בקשת רשות ערעור על קשר סיבתי בין שירות צבאי להתאבדות

רקע עובדתי התובע, יליד 1983 (כיום בן 36), ניפצע בהיותו חייל בצה"ל בפיגוע היתאבדות שארע ביום 8.4.2002.

להשלמת התמונה אציין, כי התובע עבר השתלת כבד, והוא מוכר כנכה בשיעור של 55% בעקבות השתלה זו. באוקטובר 2007, במסגרת ערעור שהגיש התובע לועדת ערעור עליונה בעיניין הנכות שנקבעה לו בגין פגימה בשמיעה, ציין התובע כי הוא סובל, בין היתר, גם מתסמינים המאפיינים פגימה נפשית.

ביום 8.2.2013 ערך ד"ר יוסף לריה חוות דעת בעיניינו של התובע, ובה הצביע על קיומה של פגימה נפשית, והצביע על קשר סיבתי בינה ובין הארוע שארע במהלך השרות הצבאי.

במהלך שמיעת ההוכחות, ובעיקר בעדותה של גב' דליה **** מטעם קצין התגמולים, התברר כי הטיפול בעיניינו של התובע היה רצוף מחדלים ואי-סדרים, אשר חורגים חריגה רבתי מסטאנדארט ההיתנהגות המצופה מרשות שלטונית.

יוער, כי לאור חלוף הזמן בין מחדל זה ובין הגשת התביעה, לא ניתן להסתמך על היתנהלות זו של קצין התגמולים לשם קביעת התרשלות, והיא מובאת כאן לשם הדגמת ההתנהלות הכללית; בקשה לעיון חוזר בהחלטת קצין התגמולים נשלחה בחודש פברואר 2013, אך תויקה בטעות בתיק הלא-נכון, כך שהיא הובאה לעיונו של הגורם הרלוואנטי רק ביום 2.4.2014 – למעלה משנה לאחר הגשתה (וראו לעניין זה עמ' 33 לפרוטוקול, ש' 13-3, וכן מוצגים נ/1 ו-נ/2).

...

אני סבור כי התנהלות זו מצדיקה מתן פיצוי בגין עוגמת נפש.

סוף דבר התביעה מתקבלת אפוא, ואני קובע כי התנהלות קצין התגמולים בניהול תביעתו של התובע כאן – הייתה רשלנית, וחרגה מסטנדרט התנהלות ראוי ותקין של רשות מינהלית.

משלא הוכח נזק ממוני, אני קובע כי הנתבע יפצה את התובע בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בסך 25,000 ₪ (עשרים וחמישה אלף שקלים חדשים).

השופטת א' אלון: מבוא: ערעור על פסק דינה של ועדת הערעורים לפי חוק מישפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושקום), התש"י-1950 (להלן: "החוק"), שליד בית משפט השלום בחיפה (בראשות כב' השופט אפרים צ'יזיק, יו"ר הועדה, וחברי הועדה ד"ר אלכס קורת וד"ר נעמי אפטר) (להלן: "הועדה") אשר ניתן ביום 25.11.19, בעמ"ח 22328-02-18 (להלן: "פסק דינה של הועדה").

נקבע כי השמוש בסמים מהוה היתנהגות רעה חמורה במישור הצבאי (כמו גם הפלילי), ומתן תגמולים למשפחת המנוח אשר צרך סמים בבילוי, ובעקבות כך היתאבד, אינה נכונה ותשדר מסר לא ראוי לחיילים ולעומדים להתגייס: "רכישת סמים ונטילתם הם בעליל היתנהגות רעה חמורה במשקפיים שבהם יש לראות את צה"ל והשירות בו; ועל פי הוראות החוק כאמור, זאת גם בחופש הימנו. הרחבת מסגרת הזכאות בחוק המשפחות, בכפוף לסיפה של סעיף 16 בעיניין נצרכות שאיננו נדרשים אליה ולא הועלתה בפנינו במקרה הספציפי, למשפחת חייל שלמרבה הצער נטל סם וקיפד את חייו בעקבות השפעת הסם, אינה נכונה, ותשדר מסר לא ראוי לחיילים ולעומדים להתגייס, ובשינויים המחויבים כך גם לעניין חוק הנכים" (בפיסקה כ"א לפסק דינו של כב' השופט א' רובינשטיין).

