בקשת רשות ערעור על צירוף נכויות לפי תקנה 12

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 18.1.23 (להלן: "הועדה"), אשר היתכנסה מכח פסק דינו של בית דין זה מיום 30.5.22 (ב"ל 54472-01-22, להלן: "פסק הדין המחזיר") וקבעה, כי אין מקום לצרוף נכויות בגין פגיעות המערער (להלן: "ההחלטה").

המערער הגיש בקשה לצרוף נכויות, לפי תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות").

הועדה הותירה קביעתה הקודמת על כנה ונימקה החלטתה בזו הלשון: "הועדה הקשיבה קשב רב לדברי באת כוח העורר. מדובר למעשה בשתי פגיעות נפרדות שהראו בשנים שהנם סמוכות ולאחריהן המשיך לעבוד באופן מלא, באף אחת מהפגימות לא הופעלה תקנה 15 ומבחינת ע"ש צוארי במהלך התקופה לא הוחמר מצבו בנתונים שעמדו לרשות הועדה הנכות שנקבעה בגין ע"ש צוארי בהיתחשב בממצאים הקליניים אין בה כדי להצביע על הפרעה תפקודית מעבר לנכות שנקבעה ולפיכך אין הועדה סבורה כי יש לפגיעה הצוארית השפעה המזכה או המחייבת הפעלת תקנה 12 (צירף נכויות).

תקנה 12 לתקנות קובעת, כי ניתן להביא בחשבון נכות מעבודה קודמת, לצורך הגדלת נכות מעבודה של נכה עבודה, זאת בנסיבות בהן "כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות צימצם נכה מעבודה בדרך קבע את הכנסתו מעבודה או ממשלח יד ב-50% או יותר לעומת הכנסתו הממוצעת ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לו לראשונה דמי פגיעה עקב הפגיעה בעבודה האחרונה...". בית הדין הארצי לעבודה הדגיש בעיניין פיניאן את הקו המנחה בועדות רפואיות הדנות בצרוף נכויות בציינו כדלקמן (בר"ע (ארצי) 31747-07-20 דוד פיניאן – המוסד לביטוח לאומי, מיום 9.2.21): "אנו מוסיפים ומדגישים כי המבחן המנחה את הועדה לבדיקת צירוף נכויות הוא המענה לשאלה כיצד משפיע האופי המצטבר של הנכויות על מצבו התיפקודי של המבוטח והאם הוא נושא השלכה על כושרו להישתכר, באופן שישנה ירידה בהכנסותיו. מענה זה אינו מתרכז בעבודה מסוימת או בסיבה הישירה לירידה בהכנסות אלא המסוגלות של המבוטח לעבודה." למקרא החלטת הועדה מושא העירעור למדים, כי הועדה לא פעלה בהתאם להוראת תקנה 12 לתקנות ואף לא בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר מכוחו היתכנסה ובחרה שוב לעמוד על השפעת כל אחת משתי הפגיעות בנפרד בציינה, כי בגין הפגיעה הצוארית מצבו של המערער לא הוחמר ובהתאם לנתונים שבידי הועדה אין בנכות שנקבעה בגין פגימה זו כדי להצביע על הפרעה תפקודית מעבר לנכות שנקבעה ומכאן שאין לנכות זו השפעה המזכה בהפעלת תקנה 12.

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה מושא הערעור, בפרוטוקול הוועדה בישיבתה הקודמת מיום 24.11.21, בהוראות פסק הדין המחזיר ובמכלול החומר בתיק וכן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל, באופן בו יוחזר עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים, בהרכבה חדש.

סוף דבר על יסוד האמור – הערעור מתקבל.

המשיב ישלם למערער הוצאות בסך 2,500 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

הועדה קיבלה את הבקשה לצרוף נכויות לפי תקנה 12 וקבעה "בעיון נוסף ובהתייחס לעובדה שקיימת ירידה משמעותית בהכנסות (75%) וכן בעובדה שהחליף מיקצוע [המערער חדל לעבוד כמחסנאי והחל לעבוד כסייע בגן ילדים - ס.ד.מ], הועדה מקבלת טענת המערער ומצרפת את הנכויות". אשר לתקנה 15 לתקנות (להלן גם: תקנה 15) החליטה הועדה שבהתאם להמלצת ועדת הרשות, אין מקום להפעלתה.

טענות הצדדים בבקשת רשות העירעור המערער חזר על כל טענותיו כפי שהועלו לאורך השנים, ובהן כי ועדה רפואית לעררים החליטה בשני דיונים על הצורך בצרוף נכויות ממועד הגשת הבקשה על ידו; ההחלטה על צירוף נכויות אושרה בבית הדין ובמוסדות המוסד; בהתבסס על פרוטוקול מזויף, לאחר זמן וללא החלטה שיפוטית, בוטלו זכויותיו; "אפילו לועדה הרפואית אין זכות לזייף פרוטוקול רפואי"; וכן הדגיש כי שינוי חלק ממסמך או תקונו מהוה אף הוא זיוף.

...

לנוכח האמור אנו מורים על תיקונו של פסק הדין מיום 12.1.11, תוך ביטול ההוראה לעניין שקילת צירוף הנכויות, כך שהחזרת עניינו של המערער לוועדה אמורה הייתה להתבצע לצורך בחינה מחודשת של מועד תחולת הנכות בלבד.

