בקשת רשות ערעור על צו סגירה מנהלי של עסק

בבית המשפט העליון רע"פ 4631/21 לפני: כבוד השופט י' אלרון המבקש: ליהו פיין נ ג ד המשיבה: הוועדה המרחבית לתיכנון ובניה יישובי הברון המבקשת להצטרף כ'ידידת בית משפט': היתאחדות האיכרים בישראל, אגודה עותמאנית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ב-עפ"א 19408-01-21 מיום 18.5.2021 שניתן על ידי השופטת א' דגן; בקשה להצטרפות כ"ידידת בית משפט" בשם המבקש: עו"ד אורן כץ; עו"ד אלי הירש בשם המבקשת להצטרף כ'ידידת בית משפט': עו"ד ישי פולק; עו"ד לירון בנדק ][]החלטה

במסגרת הליכים אלה, הוציאה המשיבה שני צוי איסור שימוש נגד המבקש ביחס למבנה ובהמשך – לאחר שנוכחה לגלות כי הלה מֵפֵר אותם – הוסיפה והוציאה צו לסגירת ביניין, לפי סעיף 220 לחוק התיכנון והבניה.

בקשה שהגיש המבקש לביטול הצוים נדחתה בהחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה מיום 16.1.2020 (השופטת ר' סגל מוהר; בב"נ 18101-08-19); ערעור שהוגש על החלטה זו נדחה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 31.3.2020 ((השופטת ע' ורבנר; עפ"א 2287-03-20); ובהמשך לכך בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה נדחתה אף היא בהחלטה מיום 19.4.2020 (השופט ג' קרא; רע"פ 2416/20).

עוד עולה מהבקשה לצוו הפסקה שפוטי, כי המבקש ממשיך לעשות שימוש אסור במקרקעין, בכך שהוא מפעיל בהם עסק "בדמות מרכול" המיועד למכירת ירקות ופירות, בנגוד לייעוד המקרקעין על פי תכנית המתאר, תוך שהקים, בסמוך למבנה, סככה, ובה עגלות, קופות רושמות, מקררים, מיכלים ועוד.

נקבע כי בית המשפט לעניינים מקומיים קיים דיון "ממצה" במסגרתו המבקש "שטח את מלוא טענותיו העובדתיות והמשפטיות" ובכך קיבל את יומו בבית המשפט; וכי ממילא חלים על הליך למתן צו הפסקה שפוטי סדרי דין מנהליים, בגדרם אין מקור חוקי המחייב לאפשר הגשת סיכומים בכתב.

...

כאמור, סבורני כי הפגם שנפל לשיטת המבקש בהתנהלות בית המשפט המחוזי אינו מהווה עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

ממילא נדחית גם בקשת ההצטרפות כ"ידידת בית משפט".

כך, בהחלטת כבוד השופטת אופיר בבית המשפט לעניינים מקומיים בעירעור על צו הסגירה המנהלי שהוצא ביום 8/11/18 ,לאחר שעיינה בחומר החקירה במעמד צד אחד, נאמר שהיא בדיעה כי אכן קיים יסוד סביר לחשש כי המקום משמש לבצוע עבירות של סרסרות והחזקת מקום לשם זנות וכי יש יסוד סביר לחשש כי המועדון ימשיך לשמש לבצוע עבירות כאמור אם לא יוגבל השמוש בו. כן נאמר בהחלטת כבוד השופטת אופיר בסעיף 19 להחלטה באשר לידיעת העותרת אודות המעשים המיניים החמורים שנעשו במקום שחומר החקירה מעלה יסוד סביר להניח כי העותרת יודעת היטב על הנעשה בחדרים הפרטיים וככל שאינה יודעת הרי היא בבחינת מעלימה עין ביודעין ,כאשר מצפיה בסרטונים עולה כי אין מדובר במעשים שנעשו בהסתר ואין זה סביר כי התבצעו מבלי שהעותרת ידעה אודותם.

מדובר כאמור בעותרת , במי שניהלה עסק ללא רישיון ולמרות סרוב המישטרה מאפריל 2018 ועד סגירתו בצו שפוטי בהליך הפלילי בינואר 2020, קיים כנגדה חשד מגובה בראיות מינהליות של ממש למעורבות בעבירות פליליות של זנות ותועבה ולכך שאיפשרה ביודעין או לפחות בעצימת עיניים פעילות פלילית בעבירות זנות ותועבה במועדון ולכך שהיא משמשת או שימשה ככסות לשי לי ,כעולה מחומר החקירה הגלוי והחסוי ,כולל במ/1, במ/2, במ/3 והסרטונים וכן קיימות קביעות שיפוטיות כנגדה של בתי המשפט בהליכים הקודמים כפי שפורטו על ידי.