נקבע שם שרשלנות המפקדים אשר פעלו בנגוד להוראות מטכ"ל, והשאירו את נשקו האישי של היילה בידיו על אף שנעדר מהשרות, מקימה קשר סיבתי בין השרות הצבאי לארוע המוות, כנדרש בסעיף 2ב' לחוק, והעניין לא יוחס לסעיף 16 לחוק שבו עסקינן במקרה זה. מכאן, שלא ניתן להיבנות מפסק דין זה לענייננו.

אציין כי כב' השופט ח' כהן אשר דן בעיניין אליאב בהרחבה בשאלה אם הפציעה נגרמה עקב השרות, לא היתייחס כלל לעניין הפטור מתגמול עקב היתנהגות רעה וחמורה, אך תאור העובדות על ידו מתאים גם לענייננו, ללמדך שאין מדובר בהתנהגות "רעה חמורה" כדלקמן: "העובדות עליהן הוסכם כאמור אינן מגלות עילה להתנהגותו של המערער זולת הרצון "לשחק" בנשק ואולי גם הרצון להתפאר בפני חברו בבקיאותו בטיפול בו. הוא לא נצטווה ואף לא נתבקש לנגוע בעוזי; הוא מצא אותו תחת המזרן ששם היה מוסתר והוציאו ללא כל צורך נראה לעין; לאחר מכן טען את העוזי במחסנית מלאה כדורים ושוב ללא כל צורך; ולבסוף דרך את הכלי והניחו טעון ודרוך על ברכיו - מעשה סכלות ורשלנות משוועת".

כך גם בע"א 446/77 בירנצוויג נ' קצין התגמולים, פ"ד לב(1) 290, 293 (1977) העובדות היו כפי שהובאו בפסק הדין: "בתקופת שרותו הצבאי של המערער כאפסנאי באחד ממחנות הצבא, ראה רימון רסס מונח על שולחן, נטלו לידו ללא רשות, שלף את הנצרה, ושאל חיילת שעמדה בסמוך לו, לאמור: "נראה אם תוכלי לתפוס את הרימון תוך ארבע שניות!" הנשק שהניח את הרימון לדקות ספורות על השולחן, ראה זאת והורה למערער להחזיר מיד את הנצרה למקומה; ואולם המערער לא שעה לאזהרה זו. בסופו של דבר נשמט הרימון מידו של המערער והתפוצץ.

...

בפסק דינה של הוועדה נדחה ערעורם של המערערים על החלטת קצין התגמולים שדחה את תביעתם להכיר בבנם, סמל ראשון פלוני (להלן: "המנוח"), כנספה על פי החוק, בנימוק שהמנוח נספה בנסיבות המהוות 'התנהגות רעה חמורה', כמשמעות מונח זה בסעיף 16 לחוק.

בסופו של דבר, עניין לנו בחייל בשירות קבע, בן 24, ששיחק ברימון, תוך שהוא מהתל ומנסה להפחיד את חברו לנשק.

מקובלת עליי עמדתה של חברתי, כב' השופטת אלון, כי מחדליהם של אחרים, בין אם זה מפקדו הישיר של החייל והחיילים שסבבו אותו, ובין אם מחדלים מערכתיים (והיו מחדלים משמעותיים, בכך אין כל ספק!) אין כדי להקהות ממעשיו הרעים והחמורים של המנוח, וזאת גם בהתעלם מן התוצאה הקשה שהובילה למותו של המנוח וחייל נוסף, ולפציעתם של שלושה חיילים נוספים.

לפיכך, עם כל הצער שבדבר, אני מצטרפת לעמדת השופטת אלון, לפיה יש לדחות את הערעור ללא צו להוצאות.

