בקשת רשות ערעור על צו עיכוב יציאה מן הארץ בפשיטת רגל

לעומת זאת, נקבע כי צו תשלומים חודשי, צו עיכוב יציאה מן הארץ ואף צו מאסר הניתנים במסגרת הליך פשיטת רגל אינם נחשבים כ"צוים בפשיטת הרגל" שניתן לערער עליהם בזכות, אלא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור (ראו: בש"א 998/92 בן ציון נ' בנק ישראל בריטניה, פ"ד מו(2) 749 (1992)); רע"א 8599/19 משה נ' שמרת, פסקות 11-10 (13.4.2020) (להלן: עניין שמרת)).

משכך, אין מדובר בהחלטה מרכזית בהליך אשר באה בגדר הפרשנות שניתנה בפסיקה למונח "צו בפשיטת רגל". ואולם, בכך לא בא הדיון בדבר סיווג ההליך אל סופו, שכן יש להוסיף ולבחון האם קמה למבקשת זכות ערעור על החלטת בית המשפט קמא מכוח דיני העירעור הרגילים.

...

על רקע האמור ולאחר העיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דרך ההשגה על החלטת בית המשפט קמא מושא ההליך היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 28.8.2018 בפש"ר 55427-07-15 (השופטת י' רוטנברג), בגדרה נדחתה בקשה של המבקשת לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ בעיניינה, לצורך נסיעה לארה"ב עם בני משפחתה.

כפי שנקבע בעיניין טאהא, בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ במסגרת הליך פשיטת רגל מחייבת לאזן בין זכויות ואינטרסים מתנגשים: אלו של החייב מזה, ואלו של הנושים מזה.

...

המנהל המיוחד התנגד לבקשה, ונימק זאת בהתנהלותה של המבקשת במסגרת ההליך, אשר איננה מגישה דוחות כנדרש, איננה עומדת בצו התשלומים שנקבע לה ואף הסתירה את דבר ניהולו של עסק עצמאי שהקימה (מעשה שבגינו הוסכם על מתווה פירעון שלפיו תשלם המבקשת 50% דיבידנד נטו לנושים, בהתאם להוראת סעיף 63(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980).

ביום 28.8.2018 קבע בית המשפט המחוזי כדלקמן: "לאחר עיון בשלל הבקשות, התשובות והתגובות אני מוצאת לקבל את עמדת המנהל המיוחד. עוד בישיבת יום 04.02.18 עלתה הבעייתיות בהתנהלות החייבת. אינני רואה צורך להרחיב והצדדים מופנים לפרוטוקול הדיון. לאור זאת, בדין טוען המנהל המיוחד כי התנהלות החייבת בהליך בעייתית ואינה מצדיקה להיעתר לבקשות לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ שלא לצרכים חיוניים, ושעה שאין בנסיעה כדי להביא תועלת לנושים. למרות כל הבקשות והתשובות לא עלתה כל הצעה מטעם החייבת לפעול בדרך שנסיעה זו תהא לטובת נושיה. החייבת גם לא קידמה את המתווה עליו הוסכם בישיבת יום 04.02.18. לא ראיתי להידרש למכלול הטענות בעניין הבנות שהיו או לא היו בין הצדדים שעה שאין מחלוקת כי לא ניתנה כל החלטה על ידי בית משפט. בנסיבות אלו אין מקום להיעתר לבקשה והיא נדחית". מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה מבוקש להורות על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ ולאשר את כתבי הערבות שהציגה המבקשת.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

מכל מקום, בנדון דידן, דעתי כדעתו של בית המשפט המחוזי כי אין הצדקה להעתר למבוקש.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות (כב' הרשם הבכיר א. יחזקאל) מיום 8.2.18 בו חייב את המבקשת לשלם למשיב פיצוי בסך 3,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

לאחר שנקט בהליכי פשיטת רגל וקיבל ביום 26.9.17 הפטר, למעט לעניין חוב המזונות, הוא ביקש לצאת לחו"ל. מאחר וסבר כי קיים כנגדו צו עיכוב יציאה מהארץ בגין חוב המזונות הוא הגיש ביום 27.9.17 בקשה להוצאה לפועל לביטול הצוו לצורך יציאה לחתונת אחיו לירדן.

"התקלה" שהתרחשה לא הייתה תוצאה של מענה לא שלם שקבל המשיב ברשות האוכלוסין וההגירה אלא היתה תוצאה של הנחתו, השגויה, כי בעת שהגיש את הבקשה להוצאה לפועל לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ היה תלוי ועומד כנגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ עקב חוב המזונות.

...

ביום 24.6.18 ניתנה החלטתי ולפיה המשיב יגיש תשובה בכתב עד ליום 15.7.18 אשר תכלול התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול בהתאם לסמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

ביום 27.1.19 ניתנה החלטתי ולפיה בהמשך להחלטות קודמות כל שלא תומצא תשובת המשיב לבקשה בתוך 14 יום ממועד המצאת ההחלטה, אראה בכך הסכמה לכך שהבקשה תידון כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה והערעור ידון במעמד צד אחד.

דין הערעור להתקבל.

התוצאה היא שהערעור מתקבל.

][ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בפש"ר 24507-12-18 (השופט מ' קרשן) מיום 12.5.2022, בה נדחתה בקשת המבקש לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ, באופן זמני, לצורך יציאה לטיול בחו"ל. ביום 31.1.2019 הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו כנוס לנכסי המבקש ועל מינויו של המשיב 1 כמנהל מיוחד לנכסיו.

בררת המחדל לגבי חייב אשר מצוי בעיצומו של הליך פשיטת הרגל היא כי לאחר שניתן בעיניינו צו כנוס, יוּצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ שיעמוד בתוקפו עד לסיום ההליכים.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, כמו גם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, וזאת מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

ומן הכלל – לענייננו: בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת הנאמן שלפיה אין להיעתר לבקשת המבקש בהינתן שאינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה, ולא ראיתי להתערב בכך.

התוצאה היא, אפוא, כי בקשת רשות הערעור נדחית.

לעומת זאת, נקבע כי צו תשלומים חודשי, צו עיכוב יציאה מן הארץ ואף צו מאסר הניתנים במסגרת הליך פשיטת רגל אינם נחשבים כ"צוים בפשיטת הרגל" שניתן לערער עליהם בזכות, אלא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור (ראו: בש"א 998/92 בן ציון נ' בנק ישראל בריטניה, פ"ד מו(2) 749 (1992)); רע"א 8599/19 משה נ' שמרת, פסקות 11-10 (13.4.2020)).

מאחר שהוגשו זה מכבר תשובות לבקשת רשות העירעור על-ידי המשיבים, אני סבורה כי ניתן לראות בהן כתשובות לערעור, זולת אם תוגש היתנגדות מנומקת על-ידי מי מן הצדדים עד ליום 5.12.2022.

...

בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש לראות בהחלטת הקיזוז כ"פסק דין משלים", הנתון לערעור בזכות.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור דנן תסווג כערעור בזכות.

מאחר שהוגשו זה מכבר תשובות לבקשת רשות הערעור על-ידי המשיבים, אני סבורה כי ניתן לראות בהן כתשובות לערעור, זולת אם תוגש התנגדות מנומקת על-ידי מי מן הצדדים עד ליום 5.12.2022.

לאחר מכן, המזכירות תואיל לפתוח תיק מתאים; לתייק את כתבי הטענות, כמו גם את החלטתי זו בתיקי השופטים; ולהעביר את ההליך ליומן בית המשפט על-מנת שיקבע מועד לדיון בערעור.