בקשת רשות ערעור על צירוף ראיה לאחר ישיבת הוכחות

בהחלטתי מיום 10.03.22, נדחתה בקשת הנתבעים מס' 3-5 (להלן: הנתבעים) להגשת מיסמך – דף סליקה שהופק על ידי חברת האשראי גמא (להלן: המסמך או מיסמך גמא; גמא, בהתאמה) – כראיה לאחר תום שמיעת הראיות, וזאת מהטעמים שפורטו שם. הנתבעים הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה (רע"א 37019-05-22 ירושלים פירסט קלאס בע"מ ואח' נ' לאס-אולס השקעות בע"מ) ואח').

בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כך: "בית משפט קמא יקבל את המסמך מחברת גמא כראיה בתיק בכפוף לדיני הקבילות והמשקל, יאפשר לצדדים להשלים את ראיותיהם וטענותיהם בעיניין זה...". התובעת מבקשת להתיר לה להציג חוות דעת מומחה ספציפית, בעקבות הגשת מיסמך גמא, שיהא בה לשפוך אור ולהוכיח, לטענתה, כי בסכומים שהנתבעת מס' 3 מבקשת לזקוף לטובתה ושכביכול שולמו על ידה מעבר לסך ה-947,140 ₪, נכללים אירוחים של לקוחות פרטיים שלא הובאו בחשבון בחוות הדעת המעודכנת שהוגשה מטעמה ושנערכה על ידי רו"ח יום טוב בילו.

התובעת לא סיפקה כל הסבר המניח את הדעת מדוע לא צורפו האירוחים הנוספים לחוות הדעת, עוד בטרם הוגש מיסמך גמא, ולא הבהירה מה הקשר בין הגשת מיסמך גמא לבין העלאת הטענה כי קיימים חיובים נוספים שיש לזקוף לזכותה, רק בשלב זה. במובחן מקביעתו של בית המשפט המחוזי ולפיה עתוי הגשת הבקשה להגשת מיסמך גמא לאחר תום שמיעת הראיות מקורו אינו במחדל של הנתבעים, סבורני כי עתוי הגשת הבקשה להבאת ראיות וטיעונים הנוגעים לחיובים נוספים, מקורו במחדל של התובעת.

...

סבורני, כי לא לכך התכוון בית המשפט המחוזי, בקובעו כי בית המשפט יקבל את המסמך ויאפשר לצדדים להשלים את ראיותיהם וטענותיהם.

התובעת לא סיפקה כל הסבר המניח את הדעת מדוע לא צורפו האירוחים הנוספים לחוות הדעת, עוד בטרם הוגש מסמך גמא, ולא הבהירה מה הקשר בין הגשת מסמך גמא לבין העלאת הטענה כי קיימים חיובים נוספים שיש לזקוף לזכותה, רק בשלב זה. במובחן מקביעתו של בית המשפט המחוזי ולפיה עיתוי הגשת הבקשה להגשת מסמך גמא לאחר תום שמיעת הראיות מקורו אינו במחדל של הנתבעים, סבורני כי עיתוי הגשת הבקשה להבאת ראיות וטיעונים הנוגעים לחיובים נוספים, מקורו במחדל של התובעת.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, הבקשה – נדחית.

התובעת לא סיפקה כל הסבר המניח את הדעת מדוע לא צורפו האירוחים הנוספים לחוות הדעת, עוד בטרם הוגש מיסמך גמא, ולא הבהירה מה הקשר בין הגשת מיסמך גמא לבין העלאת הטענה כי קיימים חיובים נוספים שיש לזקוף לזכותה, רק בשלב זה. במובחן מקביעתו של בית המשפט המחוזי ולפיה עתוי הגשת הבקשה להגשת מיסמך גמא לאחר תום שמיעת הראיות מקורו אינו במחדל של הנתבעים, סבורני כי עתוי הגשת הבקשה להבאת ראיות וטיעונים הנוגעים לחיובים נוספים, מקורו במחדל של התובעת.

והינה, למרות הדברים הברורים שנאמרו בהחלטתי בבקשת התובעת להגשת ראיות נוספות וחרף דחיית בקשת רשות העירעור על ההחלטה, טענה התובעת בסיכומים המשלימים מטעמה כי התשלומים המפורטים במסמך "גמא" שולמו תמורת חיובים שלא פורטו בנספח 11 לחוות דעתו של רו"ח בילו, וכי על הנתבעים הנטל להוכיח אחרת.

משנשאל זוהר כיצד הגיעה התובעת לסכום של 104,000 ₪, הוא השיב באופן מיתחמק ולא עינייני (פרוטוקול הדיון מיום 17.03.21, עמוד 39 שורות 6-26): "... 104,000 זה קלקולציות של אותן שבתות שלא נרשמו במחשבים ואין צ'ק אין, וזה עלה מתחשיבים שעשינו מול השף. השף שלנו עבר לגור בסין ולא יכולנו להביא אותו לבית משפט. ברגע שעדותו אין לה נוכחות בבית משפט אני לא יכול להוכיח את ה-104,000 ₪, אני אומר את זה בכנות. אבל הם גנבו אותי, הם ישבו ואכלו עם כל המשפחה שלהם ולא שילמו... כל סוף שבוע שהם לקחו, והגענו לסכום הזה אחרי שצירפנו את המסמכים והקניות של השף שעשה להם ארוחות לפי הזמנה מראש. הם היו כימעט כל שבוע שני או שלישי והמלון היה שלהם... אני אמרתי לך בכנות שאין לי עדות למסור...". בנסיבות אלה, דין רכיב זה להדחות.

