בקשת רשות ערעור על קביעת נכות בגין מנינגיומה

" הועדה בדקה את המערערת וסיכמה מסקנותיה כדלקמן : "נורולוג: עצבים קרניאלים תקינים ללא פרזום. החזרים גידיים שוים. ללא סימנים פרמצלים. מבחן אצבע אף תקין יציבה במבחן רומברג. הועדה עיינה במסמכים בתיק כוללMRI ראש מ- 25/6/15. מ.א ניתוח נוירוכירורגי בי"ח איכילוב. לפני בדיקה ללא ממצא חריג אחרי הניתוח. הועדה עיינה במכתב מד"ר חלבולטובסקי מיום 6/3/16 – כאבי ראש לאחר ניתוח הוצא גידול שפיר, כריתת מנגיומה פרונטאלית מימין.

סעיף הליקוי שיושם למערערת - 34(ב)3 - קובע כי הנכות בו תקבע כלהלן: כאשר יש "רמיסיה, סימנים קליניים קלים, קיים צורך בטיפול תרופתי, קיימת הפרעה בינונית בתיפקוד הנפשי או החברתי, וכן הגבלה בינונית של כושר העבודה – 20%." הועדה לקחה בחשבון את כל ממצאיה בבדיקה הקלינית , את קשיי ההיסתגלות בעבודה, ואת הצורך בטיפול תרופתי, והגיעה למסקנה מקצועית שכנכות זמנית זהו פריט הליקוי המתאים.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא פסק הדין לצד המבקש לעשות כן. ניתן היום, ו' כסלו תשע"ח, (24 נובמבר 2017), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

...

סעיף הליקוי שיושם למערערת - 34(ב)3 - קובע כי הנכות בו תיקבע כלהלן: כאשר יש "רמיסיה, סימנים קליניים קלים, קיים צורך בטיפול תרופתי, קיימת הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי, וכן הגבלה בינונית של כושר העבודה – 20%." הוועדה לקחה בחשבון את כל ממצאיה בבדיקה הקלינית , את קשיי ההסתגלות בעבודה, ואת הצורך בטיפול תרופתי, והגיעה למסקנה מקצועית שכנכות זמנית זהו פריט הליקוי המתאים.

הוועדה יישמה את הסעיף בהתאם למבחנים ועל כן לא נראה לי שנפל פגם בהחלטתה המצדיק את התערבות בית הדין.

נוכח האמור, הערעור נדחה.

המערער בתורו הסכים עם הנוסח המוצע אולם ביקש, כי הועדה תוסיף ותתייחס גם לנכות בשיעור 30% בגין מנינגיומה + כאבי ראש וירידה בזיכרון שלדבריו אמנם נקבעה על ידי ועדה רפואית מאוחרת מיום 22.4.18, אולם תחולת נכות זו היא מיום 1.1.17, קרי בתקופה הרלוואנטית לערעור.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

...

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות, עת ההודעה על החלטת הוועדה נשלחה למערער ביום 8.1.19 ואילו הערעור לבית הדין הוגש רק ביום 7.5.19 ואף לגופו, בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה וכן מהנימוקים הנוספים הבאים: דין טענת המערער, כי על הוועדה היה להעמיד את דרגת אי הכושר בשיעור 100% החל מיום 1.8.17 להידחות, שכן דרגה זו ניתנה על בסיס נכות רפואית שונה בשיעור 90% במסגרת תביעה חוזרת לגמלת נכות כללית; מכל מקום נטען, כי הוועדה אינה כבולה לקביעות קודמות של פקיד התביעות או של ועדות לעררים בגין תקופות קודמות.

אשר לטענת ההתיישנות – לאחר שבחנתי את נסיבות העניין שלפני, שוכנעתי, כי מקרה זה נמנה עם המקרים המצדיקים הארכת המועד להגשת ערעור על החלטת הוועדה.

אשר לערעור לגופו – מקובלת עליי טענת המערער, כי החלטת הוועדה אינה מנומקת דיה ומצדיקה התערבות.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל – הערעור מתקבל.