וייאמר, אינני קובע שהפסילה של העותרת מקבלת רישיון לעסק צריכה להיות לצמיתות כשזו גם לא ההחלטה שהתקבלה, שכן הסרוב מתייחס לבקשה הנוכחית, ברם לא ניתן להקל ראש, כפי שנראה שהדבר מצידה של העותרת, במעשים שנעשו , שגם אם הם נעשו בשנת 2018 וגם אם אין חומר חקירה חדש בעיניינה (מה גם שהמועדון היה סגור זמן רב ), הרי , בסופו של דבר, בית המשפט בוחן את סבירות החלטת הרשות והאם נפל בה פגם מהותי המצדיק את התערבותו ובודאי שלא ניתן לומר במקרה זה שכך קרה ולכן דין העתירה להדחות .

...

וייאמר, אינני קובע שהפסילה של העותרת מקבלת רישיון לעסק צריכה להיות לצמיתות כשזו גם לא ההחלטה שהתקבלה, שכן הסירוב מתייחס לבקשה הנוכחית, ברם לא ניתן להקל ראש, כפי שנראה שהדבר מצידה של העותרת, במעשים שנעשו , שגם אם הם נעשו בשנת 2018 וגם אם אין חומר חקירה חדש בעניינה (מה גם שהמועדון היה סגור זמן רב ), הרי , בסופו של דבר, בית המשפט בוחן את סבירות החלטת הרשות והאם נפל בה פגם מהותי המצדיק את התערבותו ובוודאי שלא ניתן לומר במקרה זה שכך קרה ולכן דין העתירה להידחות .

לאור כל האמור העתירה נדחית.

העותרת תשלם למשטרה הוצאות משפט בסך של 18,000 ₪.

על פי עובדות כתב האישום הנאשם ניהל עסק למכירת חומרי ביניין ואחסנתם בשטח של 1800 מ"ר. במסגרת הליך קודם כנגד העסק ניתן כנגד הנאשם צו סגירה לעסק שאמור היה להכנס לתוקף ב 30.9.2006.

הערכים המוגנים ככל שנוגע לעבירה של ניהול עסק ללא רישיון נסקרו בפסיקה ואתמקד בשניים: רצון המחוקק להגן על ביטחונו של הציבור ובריאותו על ידי הסדרה באמצעות רישיון עסק את פעילותם של עסקים שחוק רשוי עסקים חל עליהם .

פגיעה בתחרות חופשית בשוק העסקים, שהרי הוצאת רישיון כרוכה בקיום תנאים בעלות גבוהה לעיתים, ומי שמנהל עסק ללא רישיון, עושה זאת על חשבון מינהלי עסקים המקיימים את הוראות ואשר נושאים בעלויות הכרוכות בכך.

רע"פ 1483/14 מוזס מסעדה שותפות כללית נ' עריית ת"א – בהליך זה נדחתה בקשת רשות ערעור על גזר דין שהיתקבל בעירעור בבית המשפט המחוזי.

...

ככל שנוגע לע"פ 10594-07-14 ארזים נ' המשרד לאיכות הסביבה ת"א שהוצג לי על ידי ב"כ המאשימה אני סבור קשה לגזור ממנו לעננינו.

לסיכום לאחר עיון בפסיקה , ומתן דגש על הנסיבות החריגות לטעמי לחומרה שיש בהן כדי להקרין על המתחם, אני מוצא שמתחם הקנס הראוי נע בין 50,000 ₪ ל- 120,000 ₪.

לסיכום, לאחר שבחנתי את נסיבות העבירה , מתחם הענישה הראוי ונסיבות הנאשם אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: .

בבית המשפט העליון רע"פ 2150/23 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקש: ארתור קוזנצוב נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - משטרת ישראל 2. עריית תל אביב יפו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 06.03.2023 בע"ח 64583-02-23 בשם המבקש: עו"ד רלי אבישר רווה ][]החלטה

כמו כן, נטען כי לא היה בפני המבקש כל מצג שוא, נהפוך הוא, מוסדות התיכנון שביקרו בעסק מצאו כי הוא אינו תואם את התכניות; ומלכתחילה הופנה המבקש למחלקה המשפטית על מנת לבדוק האם קיים הליך נגד העסק (ראו בעמוד 4 להנחיות להגשת בקשה לרישיון עסק מיום 06.07.2022, שם מפורט "דיווח בדבר הליך משפטי, צו סגירה או הפסקת עיסוק שפוטי נגד המקום, מומלץ לבדוק במחלקה המשפטית הפלילית").