על מנת לחסוך אי הבנות נוספות ובהתחשב בחלוף הזמן, ומשהמערער הסכים להשאיר לשיקול דעתנו את השאלה אם להורות כעת על החזרת עניינו לוועדה לצורך בחינה מחדש של מועד תחילת הנכות, אנו קובעים כי אין עוד טעם בהחזרה כאמור ומשכך החלטת הוועדה מיום 23.3.10 תיוותר על כנה על כל המשתמע מכך.

סוף דבר - ניתנה בקשת רשות ערעור והערעור מתקבל כמפורט בסעיף 45 לעיל.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 10.11.21 (להלן – הועדה) אשר היתכנסה מכוח פסק דין ושבה על החלטתה לדחות את בקשת המערער לצרוף נכויות.

המערער הגיש תביעה לצרוף נכויות לפי תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן – התקנות).

בעיניין ברע (ארצי) 31747-07-20 דוד פיניאן - המוסד לביטוח לאומי (9.02.21) (להלן – פרשת פיניאן) נקבע כי: "...המבחן המנחה את הועדה לבדיקת צירוף נכויות הוא המענה לשאלה כיצד משפיע האופי המצטבר של הנכויות על מצבו התיפקודי של המבוטח והאם הוא נושא השלכה על כושרו להישתכר, באופן שישנה ירידה בהכנסותיו. מענה זה אינו מתרכז בעבודה מסוימת או בסיבה הישירה לירידה בהכנסות אלא המסוגלות של המבוטח לעבודה". ודוק, עצם העובדה, כי המערער סובל מליקויים נוספים אינה פוטרת את הועדה מלדון בשאלת האופי המצטבר של הנכויות מפגיעות העבודה.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

...

לדידו של המשיב, דין הערעור להידחות מהטעמים הבאים: המערער אינו מצביע על פגם משפטי.

לאחר שעיינתי במסמכים ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכב אחר על מנת לדון בערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון בעניין צירוף נכויות.

סגן הנשיאה אילן איטח לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופט בועז גולדברג; ב"ל 37497-08-22), אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הועדה) מיום 4.8.2022 אשר היתכנסה בעקבות פסק דין מחזיר, וקבעה כי אין מקום לצרוף נכויותיו של המבקש.

המבקש הגיש תביעה לצרוף נכויות מכוח סעיף 121 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) ובהתאם לתקנה 12 לתקנות.

המבקש הסכים לכך, ואילו המוסד לא היתייחס בתגובתו לאפשרות זו. לאחר שניתנה לצדדים האפשרות להתייחס לכך שהבקשה תדון לפי תקנה 82 ומשנחה דעתנו כי לא יהיה בכך משום פגיעה בזכויות הצדדים, החלטנו לידון בבקשת רשות ערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות.

...

משאלו האם פני הדברים, ומשלא מצאנו כל תימוכין לטענת המבקש כי הוועדה נעולה בעמדתה, ועל כן לא קיימת הצדקה להחזרת עניינו של המבקש לוועדה בהרכב חדש, אנו מורים כך: עניינו של המבקש יוחזר לוועדה באותו הרכב, אשר תשקול בשנית עמדתה בשאלת הקשר הסיבתי שבין האופי המצטבר של נכויותיו לבין הצמצום בהכנסותיו.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור מתקבלת בחלקה כאמור בסעיף 24 לעיל.

המשיב ישלם למבקש הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 4,000 ש"ח בגין ההתדיינות בשתי הערכאות.

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (סגנית הנשיאה רוית צדיק; ב"ל 53331-08-22), אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הועדה) מיום 6.2.2022.

בהודעת המוסד מיום 4.4.23 הובהר כי "לא רק שאין ירידה בשכר בין השנים 98 ל-2000 אלא שיש עליה בשכר. בשנת 1996 שכר רבע שנתי עמד על סך של 13,080 ₪ ובשנת 2001 חודש שכר רבע שנתי של סוף שנת 2000 לפי שכר רבע שנתי ממוצע בסך של 20,036 ₪. כלומר עד שהפסיק את העבודה בפועל לא סבל המערער מפגיעה או ירידה בשכר אלא אף זכה להעלאה בשכרו. בנסיבות אלה צדקה הועדה בקביעתה ואין כל הצדקה להתערבות בקביעתה לעניין צירוף נכויות. לזה מצטרפת טענת היתיישנות אשר כשלעצמה מצדיקה את דחיית העירעור". בהודעתו מיום 27.4.23 בהליך האיזורי הודיע המבקש כי לשיטתו "על פי הוראת תקנה 12 יש להשוות את נתוני השכר של המבקש את הפעלת תקנה 12, בין מועד הגשת הבקשה, לעומת שכרו של המבקש ברבע השנה שקדם לתאונה האחרונה. ובאם יש ירידה של למעלה מ-50% בהכנסה, והיא נובעת מצרוף הנכויות, המבקש זכאי להפעלת תקנה 12"[ההדגשה הוספה - א.א.].

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכלל חומר התיק ושקלתי את טענות המבקש, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא תגובת המוסד.

על רקע האמור ובהינתן שהמבקש המשיך לעבוד לאחר תאונות העבודה, לרבות לאחר התאונה האחרונה, ללא ירידה בהכנסה, ברי מדוע הוועדה קבעה את אשר קבעה.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.