בקשת רשות ערעור על קביעת נכות אורתופדית בשיעור 5%

ביום 24.06.2019 מינה ביהמ"ש את ד"ר אמיר השרוני כמומחה מטעמו לבדיקת מצבו הרפואי של התובע עקב התאונה הנ"ל. בבקשה דנן טוענת הנתבעת כי "לאחרונה אותרה על ידי הנתבעת חוות דעתו של ד"ר דן עטר ממנה עולה כי התובע היה מעורב בתאונת דרכים ביום 28.08.1990 בגינה נקבעה לו נכות בשיעור של 5% בגין פגיעה בעמוד שדרה צוארי". הנתבעת טוענת כי קיימת חשיבות לכך שחוות דעת פרופ' עטר תונח בפני ד"ר השרוני, על מנת שתהא בפניו מלוא התמונה באשר למצבו האורטופדי של התובע, ללא קשר לתאונה מושא התביעה דנן.

כך בין היתר, פסקה כב' השופט שירלי רנר מביהמ"ש המחוזי בירושלים ברע"א (י-ם) 58770-11-17 רון סחייק נ. הראל חב' לביטוח בע"מ, בדחותה בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום להתיר הצגת חוות דעת של מומחה אורטופד, שניתנה בהליך קודם וביחס לתאונה קודמת.

...

כפי שצוין לעיל, הנתבעת כבר העבירה לד"ר השרוני את עמודה השני של חוות דעת פרופ' עטר, הכולל את כל חלקי חוות הדעת למעט "תולדות המקרה". אני מוכן להניח כי התקלה הנ"ל מקורה בטעות של הנתבעת ולא ח"ו בפעולה מכוונת, אולם גם אם כך פני הדברים עדיין מדובר בתקלה משמעותית, שיכולה הייתה לאיין למעשה את החלטת בית המשפט בסופו של יום, אילו הייתה הבקשה נדחית.

עם זאת בשים לב לכך שהבקשה התקבלה בסופו של דבר וממילא לא נגרם נזק לתובע עקב משלוח חוות הדעת לד"ר השרוני, יש לאמוד את שיעור ההוצאות במתינות.

סיכומם של דברים, אני נעתר לבקשה ומתיר לנתבעת להעביר לעיונו של ד"ר השרוני העתק מלא מחוות דעתו של פרופ' עטר, והנתבעת תעשה כן בתוך 7 ימים.

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום ברמלה (כב' הש' ז. אלימי) מיום 10.4.22 במסגרתה התיר בית המשפט למשיב הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל בתחום הנורולוגי.

ביום 21.2.2019 נבדקה המשיבה על ידי ועדה רפואית של המל"ל (להלן: "הועדה") אשר קבעה לה נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 5% לפי סע' 37 (5) (א) לתקנות הביטוח הלאומי בהתאמה, בגין מיגבלות בעמוד שדרה צוארי, כך צוינה בבדיקת הוועדה כי אובחנה "הפרעת תחושה לאורך גף שמאל עליון". לא נקבעה למשיבה נכות בתחום הנורולוגי.

כך מצאנו, כדוגמה, את קביעת כב' הש' מ. וילנר בעיניין רע"א 4752/20 - פלוני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (2020) – "לא אחת נקבע בפסיקה כי בית משפט זה ימעט להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בנוגע לבקשות להבאת ראיות לסתור, וכי היתערבות שכזו תיעשה אך במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו: רע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גולינבסקי, פסקה 5 (27.2.2006); רע"א 8908/17 קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית, פסקה 11 (10.1.2018); רע"א 5229/19 פלוני נ' קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, פסקה 7 (17.11.2019). הדברים נכונים ביתר שאת ככל שמדובר בהחלטה המתירה הבאתן של ראיות לסתור (ראו: רע"א 7676/13 ספנייב נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 8 (14.11.2013); רע"א 7295/16 פלוני נ. הפניקס חברה לביטוח בע"מ פסקה 7 (13.10.2016); רע"א 5229/19, בפיסקה 7)" (הדגשה שלי - צ.ו) לא שוכנעתי כי המקרה הנידון נימנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים היתערבות בהחלטת בית משפט קמא, די בכך כדי לדחות את בקשת רשות העירעור.

...

