בקשת רשות ערעור על צו עיקול זמני בכתב ערבות

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בחדרה (כב' הרשמת הבכירה טלי מרום) מיום 26.8.20 ב-תא"ק 66429-05-20, לפיה נדחתה בקשתו של המבקש למחיקת התובענה על הסף, נדחתה בקשת המבקש למחיקת כותרת, התקבלה בקשתו של המבקש למתן רשות להיתגונן, ובקשתו של המבקש לביטול העיקולים הזמניים שהוטלו על נכסיו התקבלה חלקית, באופן שהעיקול על בית המגורים שלו – בוטל ואילו העיקולים על שני נכסי המקרקעין האחרים נותרו על כנם.

לאחר שנתתי דעתי לכתבי הטענות שהגישו הצדדים לבית משפט קמא, לרבות החקירות הנגדיות של המבקש ושל המשיב, סיכומיהם בעל-פה של ב"כ שני הצדדים בפני בית-משפט קמא, החלטת בית-משפט קמא מיום 26.8.20, בקשת רשות העירעור על נספחיה, ותשובתו של המשיב לבקשת רשות העירעור, מסקנתי היא שיש לדחות את בקשת רשות העירעור.

אני מפנה לדברי כב' השופט ע' גרוסקופף, ב-רע"א 5488/20 יוסף אעמר נ' אברהים דיאב ואח' (1.10.20) בפיסקה 11: "כידוע, רק במקרים חריגים תתערב ערכאת העירעור בשקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, וזאת משום שמדובר בעיניין לגביו נתון לערכאה המבררת שיקול דעת רחב לאור התרשמותה הבלתי אמצעית מהצדדים, טענותיהם וראיותיהם (ראו: רע"א 2664/19 ראובני נ' מדינת ישראל – רשות הפיתוח, פסקה 5 (16.4.2019); רע"א 4218/19 פנחסוב נ' ב.ס.ד דירות מגורים בע"מ, פסקה 10 (27.6.2019); רע"א 7618/19 Weight Watchers International, Inc. נ' שומרי משקל בע"מ, פסקה 12 (24.12.2019)). לא מצאתי כי המקרה שלפניי נימנה בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים היתערבות כאמור". בנוסף, אני מפנה לדברי כב' השופטת (כתוארה אז) א' חיות ב-רע"א 6934/10 כספי תעופה בע"מ נ' Jsc Aeroavit Airlines (28.10.10) פסקה 8: "הלכה היא כי לערכאה הדיונית מוקנה שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים ובכללם צוי עיקול זמניים, וערכאת העירעור נוטה שלא להתערב בשקול דעת זה (ראו: רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגריית האחים אבו בע"מ פ"ד נה(2) 307, 310 (2000); רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר, פסקה יא (29.1.2007)). בייחוד כך הוא מקום שנתאפשר לערכאה קמא להתרשם באופן בלתי אמצעי מן המצהירים ומן הראיות שהוצגו בפניה לשם הכרעה בבקשה למתן הסעד הזמני (ראו: רע"א 4788/08 סלופארק טכנולוגיות בע"מ נ' מובידום בע"מ, פסקה 9, 26.4.2009); רע"א 8055/08 ניו ג'ינס בע"מ נ' רנואר אופנה ייצור ושיווק (1993) בע"מ, פסקה 5 (2.4.2009)). לא מצאתי כי המקרה דנן מצדיק סטייה מן הכלל הנקוט לעניין זה על ידינו כערכאת ערעור". כמו-כן דברי כב' השופטת (כתוארה אז) א' חיות ב-רע"א 8235/08 גד אנג'ל נ' שלמה א. אנג'ל בע"מ ואח' (16.4.09) פסקה 4: "4. דין הבקשה להדחות. ככלל, אין ערכאת העירעור נוהגת להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית הנוגעות לסעדים זמניים. הטעם בכך הוא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניינים אלה ועל אחת כמה וכמה מקום שהמצהירים מטעם הצדדים נחקרו בפניה וניתנה לה האפשרות להתרשמות ישירה ובלתי אמצעית מן הראיות הצריכות לשלב הביניים (ראו: רע"א 10994/02 אגמה מחשוב 1999 בע"מ נ' Microsoft Corporation (לא פורסמה, 29.1.2003); רע"א 8055/08 ניו ג'ינס בע"מ נ' רנואר אופנה ייצור ושיווק (1993) בע"מ (לא פורסמה, 2.4.2009)). כך היה במקרה דנן. בית המשפט המחוזי קבע ממצאים עובדתיים לכאוריים והסיק מהם את המסקנות המשפטיות המתאימות, ככל שהדבר נידרש לצורך ההכרעה בסוגיית הסעדים הזמניים, וזאת על יסוד תצהירי בעלי הדין וחקירותיהם בפניו וכן על יסוד הראיות האחרות שהוצגו לו. בחנתי את טיעוני המבקש ולא מצאתי בהם טעם מבורר המצדיק מתן רשות ערעור וסטיה מכלל אי-ההתערבות הנקוט בידנו כערכאת ערעור בענינים כגון דא" (ההדגשה שלי – י.ג.).

