אלשייך מסר שהוא מבין כי הנאשם הורשע ויישא בעונש, ועם זאת מבין גם שהנאשם הביע חרטה, ביקש סליחה מאבי ברנד והשיב לו סכום כסף.
הנאשם ניצל את אמונו של ברנד, ואת תפקידו בחברה כדי למעול בכספיה, כשהוא יודע שברנד סומך עליו באופן מוחלט.
התובע הפנה לע"פ 72220/04 (מחוזי ת"א) מדינת ישראל נ' מרדכי כהנים [24.4.06], שבו היתקבל ערעור מדינה שהוגש, והוחמר עונשו של שליח במשרד עורכי דין שגנב 580,000 ₪ ממעבידיו.
במשך כשנתיים וחצי גנב המערער כ-800,000 ₪ מהחברה, בכך שגבה מלקוחותיה את התמורה עבור מוצרים שסופקו להם, אך העביר לחברה קבלות כוזבות המשקפות את התמורה ששולמה בשיקים בלבד, בעוד שאת הכסף המזומן נטל לעצמו.
ערעור הנאשם נדחה, שופטי ההרכב היו תמימי דעים כי מיתחם העונש שקבע בית המשפט המחוזי במקרה דנן, בטווח שבין 12 ל-28 חודשי מאסר בפועל, הולם את נסיבות המקרה ואף נוטה לקולה, ולבסוף, כנגד דעתה החולקת של כבוד הנשיאה חיות, לא התערבו בו. אציין, כי בעיניין זה הגיש המערער בקשה לדיון נוסף, בטענה שדעת הרוב בפסק הדין מושא הבקשה קבעה הלכה חדשה, לפיה אין לייחס משקל רב לשיקולי שקום של נאשם מבוגר, אשר ניהל משך עשורים אורח חיים נורמאטיבי, וממילא הסיכוי שיעבור עבירות הוא נמוך.
בעפ"ג (מחוזי מרכז) 562-06-17 בסטקר נ' מדינת ישראל [14.11.17] נדחה העירעור על עונש המאסר בן 3 שנים, שהוטל על המערער, חשב שכר בעריית מודיעין, שהורשע בגניבה של כ-1.2 מיליון ₪ מהעיריה, במהלך כעשר שנים.
באשר למדיניות הענישה בעבירות המס, ובנוסף לעניין חוסאם שהוזכר על ידי התובע, שם נקבע באישום השביעי מיתחם של 7 עד 24 חודשים לעבירות אלו, אפנה לעניין אודיז, שבו נדונה בקשת רשות ערעור של נאשם שהורשע, ביחד עם חברות שאותן ניהל, בריבוי עבירות של אי העברה במועד של מס אשר נוכה, ואי הגשת דוחות במועד.
...
סבורני כי תכליות אלה מתקיימות מכוח הסכם ההשבה שנחתם בין הצדדים בענייננו.
בענייננו, משהגיעו הצדדים להסכם השבה המורה לנאשם לשלם סכום של 200,000 ₪ פיצוי לנפגע העבירה, סבורני כי ניתן להסתפק ברכיב קנס בינוני-נמוך.
סיכום
על יסוד כלל השיקולים שמניתי לעיל, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר בפועל בן 18 חודשים;
מאסר בן 6 חודשים, אך הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר יעבור עבירה שבה הורשע;
קנס בסך 75,000 ₪ או 120 ימי מאסר תמורתו.