מאידך לא מצא בית המשפט לקבל את טענות המשיבה לעניין הבאת ראיות לסתור בתחום האורתופדי.

כך מצאנו, כדוגמה, את קביעת כב' הש' מ. וילנר בעניין רע"א 4752/20 - פלוני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (2020) – "לא אחת נקבע בפסיקה כי בית משפט זה ימעט להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בנוגע לבקשות להבאת ראיות לסתור, וכי התערבות שכזו תיעשה אך במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו: רע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גולינבסקי, פסקה 5 (27.2.2006); רע"א 8908/17 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית, פסקה 11 (10.1.2018); רע"א 5229/19 פלוני נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פסקה 7 (17.11.2019). הדברים נכונים ביתר שאת ככל שמדובר בהחלטה המתירה הבאתן של ראיות לסתור (ראו: רע"א 7676/13 ספנייב נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 8 (14.11.2013); רע"א 7295/16 פלוני נ. הפניקס חברה לביטוח בע"מ פסקה 7 (13.10.2016); רע"א 5229/19, בפסקה 7)" (הדגשה שלי - צ.ו) לא שוכנעתי כי המקרה הנדון נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטת בית משפט קמא, די בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור.

דין הבקשה להידחות אף לגופה, ואבהיר - על אף שעל דרך הכלל הבאת ראיות לסתור תותר אך ורק במקרים מיוחדים כאשר הדבר נדרש למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו (רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי (2013); ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה (1990); בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ (1985)), ועל אף שככלל ראוי כי הערכאות הדיוניות תקמצנה במתן היתר להבאת ראיות לסתור על מנת שלא ייהפך החריג לעיקר, הרי שהובהר כי כאשר עולים אצל הערכאה הדיונית סימני שאלה וספקות באשר לקביעות ומסקנות הוועדה הרפואית תיטה הכף לבירורם נוכח תכליתו הראשונית של כל הליך שיפוטי - בירורה של האמת, כך הובהר כדוגמה בעניין רע"א 2993/14 מרדכי רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (2014) (להלן- עניין רוטמן) כי חשש שמא הועדה לא נתנה דעתה לתיעוד רפואי שאפשר שתהא לו השלכה על מסקנותיה יכול שיהווה עילה למתן היתר לסתירת ראיות, ובלשון ההחלטה : " מצבים נוספים בהם ייתכן שיהיה מקום לשקול להתיר להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לנפגעי עבודה בדבר הקשר הסיבתי, עשויים להתעורר כאשר בגדרם של הליכים קודמים בעניינה של התאונה הובאו נתונים רפואיים סותרים בשאלת הקשר הסיבתי והוועדה לא נתנה דעתה למחלוקות אלה, או כאשר בעברו של התובע הייתה תאונה נוספת, או שיש לו עבר רפואי רלבנטי והוועדה לא התייחסה להשפעות אפשריות של אירועים אלה על סוגית הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מצבו...מצבים אלה אינם שונים, במהותם, ממקרים אחרים בהם יש מקום להתיר הבאת ראיות לסתור כיוון שהוועדה הרפואית לא נתנה דעתה לחומר רפואי שיכולה להיות לו השלכה על מסקנותיה." (וכן ראו לעניין זה - רע"א 2703/17 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (2017);ת"א (ב"ש) 31652-04-11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אזיזוב סבטלנה (2012); ת"א 4885-11-09 מלכה חן נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") (2011) ועוד רבים אחרים).

מכלל האמור הבקשה נדחית.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא (ת"א 32489-01-20, השופט ע' רוזין) בגדרה נדחתה בקשת התובעת למינוי מומחה פסיכיאטר.

במסגרת משא ומתן בין הצדדים מונה בהסכמה מומחה אורתופד אשר ציין בחוות דעתו מיום 16.8.2020 כי התובעת נפגעה "בחבלה מגנון שוט", בצלומי רנטגן לא אובחנו ממצאים חבלתיים ולתובעת נקבעה נכות אורתופדית בשיעור 5% בגין הגבלה קלה מאד בתנועת ע"ש צוארי, על יסוד תלונותיה על כאבים.

...

לאחר עיון קפדני בבקשה ובמסמכים הרפואיים של המבקשת, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובה, ואפרט את נימוקי.