בית-משפט קמא היה ער לכך שבכתב התביעה לא צוין שעילת התביעה של המשיב כנגד המבקש היא מכח היות המבקש ערב לחובותיה של החברה (ומוטב היה לעשות כן), ואולם חיובו של המבקש מעוגן בסעיף 8 של חוק הערבות הקובע כי החייב והערב חבים ביחד ולחוד כלפי הנושה, ולכן בצדק סבר בית-משפט קמא שעצם ההשמטה האמורה אינה מקעקעת את עילת התביעה.

...

על-יסוד התשתית כפי שהונחה בפני בית-משפט קמא, אינני סבור שיש להתערב במסקנה לפיה הימנעות מעיקול תכביד על ביצוע פסק הדין, לכשיינתן.

לסיכום: ולא מצאתי כי נפל בהחלטת בית-משפט קמא פגם שיש בו כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור, ולפיכך אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

אני מחייב את המבקש לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪ (כולל מע"מ).

נקבע כי בנוגע לסכויי ההגנה לגבי טענות ההגנה שהעלה, כבר נקבעו קביעות לכאוריות בהחלטה שהוגשה למתן צו עיקול זמני ונקבע כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה בסך 1,750,000 ₪.

נקבע בסעיף 53 להחלטה: "... המבקש הודה בחקירתו בקבלת השיקים הנטענים בכתב התביעה מהמשיבה ובמסירת שיקים נגדיים מטעמו וכן בחתימה על כתב הערבות, כתב ההיתחייבות וכתב ההמחאה. נקבע שלא קיימת הגנה לכאורית למבקש לגבי כתב הערבות להחזרת שני שיקים בסך 110,000 ₪ כל אחד, בתוספת קנס של 150,000 ₪ בגין כל שיק, נקבע שטענת המבקש שכתב ההיתחייבות עליו חתם ובו אישר שהוא חייב למשיבה סך של 1,821,000 ₪ בתוספת פיצוי מוסכם בסכום כולל של 2,125,000 ₪ נחתם בעורמה, נסתרת לאחר שהמבקש הודה שראה את המסמך והעיר עליו הערות, ואף אישר בתכתובת מיום 13.6.18 "גיא מה המשפטים האלו. אני כותב במפורש שיש לי חוב אלייך, אני לא אחד שלעולם אתכחש...". נקבע כי אמנם החלטה בבקשה לסעד זמני קובעת רק קביעות לכאוריות אך נראה שראיות מהימנות לכאורה בנוגע לתביעה קיימות לפחות לסכום של 1,750,000 ₪.

לידון בבקשת רשות העירעור כבערעור בהתאם לתקנה 410 לתקסד"א ולקבל העירעור לגופו באופן חלקי מהנימוקים כדלקמן: א) קיימת נטייה ליתן רשות ערעור על החלטות שניתנו לאחר מתן פסק הדין כיוון שאין בעיניינן מועד עתידי שבו ניתן יהיה לערער בזכות על ההחלטה .

...

לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות ערעור.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל, כאמור בסיפא של סעיף 8 ג' לפסק דיני.

] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט אלעזר נחלון) בת"צ 52230-12-18 מיום 4.4.2023, במסגרתה נדחתה בקשה לעיין מחדש בהחלטה מיום 1.8.2022 על הטלת עיקול זמני על נכסים של המבקשת.

ויובהר, אינני מביע כל עמדה לגופן של הטענות שהעלו הצדדים ביחס לתחולת אשר נקבע בעיניין הר פז על ההליך דנן – סוגיה שטרם נבחנה על ידי בית משפט קמא, ואשר לא זו העת לבחון אותה בבית משפט זה. לפיכך, בקשת רשות העירעור מתקבלת במובן זה שצו העיקול הזמני יבוטל לאחר שהחברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ תפקיד במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים כתב ערבות צד ג' בסכום של עד 5 מיליון ש"ח להבטחת קיום חיובים שיושתו על מש-קר במסגרת התובענה דנן.