בבית המשפט העליון רע"א 4963/19 לפני: כבוד השופט מ' מזוז המבקשים: 1. פלונית 2. פלוני נ ג ד המשיב: משרד הבטחון - קצין התגמולים בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים י' שינמן סג"נ, ח' קיציס וְ-י' רוטנברג) בע"ו 30928-12-18 מיום 6.6.2019 בשם המבקשים: עו"ד שלמה צפורי; עו"ד אורי צפורי-הנדין ][]החלטה

ועדת הערעורים דחתה את ערעור ההורים על החלטת המשיב לפיה לא היתקיים קשר סיבתי בין תנאי השרות הצבאי של בתם (להלן: המנוחה) לבין התאבדותה המצערת.

הבקשה לרשות ערעור שבפניי מגוללת שרשרת אירועים טרגיים שבסופם המנוחה בחרה לשים קץ לחייה בעת שרותה הצבאי.

...

תחושותיהם וכאבם של ההורים מובנים לי, אך אין בידי לקבל את בקשתם.

סבורני כי עניינה של הבקשה נטוע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לשרשרת האירועים הטראגיים שהובילו להתאבדותה המצערת של המנוחה.

עם כל הצער וההבנה, אין מנוס מדחיית הבקשה.

בבית המשפט העליון רע"א 2858/21 לפני: כבוד המשנה לנשיאה נ' הנדל כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט י' אלרון המבקשת: מדינת ישראל – קצין התגמולים נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. פלוני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 4.3.2021 בע"ו 52021-06-20 שניתן על-ידי כבוד השופטים מ' נד"ב, ע' כהן, ו-ח' קיציס תאריך הישיבה: ט' באדר א' התשפ"ב (10.2.2022) בשם המבקשת: עו"ד ישראל בלום, עו"ד שרון מן אורין בשם המשיבים: עו"ד שלמה רכבי ][]החלטה

לעומת זאת, השופטת נד"ב סברה בדעת מיעוט כי יש לדחות את העירעור, משום שלא הוכח קשר סיבתי בין האירועים שהתרחשו בצבא להתאבדותו של המנוח.

בשולי הדברים, גם אם לא בשולי חשיבותם, מצאתי לנכון להוסיף הערה לעניין הקשר הסיבתי בין השרות הצבאי למות החייל, אף שהדברים אינם נדרשים להכרעה בנסיבות דנן.

...

סוף דבר משחזרה בה המדינה מן הבקשה, יש להורות על דחיית הבקשה.

ת המשנה לנשיאה נ' הנדל: אני מסכים כי דין הבקשה להידחות.

המשנה לנשיאה השופט י' אלרון: משב"כ המבקשת חזרה בה מבקשתה, אף אני מסכים כי דין הבקשה להידחות.

בפני עירעורו של המערער על החלטת המשיב מיום 23.1.23 אשר קבעה "כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותך הצבאי או ארוע היתאבדות החייל לבין מצבך הנפשי. כמו כן אין עדות לקיום PTSD". טענות המערער המערער יליד 1950 בן 74.

ביום 10.1.17 נדחה ערעור המערער בפסק דינה של הוועדה ברשות כב' השופט שי מזרחי, ונקבע כי המסקנות של ד"ר דומני אינן מושתתות על חומר עובדתי חדש שלא עמד בפני קצין התגמולים, אלא לכל היותר בהבעת עמדה חולקת.

ביום 23.1.23 ניתנה החלטתה של קצינת התגמולים בבקשת המערער לעיון נוסף מיום 28.2.22 לפיה בקשתו לעיון נוסף נדחית משום שלא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שרותו או ארוע היתאבדות החייל לבין מצבו הנפשי, כמו כן כי אין עדות לקיום PTSD.

...

דינו של ערעור זה להידחות בדומה לערעורים קודמים שהוגשו בעניינו.

דיון והכרעה לאחר עיון בכתבי הטענות על צרופותיהם ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים שטענו בפניי בדיון היום, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

בנסיבות אלו, אין לי אלא לקבוע כי אין מקום להתערב בהחלטתו של המשיב האמורה בסעיף 1 לפסק דין זה. סוף דבר, הערעור נדחה.