בקשת רשות ערעור על ההחלטה נדחתה, מתוך ציון שדי אמנם בראשית ראיה; אך המבקש לא הצביע על ראשית ראיה שתקשור בין תאונות הדרכים לבין לקויותיו, בתחומים הנוספים בהם התבקש המינוי.

לענייננו רלבאנטיים, בבחינת סיכום הדין, דברים שנאמרו שם בהתייחס למינוי בתחום השקום: ' לבסוף, לא מצאתי להתערב בהחלטת בית משפט קמא לעניין מומחה בתחום השקום, שעה שלמבקש נקבעו כ-20.5% נכות רפואית אורתופדית בלבד, כאשר 5% מהנכות הנה אסטטית בגין צלקת בקדמת ברך ימין.

גם שם דובר בתאונת דרכים, בה מונו מומחים מטעם בית המשפט , שקבעו נכות משוקללת בשיעור 66%, בהרכב נכויות כדלקמן: 60% בתחום האורתופדי (30% בגין שיתוק חלקי בינוני של העצב הרדיאלי, 10% בגין פגיעה בשריר לטיסימוס, 10% בגין הגבלת טווחי מרפק, 7% בגין הגבלת טווח אמה, 5% בגין פגיעה קלה בעצב האולינרי ו-5% בגין פגיעה קלה בעצב המדיאני) 40% בתחום הנורולוגי בגין פגיעה עצבית ביד ימין 15% נוספים בתחום הנורולוגי בגין החמרה בהידרוצפלוס וסיבוכי הטיפול 15% בתחום הפלסטי בגין צלקות מכוערות כמו כן נקבעה נכות בשיעור 40% בגין מוגבלות שכלית שקדמה לתאונה.

...

לסיכום הדין אפנה להחלטה שנתתי בעניין אחר (ההפניה כמובן הנה לסקירת הדין, מבלי להתיימר לסקור כל החלטה שניתנה בנידון.

עוד יוער כי לעתים קרובות מינוי מומחה שיקומי דווקא בשלב מוקדם, לאחר מתן חוות דעת המומחים האחרים אך עוד טרם חקירתם, עשוי לייעל את ההליך, לייתר בסופו של דבר את חקירת המומחים האחרים, ואף לסייע לצדדים לסיים את התיק בפשרה (ראו והשוו: רע"א 5530/13 פלוני נ' עזבון רשיד, פסקה 6 (23.9.2013)).

הבקשה נדחית אפוא.

בהחלטת הועדה מיום 17.1.2016 קבעה למבקש נכות אורתופדית בשיעור 5%, נכות נפשית בשיעור 10% ללא הפעלת תקנה 15.

בעיניין התחום הנפשי נקבע, כי לא נפל פגם בהחלטת הועדה שכן ההחלטה נהירה ומובנת גם למי שאינו רופא במקצועו ומתכתבת עם הוראות פריט הליקוי שנקבע על ידי הועדה ועם הוראות פסק הדין המחזיר וככל שהמבקש סבור כי חלה החמרה במצבו, פתוחה בפניו הדרך לפעול בהתאם לדין בעיניין זה. כמו כן, המבקש חוייב בתשלום הוצאות המשיב בסך 1,000 ש"ח. על פסק דין זה של בית הדין האיזורי הוגשה בקשת רשות העירעור המונחת לפני.

...

מסקנת הוועדה לאור ממצאיה של ד"ר נוביק היו, כי "לאור הממצאים הללו, ניתן להעריך כי מדובר בהפרעת הסתגלות קלה התואמת את אחוזי הנכות שנקבעו בוועדה הקודמת". הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר גם ביחס לחלק השני שהוא בחינת הטיפול התרופתי הספציפי וקבעה כי "שימוש בתרופות אלה הם בעיקר להפרעות שינה והרגעה". אין בידי לקבל את טענות המבקש המתייחסות להתאמת סעיף ליקוי על ידי הוועדה, שכן הוראות סעיף 34(ב) מתייחסות להפרעות חרדה והסתגלות ברמות שונות ולהפרעות נוספות.

אשר לטענות המבקש ביחס ליעודן של התרופות שהיה על הוועדה לבחון במסגרת פסק הדין המחזיר, אין בידי לקבל טענות אלו.

סוף דבר – הבקשה נדחית.