בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 28.8.2018 בפש"ר 55427-07-15 (השופטת י' רוטנברג), בגדרה נדחתה בקשה של המבקשת לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ בעיניינה, לצורך נסיעה לארה"ב עם בני משפחתה.
כפי שנקבע בעיניין טאהא, בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ במסגרת הליך פשיטת רגל מחייבת לאזן בין זכויות ואינטרסים מתנגשים: אלו של החייב מזה, ואלו של הנושים מזה.
...
המנהל המיוחד התנגד לבקשה, ונימק זאת בהתנהלותה של המבקשת במסגרת ההליך, אשר איננה מגישה דוחות כנדרש, איננה עומדת בצו התשלומים שנקבע לה ואף הסתירה את דבר ניהולו של עסק עצמאי שהקימה (מעשה שבגינו הוסכם על מתווה פירעון שלפיו תשלם המבקשת 50% דיבידנד נטו לנושים, בהתאם להוראת סעיף 63(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980).
ביום 28.8.2018 קבע בית המשפט המחוזי כדלקמן: "לאחר עיון בשלל הבקשות, התשובות והתגובות אני מוצאת לקבל את עמדת המנהל המיוחד. עוד בישיבת יום 04.02.18 עלתה הבעייתיות בהתנהלות החייבת. אינני רואה צורך להרחיב והצדדים מופנים לפרוטוקול הדיון. לאור זאת, בדין טוען המנהל המיוחד כי התנהלות החייבת בהליך בעייתית ואינה מצדיקה להיעתר לבקשות לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ שלא לצרכים חיוניים, ושעה שאין בנסיעה כדי להביא תועלת לנושים. למרות כל הבקשות והתשובות לא עלתה כל הצעה מטעם החייבת לפעול בדרך שנסיעה זו תהא לטובת נושיה. החייבת גם לא קידמה את המתווה עליו הוסכם בישיבת יום 04.02.18. לא ראיתי להידרש למכלול הטענות בעניין הבנות שהיו או לא היו בין הצדדים שעה שאין מחלוקת כי לא ניתנה כל החלטה על ידי בית משפט. בנסיבות אלו אין מקום להיעתר לבקשה והיא נדחית".
מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה מבוקש להורות על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ ולאשר את כתבי הערבות שהציגה המבקשת.
לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
מכל מקום, בנדון דידן, דעתי כדעתו של בית המשפט המחוזי כי אין הצדקה להעתר למבוקש.
אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית.