בקשת רשות ערעור על קביעת נכות זמנית וצמיתה

השופט מיכאל שפיצר לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב (הנשיאה הדס יהלום; ב"ל 14425-05-19) אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 31.3.19 (להלן – הועדה) שקבעה כי לא חלה החמרה במצבו.

ביום 12.8.13 נפגע המבקש במהלך עבודתו מידית של מלגזה עליה עבד, וכתוצאה מכך ניחבל באמה ובמפרק ימין, והתאונה הוכרה כפגיעה בעבודה, בגינה נקבעו לו נכויות זמניות ונכות צמיתה משוקללת בשיעור של 35%.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי יש לדחות את הבקשה ללא קבלת תגובת המשיב.

מקובלת עליי קביעת בית הדין קמא לפיה משלא המציא המבקש לוועדה כל מסמך אשר יש בו כדי לתמוך בטענותיו הנוגעות לליקוי נוירולוגי או אחר ממנו הוא סובל, הרי שלא נפל פגם בהחלטת הוועדה.

סוף דבר – לא מצאתי טעות משפטית או עובדתית בפסק הדין של בית הדין קמא, אשר על כן דין הבקשה להידחות.

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי באר שבע (השופטת יעל אנגלברג שהם; ב"ל 10083-11-21), שבו נדחה ערעור המבקשת על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הועדה) מיום 3.10.21, אשר קבעה למבקשת, בין היתר, נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין מחלת הפיברומיאלגיה.

בא כוח המבקשת טען כך: "פס"ד בנושא פיברומיאלגיה - כאבים בכל הגוף כתוצאה מהנקודות בהם נוגעים. הכאבים משפיע[ים] עליה כל היום וגם בלילות, לא ישנה טוב. בעיות של טראומה נפשית ומטופלת בסימבלטה. מטופלת קבועה על ידי ראומטולוג בקופ"ח וגם אצל פרופ' בוסקילה שציין כי קיימת תיסמונת פיברומיאלגית. בהתאם לבדיקה הקלינית ושאר הממצאים. כאבים מפושטים בכל הגוף, עייפות בכל הגוף, כאבי בטן, שלשולים, קושי בהליכה, כאבים בידיים, בעיקר ימין, לא יכולה להרים אפילו את התינוק. הגבלות ניכרות בכל טווחי התנועה. רגליים, כתפיים, עשתה טפולי פיזיותראפיה, הידראותראפיה ועוד. מבקשים לקבוע נכויות זמניות ונכות צמיתה. לדעתי יש להפנותה צורך בהתייחסות פסיכיאטרית. מצרף מסמכים רפואיים עדכניים וקודמים. התפרצויות בכי לא רצוניות" מימצאי בדיקת המבקשת על ידי הועדה תועדו בפרוטוקול הועדה כך: "בבדיקה: עולה בקלות על מיטת הבדיקה. בבדיקת המפרקים ללא עדות למחל[]ה דלקתית בכל המפרקים. שוכבת במיטה על צד שמאל מקופלת, לא מיישרת רגליים בטענה שכואב לה. אך לציין כי נכנסה לחדר הבדיקה בהליכה ישרה ועלתה בקלות על מיטת הבדיקה.

...

הכרעה לאחר שבחנתי את כלל חומר התיק ואת טענות המבקשת נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, גם מבלי להידרש לתשובת המוסד.

עוד ציין בית הדין האזורי כי "טענות המערערת שלפיהן נפל פגם בפעולת הוועדה עת לא בחנה גם את התחום הנפשי, נגועות ביותר משמץ של חוסר תום לב, שכן, המדובר בפסק דין אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים ומשכך, אין מקום להעלות בשלב זה טענות אשר ניתן היה להעלותן במסגרת ההליך הקודם ואשר היה עליהן לקבל ביטוי בהסכמה האמורה". משאלו הם פני הדברים, לא שוכנעתי כי בעניין שבפניי מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בשיקול דעתו של בית הדין האזורי.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

     לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת הבכירה רים נדאף) בת"א 64249-12-17.

המומחה מתחום הנוירוכירורגיה קבע למבקשת נכות זמנית וצמיתה בשיעור של 10% בשל תיסמונת פוסט טראומטית.

...

סיכומם של דברים, אני מקבל את הערעור ומבטל את החלטת בית המשפט קמא.

אני מורה כי המשיבות הן שתפקדנה את השכר אותו קבע בית המשפט קמא עבור כל מומחה.

אשר להוצאות הליך שלפניי, המשיבות תשלמנה למבקשת שכר טרחת עורכי דין והוצאות משפט בסך כולל של 5,000 ₪.

הואיל והתובע הגיש בקשת רשות ערעור על החלטתי שלא לאשר הגשת מיסמכי הנהלת החשבונות, לא נשמעו סיכומים בע"פ באותו היום.

הואיל והתאונה הייתה תאונת עבודה, עמד התובע גם לפני ועדות רפואית של המוסד לביטוח לאומי לתובע נקבעו הנכויות הזמניות הבאות:- 55% נכות זמנית מתום מועד תעודות אי הכושר (דמי הפגיעה) ועד ליום 31.1.16; 35% נכות זמנית עד ליום 12.9.16 (המועד בו עבר ניתוח להארכת גיד האכילס); 100% נכות זמנית עד ליום 31.10.16; 55% נכות זמנית עד ליום 30.11.16 35% נכות זמנית עד ליום 8.5.17 ביום 19.5.17 עמד התובע לפני ועדה מדרג ראשון שקבעה לו 10% נכות לצמיתות עקב הגבלה ניכרת בתנועות הקרסול לפי פרט 48(3)(א) לתקנות הביטוח הלאומי וכן קבעה כי אין מקום להפעלת תקנה 15.