...

א. תביעת התובעת נגד הנתבעת מס' 2 מתקבלת באופן חלקי, כך שעל הנתבעת מס' 2 לשלם לתובעת סך של 49,855.97 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת כתב התביעה המקורי (29.12.16) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

תביעת התובעת נגד הנתבע מס' 7 – נדחית.

התביעה שכנגד נדחית.

] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ע' ניר נאוי) מיום 5.7.2023 בת"א 34885-05-21 ובת"א 17006-04-22, בה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש לצרף ראיות חדשות לתיק בית המשפט.

כחודש וחצי לאחר דיון ההוכחות האחרון, ביום 27.6.2023 הגיש המבקש בקשה להוספת ראיות חדשות (להלן: בקשת המבקש להוספת ראיות), אותן הוא כינה "הסכמי צל" (להלן: הסכמי הצל או הראיות החדשות).

...

לאור כל האמור אינני סבורה אם כן כי יש להתערב במסקנתו של בית משפט קמא – מדובר במסמכים שהיו כל העת ברשות המבקש והוא לא חיפש ולא איתר אותם בשלב גילוי המסמכים; שהוא ידע על אודות קיומם ולא ציין זאת בשום שלב קודם של ניהול ההליך; הבקשה הוגשה בשלב מאוחר מאוד של ההליך וקבלתה הייתה מביאה לסרבול והארכה נוספת של הדיון; ובית משפט קמא המכיר את ההליך מראשיתו היה סבור כי התרומה המשוערת של הסכמי הצל לחקר האמת אינה משמעותית די הצורך ואיננה מצדיקה את ההכבדה שצפויה לגרום הגשתם בשלב כה מתקדם.

במצב דברים זה, ובשים לב לאמות המידה המצמצמות להתערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים כגון דא – לא ראיתי מקום להתערב במסקנה זו. לבסוף, יצוין כי העובדה שבית משפט קמא קיבל את בקשת המשיב לצרף ראיות נוספות אינה מעלה ואינה מורידה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

ביום 22.6.2023, כחצי שנה לאחר דיון ההוכחות השני, וימים ספורים עובר לדיון ההוכחות השלישי, הגיש המבקש בקשה לצרף כראיה מחירוני רכב של לוי-יצחק לשנים 2018-2017 (להלן: המחירונים), המתייחסים לרכבים מתוך ספר הרכב אותו המציא המשיב (להלן: הבקשה או הבקשה להוספת ראיה).

במסגרת בקשת רשות העירעור, טען המבקש כי המחירונים מפורסמים בציבור וייתכן שהם מצויים בידיעה שיפוטית; וכן כי דחיית בקשתו להוספת ראיה תביא לעיוות דין משום שהמחירונים מהוים מרכיב חשוב בהוכחת הטענה שסכום התביעה "אינו ייתכן". המבקש הוסיף וטען להיעדר שויון בין בעלי הדין, שכן בית משפט השלום נעתר לבקשות להוספת ראיות מטעם המשיב, אחת מהן אף בעיצומו של הליך שמיעת הראיות (במהלך החקירה הנגדית של המבקש).

אשר למועד הגשת הבקשה, מדגיש המבקש כי הצורך בהגשת הראיה הנוספת עלה רק לאחר שתמה ישיבת ההוכחות הראשונה (ביום 23.6.2022), עת המציא המשיב למבקש את ספר הרכב, משום שרק אז ניתן היה לדעת אילו חלקים מהמחירונים נדרשים – ועל כן שגה בית המשפט קמא בכך שקבע כי ניתן היה להגיש את המחירונים בשלב קדם המשפט.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות העירעור, על צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף ללא צורך בתשובה, מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי).

...

ככזו, ההחלטה אינה מעוררת כל סוגיה המצדיקה מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי". אוסיף ואציין כי מקובלת עליי גם קביעת בית המשפט המחוזי לפיה אין ביסוס לטענה כי המידע המצוי במחירוני רכב מהשנים 2018-2016 מהווה ידיעה שיפוטית.

"מחירוני רכב של יצחק לוי" מהשנים 2018-2017, עם כל הכבוד להיקף תפוצתם, אף אינם מתקרבים לקיים את הנדרש לעניין "ידיעה שיפוטית". כמו כן, מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי ככל שהייתה מתקבלת טענת המבקש כי המחירונים מצויים בידיעה שיפוטית, הרי שממילא לא היה טעם להידרש לבקשה להוספתם כראיה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

...