכל הישר יש לראותו בו כנכס שאינו ראוי לשימוש.
...
שלישית – העובדה שהחלטת ועדת הערר הראשונה בוטלה, כאשר נקבע בפסק הדין בערעור כי הדיון יוחזר לוועדת הערר לשם קיום דיון והנמקה של ההחלטה - וזאת אף ביחס לשנת 2015, אף היא מובילה למסקנה שהיה מקום לדיון בטענות לגופן, גם באשר לאלו הנוגעות לשומה לשנת 2015.
נוכח האמור מסקנתי היא, כי אין מקום להתערב בהחלטת וועדת הערר אשר מצאה לנכון שלא לדחות את ההשגה על הסף אך בשל אי מתן התשובה במועד, ומכאן דנה בהשגה לשנת 2015 לגופה ודחתה אותה, מכל הנימוקים שפורטו על ידה , וזאת לאחר שלא שוכנעה שמדובר בנכסים אשר אינם ראויים לשימוש.
נוכח כל האמור מורה על דחיית הערעור.