בנוסף לאפיק הפלילי, בהתאם לסעיפים 20 ו-23 לחוק רשוי עסקים, מוסמכים גורמים מנהליים להוציא לעסק צו הפסקה או סגירה מנהלי.

(1) לצוות על הפסקת העיסוק בעסק, לחלוטין או לתקופה שיקבע, אם בסגירת החצרים ואם בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעסוק; (2) לצוות על הנשפט להמנע באותו עסק מכל פעולה שיפרט בצו; (3) לצוות כי לא ינהל אדם בחצרים נשוא האישום עסק טעון רשוי ללא רישיון, היתר זמני או היתר מזורז כדין ושלא יעביר לאחר את הבעלות או החזקה בעסק, אלא אם כן בידי אותו אדם רישיון, היתר זמני או היתר מזורז כדין לניהול עסק זה" הינה כי כן, סעיף 16 לחוק מסמיך את בית המשפט ליתן צו שמטרתו למנוע המשך הפעלה של עסק המנוהל ללא רישיון, וזאת במועד גזר הדין ובנוסף לכל עונש שיטיל.

...

על חוק רישוי עסקים בכלל ועל סעיף 16(3) בפרט כפי שיובהר להלן, לאחר עיון סבורני כי דינן של טענות המבקש הנוגעות לפרשנות בית המשפט המחוזי את חוק רישוי עסקים, ואת סעיף 16(3) בפרט – להידחות.

לאור כל האמור לעיל, הן במישור המהותי הן במישור הדיוני – לא מצאתי כי למבקש נגרם עיוות דין כלשהו, לבטח לא באופן המצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

בראי כל אלה, סבורני, כי בקשתו של המבקש לפני בית המשפט לעניינים מקומיים – לוקה בחוסר תום לב ואי ניקיון כפיים; וכידוע, חוסר תום לב והיעדר ניקיון כפיים, די בהם כדי להביא לדחיית בקשה למתן רשות ערעור ממילא (השוו: רע"פ 6954/21 חיר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה גליל מרכזי, פסקה 12 (20.10.2021); רע"פ 7573/19 מוסא נ' היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה משרד האוצר, פסקה 3 (19.11.2019)).

הבקשה נדחית בזאת.

רקע וטענות הצדדים : ענייננו בעירעור על צו מינהלי שהוציא מפקד המחוז ביום 30.10.23 להגבלת שימוש בעסק מסוג מרכול ומסעדה בשם "מסעדת אלערבי" בשכונה 14 בית 167 ברהט למשך 30 ימים לפי סעיף 12ב4 לחוק הכניסה לישראל תשי"ב – 1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל).

הוא גם ציין שהוצא לעסק צו סגירה מינהלי ורק לאחר שיצא הצוו, שם לב לטעות.

חרף האמור, הוא לא ציין בכתב העירעור שהוגשה בקשה לשינוי בעלות לאחר שניתן הצוו ואף הגדיל לעשות וטען בדיון שהרישיונות החדשים שניתנו ביום 31.10.23 הם בתוקף מיום 5.9.23 (!), טענה שהיא לא נכונה, הוא ככל הנראה ידע שהיא לא נכונה וחזר ממנה לאחר שקבל לידיו את מכתב מנהל מחלקת רשוי עסקים בעריית רהט בו נכתב אחרת.

הנטל לסתור את החזקה ולהוכיח פגם בהתנהלות הרשות המנהלית, מוטל על המבקש.

יתירה מכך, המערער לא הוכיח הפרדה בפעילות העסקית של המרכול והמסעדה ובכלל זה הוא לא הראה שיש שתי קופות רושמות, אחת של המרכול ואחת של המסעדה, הוא לא הציג דיווחים נפרדים למע"מ ולמס הכנסה, הוא לא הציג חשבוניות וקבלות נפרדות, דיווחים נפרדים על עובדים ועוד.

...

אף אם הייתי מגיעה למסקנה שמדובר בשני עסקים נפרדים וכאמור לא כך הוא, המערער לא הוכיח שהשוהים הבלתי חוקיים שעבדו לכאורה במקום, לא עבדו במרכול.

סוף דבר מהמקובץ עולה כי לא התקיימה עילה המצדיקה התערבות בהחלטה.

הערעור נדחה.