השופטת נטע רות רקע כללי לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב (גז"ז 33929-09-14; השופטת דגית ויסמן), לפיו נדחה ערעור המבקש על החלטתה של הועדה הרפואית לעררים מיום 23.6.14 על פי החוק לפצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד - 1994 (להלן – החוק לפצוי נפגעי גזזת או החוק).

הועדה הרפואית כאמור קבעה למבקש נכויות שונות ובכלל כך בגין מנינגיומה.

המבקש השיג על החלטת הועדה בפני בית הדין האיזורי כאשר טענתו העיקרית הייתה - כי היה על הועדה להיתחשב בעת קביעת אחוזי הנכות בכך שבשל מיקומה האנטומי של המנינגיומה, וההתקפים הכפיוניים שנגרמו לו כתוצאה מכך - נימנע ממנו כליל על ידי הרשות המוסמכת לעסוק במקצועו כנהג גרר.

...

הכרעה אקדים ואציין כי לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובחומר המצוי בתיק וכן בתיק בית הדין האזורי הגעתי למסקנה כי יש לדחותה.

על רקע האמור, קרי, על רקע תכליתו של החוק ואיפיוניו היחודיים יש קושי לקבל את הטענה של המבקש שלפיה יש לפרש את הוראות הדין העוסק בקביעת שיעור הפיצוי לנפגעי גזזת באופן רחב ולקרוא אל תוכו, בדרך של פרשנות משפטית שמקורה בעקרונות כלליים של "צדק", הנובעים בעיקרם מהיקף האחריות הגורף שהוא מבקש לייחס למדינה – הוראות נורמטיביות שמקורן בדינים אחרים, המאפשרים הגדלה של שיעור הפיצוי בשל פגיעה בהכנסות.

לאור כל האמור לא מצאתי, על פני הדברים, כי נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי ומכאן שיש לדחות את הבקשה.

הועדה היתכנסה בעקבות ערר המערערת על הערכת התלות שנערכה לה ביום 14.2.2016, ואשר במסגרתה נקבע כי היא זכאית לקיצבת שירותים מיוחדים בשיעור של 50%.

למערערת נקבעו 98% נכות רפואית צמיתה, בין היתר בשל היותה עוורת (בעקבות מנגיומה חוזרת) ובגין ליקוי נפשי.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן. ניתן היום, כ"ט חשוון תשע"ח, (18 נובמבר 2017), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

...

לפיכך, אינני מקבלת את טענת המערערת כי מדובר בהחלטה שרירותית המתעלמת מליקוייה של המערערת, שכן מדובר בהחלטה ברורה, התואמת את דברי המערערת בפני הוועדה, ואינה מצדיקה התערבות בקביעות מקצועיות מובהקות של הוועדה, בשאלת היקף התלות.

סוף דבר – הערעור נדחה.

בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (לעניין מס הכנסה) אשר דנה בעיניינו של המערער וקבעה בהחלטה מיום 16/11/11 כי למערער נכויות זמניות בשיעורים כדלקמן: 55% מ – 1/1/07 – 31/12/10.

לאור הסכמת המשיב, יוחזר עניינו של המערער לוועדה בעיניין זה, על מנת שהוועדה תתייחס לשאלה, מדוע לא קבעה למערער נכות בגין סעיף ליקוי 34(ד) החל משנת 2007 ולא משנת 2010.

הוועדה מציינת בממצאיה כי ב – 2/11 עבר המערער הסרת תהליך באיזור פרונטאלי משמאל, בבדיקה פתולוגית נמצאה המנגיומה ללא עדות של מלאנומה ובהמשך הסתבך עם מורסה ועבר ניתוח נוסף ב – 3/11 לכריתת העצם הפרונטאלי בנקוז המורסה.

הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מתאריך המצאת פסק הדין.

...

לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה בעניין זה. לסיכום עניינו של המערער יוחזר לועדה כאמור בסעיפים 3,4 ו – 8 לעיל.

כל יתר טענות המערער – נדחות.

לנוכח ההסכמה החלקית מצד המשיב, ישלם המשיב למערער שכ"ט עו"ד בסך 1000 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.