סגן הנשיאה אילן איטח
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי ירושלים (השופט עמי רוטמן; ב"ל 55943-06-21), שבו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן – הועדה) מיום 18.5.21.
כמצוין בפרוטוקול הועדה ולא נסתר, החבלה שהוכרה היתה "כאבי גב". מחוות דעתו של ד"ר טיטיון מטעם המבקש, שצורפה להליך, עולה כי בגין הפגיעה בעבודה נקבעה למבקש נכות משוקללת בשיעור 14.5% (10% בגין עמ"ש צוארי וניכוי 5% מצב קודם בתוספת של 10% נכות בגין עמ"ש מותני).
...
בדיון בפני בית הדין נרשמו טענות המבקש כדלקמן:
"המערער: לשאלת בית הדין, אין פה שאלה משפטית, אלא יש פה טענה משפטית מבחינתי. כלומר, כשאנחנו באים להבין מה קרה כאן, צריך לשים את ההיבט המשפטי בצד ולהסתכל על העובדות. אני מדבר על התעללות, גניבה של כספים משנת 1979. אם אנחנו רוצים להסתכל על פני הועדות, אחרי 300 פעמים שאני מגיש ועדות ובקשות להחמרת מצב, אני לא נענה ומתעלמים ממני. ואז העוזרת המשפטית שישבה בישיבת הערכה מוקדמת, מעבירה את התיק לשופט. ואז מודיעים לי שהשופט רוטמן ידון בתיק. לפני שבוע ומשהו המל"ל קם פתאום והודיע לי בדחיפות, יש לך ועדה לנכות נפגעי עבודה שתתקיים ב-7/2."
ובהמשך:
"המערער: לשאלת בית הדין לגבי הרלוונטיות של נושא זה לתיק שבפנינו, אני מבהיר כי כיוון שיש פה התייחסות של המל"ל לתיק מ1985 שבו נפגעתי בתאונת דרכים ולא בפגיעה משנת 1979 שבה הייתי עובד כסוכן ביטוח ברמת גן בחברת מנורה ונהג בתחבורה ציבורית ואומן ביודאיקה שהייתי משווק מוצרים לחו"ל, כ-4000$ בחודש. אם המל"ל בא אחרי 300 פעמים שביקשתי ומתעלמים, מה אתם רוצים עכשיו לדון על 1985, בזמן שאני ב-2022 נאנק ונגזל, אז בואו תדונו קודם כל על זה ואח"כ נדון על העבר. מציג בפני בית הדין תלונות שהגשתי הן למבקר המדינה והן למל"ל בנוגע להתנהלות הועדות, שהכל בהן מושחת. בתאונת הדרכים שהייתה לי בשנת 1979 שבה מכונית העיפה אותי 10 מטר לכביש ואושפזתי חודש וחצי בבי"ח בלינסון ושיקום של כשנה וחצי בבית ובו רגלי השמאלית קוצרה בסנטימטר וחצי וזאת הסיבה לכל השתלשלות ההחמרות של כאבי עמוד שדרה צווארי, גבי ומותני, חוסר תפקוד שבו 5 אורתופדים מציינים החמרה קלינית קשה שבתוכם חוות דעתו של רופא שעובד במל"ל עצמו, ד"ר טיטיון שממליץ על 30% נכות בגין פגיעה צווארית ו-30% בגין פגיעה מותנית וכן על פיברומיאלגיה קשה שממנה אני סובל.
לאחר בחינת כלל חומר התיק נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להדחות.
לבסוף, בפרוטוקול דיון ההערכה המוקדמת נכתב כך:
"המערער: לאחר ששמעתי המלצת הגורם המעריך שלא לעמוד על הערעור משלא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ולאחר ששמעתי דברי ב"כ המשיב, אני מבקש שהתיק יועבר לשופט."
למחרת הדיון הגיש המבקש בקשה לתיקון פרוטוקול.
סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.