...

דין הערעור להתקבל.

אני סבור כי החלופה שהציעה מש-קר לצו הזמני היא ראויה בהתחשב במכלול הנסיבות: ראשית, הוכח כי נגרם למש-קר נזק כתוצאה מהעיקול הזמני.

ויובהר, אינני מביע כל עמדה לגופן של הטענות שהעלו הצדדים ביחס לתחולת אשר נקבע בעניין הר פז על ההליך דנן – סוגיה שטרם נבחנה על ידי בית משפט קמא, ואשר לא זו העת לבחון אותה בבית משפט זה. לפיכך, בקשת רשות הערעור מתקבלת במובן זה שצו העיקול הזמני יבוטל לאחר שהחברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ תפקיד במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים כתב ערבות צד ג' בסכום של עד 5 מיליון ש"ח להבטחת קיום חיובים שיושתו על מש-קר במסגרת התובענה דנן.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' הרשמת הבכירה ורדה שוורץ) מיום 31.1.2024 בת"א 49693-08-23.

נטען כי התובעת היתקשרה עם הנתבעים בהסכמי ביצוע לצורך בניית פרויקט מגורים ברמת גן. נטען כי המשיב – הנתבע 4 הוא "בעלי הנתבעת 3 ומי שהתקשר בשם האחרונה מול התובעת תוך התחייבות בערבות אישית כלפי התובעת" (סעיף 3 לכתב התביעה.

בעתירה התבקש, והנני לצטט: "מתבקש הצוו להטלת עיקול על חלק מהנכסים שאותרו על שמם של המשיבים". גם בבקשה זו, בה ניתנה היזדמנות לב"כ המבקשת לפרט את הבסיס המשפטי למתן צו עיקול זמני על זכויות חברה בע"מ בנכס מקרקעין בגין חוב של בעל מניותיה לנושה שלו, לא ניתן כל בסיס משפטי שהוא להליך זה. אם נפלה שגגה, ורשמת בית המשפט חתמה על פסיקתאות שניסחה ב"כ המבקשת – בודאי שרשאי כל רשם אחר לתקן את הטעות ולא להותירה על כנה ומנציחה את הטעות באופן הפוגע בנכסים של אלו הזרים להליך.

...

המבקשת תשלם למשיבים הוצאות בגין מחדל זה בסך 2,000 ₪".

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה: החלטת כב' הרשמת הבכירה שורץ נכונה ביותר.

לפיכך, דין בקשת רשות הערעור להידחות וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב יפו (כב' הרשמת הבכירה ורדה שוורץ) מיום 17.3.24 בת"א 28414-02-24 ולפיה התקבלה רק בחלקה בקשת המבקשת – הנתבעת לביטול צו עיקול זמני שהוטל במעמד צד אחד ביום 13.2.24.

א) תקנה 97 (ד) לתקנות החדשות קובעת: "נתן בית המשפט סעד זמני אירעי במעמד צד אחד, יומצאו במסירה אישית למשיב העתקים של הצוו, הבקשה והמסמכים המצורפים אליה וכן העתק כתב הערבות, בלא דיחוי ולא יאוחר משלושה ימים ממועד מתן הצוו, אלא אם כן הורה בית המשפט על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים; נקבע דיון במעמד בעלי הדין, תמסר הודעה על מועד הדיון למשיב ולמחזיק, אם יש כזה, עם המצאת הצוו הזמני". בהחלטת בית משפט קמא מיום 13.2.24 בסעיף 5 נקבע כי התובעת תימסור במסירה אישית תוך 3 ימי עבודה את המסמכים שניתנו בהחלטה - הצוו, הבקשה והמסמכים המצורפים אליה והערבות.

...

ג) אני סבורה כי במקרה שלפני אכן מתקיימים הטעמים המיוחדים להחרגת צו העיקול מהוראות הפקיעה וזאת נוכח טענת התובעת כי מדובר בתקלה טכנית בצירוף התנהלות הנתבעת כמתואר לעיל ובשים לב לטיעוני הנתבעת בבקשת רשות הערעור.

אין בידי לקבל את טענות הנתבעת בהקשר ליסוד זה. אין מקום לנהל את ההליך העיקרי במסגרת הדיונית שלפנינו.

לסיכום: לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.