...

הואיל והתובע הגיש בקשת רשות ערעור על החלטתי שלא לאשר הגשת מסמכי הנהלת החשבונות, לא נשמעו סיכומים בע"פ באותו היום.

לסיכום, על סמך עדותם של התובע ושל מר אפללו, ובהסתמך על מה שלא נרשם במזכר נ/4 קרוב לאירוע (ולאחר צפייה בסרטונים) מחד, ומאידך כן נרשם לאחר מכן במזכר נ/3, והואיל והנתבעות לא הביאו את הראיה הטובה ביותר שהייתה רק בידם (סרטוני מצלמות האבטחה) וגם לא את הדיווח שנרשם מיד בסמוך תאונה אלא רק מזכרים שנרשמו לאחר מספר חודשים ושנים, אני קובע כי התובע הוכיח שהוא החליק עקב מים שהיו בכניסה כתוצאה מפעולות ניקיון שערכה הנתבעת (ולא מדובר בקפה שנשפך על ידי לקוח או במים שנשפכו על התובע, לאחר התאונה כדי לאושש אותו והכל כפי שטענה הנתבעת בסיכומים) וכי הנתבעת לא הוכיחה שהיו במקום שלטי אזהרה.

הוא יכול לבצע פעולת בבית (גם אם בצורה איטית יותר) ובעניין זה פיצוי בסך 83,000 ₪ שמגלם עזרה של שעה בשבוע (כחישוב התובע) הינו סביר ואני מקבל אותו.

אולם, בעניין זה, חייב אותו בית המשפט המחוזי בהוצאות ניכרות (כולל לאוצר המדינה) ועל כן אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מתשלום הוצאות בגין התנהלות זו. בשים לב להחלטת בית המשפט המחוזי הנני מחייב את הנתבעת בהוצאות בסך 5,000 ₪ בגין התנהלותה.

סיכום:- מכל האמור לעיל על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:- פיצוי בגין כאב וסבל – 140,000 ₪; פיצוי בגין הפסדי שכר/עבר – 14,000 ₪.

בהיות התאונה תאונת עבודה פנה המבקש תחילה למיצוי זכויותיו במל"ל. ועדה רפואית מיום 1.1.18 קבעה למבקש נכויות זמניות ונכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש מותני מיום 1.3.2017.

בית המשפט הוסיף וציין כי - "בכל הנוגע לבקשה למינוי נורולוג, המל"ל היתייחס לכך במסגרת ההכרה. הועדות הרפואיות התייחסו לקש"ס במסגרת החלטותיהן ובית הדין האיזורי לעבודה קבע בפסק דין מיום 12.3.20 שאין קש"ס בין הארוע המוחי לתאונה...בית המשפט דנא אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין האיזורי לעבודה ואין בבקשה טעם משפטי או עובדתי שיש בו כדי להצדיק העתרות לבקשה להביא ראיות לסתור בעיניין זה..." על החלטה זו מבוקשת הרשות לערער.

בצד האמור, בנסיבות חריגות התובע רשאי לבקש הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. נפסק כי על דרך הכלל הבאת ראיות לסתור תותר אך ורק במקרים מיוחדים כאשר הדבר נידרש למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו (רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי (2013); ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה (1990); בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ (1985)), וכי ככלל ראוי כי הערכאות הדיוניות תקמצנה במתן היתר להבאת ראיות לסתור על מנת שלא ייהפך החריג לעיקר, והדבר ייעשה כאשר עולים אצל הערכאה הדיונית סימני שאלה וספיקות באשר לקביעות ומסקנות הועדה הרפואית.

...

ויושם על לב, קביעת המל"ל במסגרת תביעה לדמי פגיעה או קביעת בית הדין לעבודה לפיה תביעת הנפגע נדחית בהעדר קשר סיבתי בין מחלתו לבין התאונה, אינה מחייבת את בית המשפט מכח סע' 6ב משום ששאלת דרגת הנכות של הנפגע לא נבחנה או נדונה כלל (ראו: רע"א 1527/90 הנ"ל; ע"א 268/86 רון כהן נ' הסנה –חברה ישראלית לביטוח בע"מ (1989)).

כמו כן השינוי במצבו הרפואי של המבקש, אשר הצדיק בסופו של יום הבאת ראיות לסתור לעניין האורתופדי, לא הוכח בעניין הנוירולוגי, ולא הובא תיעוד רפואי חדש המלמד על נזק נוירולוגי הקשור בתאונה שלא היה לפני ועדת המל"ל. המבקש ביקש לבסס טענותיו להבאת ראיות לסתור בתחום הנוירולוגי מכוח חוות דעת רפואית פרטית מטעמו ואולם, נוסף לכך כי אינו רשאי להביא ראיות רפואיות נוספות לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה לאירוע המוחי אשר הוכרע בהכרעה מחייבת ע"י הוועדות הרפואיות של המל"ל (רע"א 1527/90 הנ"ל), הרי שנפסק כי אין לאפשר לצדדים לצרף לבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט במסגרת תביעה לפי חוק הפלת"ד, חוות דעת פרטית (ראה: רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שמור (1995).

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.