בקשת רשות ערעור על צו מניעה זמני לשימור בניין

עסקינן בתביעה לסעד הצהרתי בגדרה ביקשה רפאל צוים הצהרתיים כדלקמן: - החלטת עתידים להפעיל מערכת "חניה חכמה" לחניות אותן שוכרת רפאל סביב ביניין 3 ובניין 6 בהתאם להסכם השכירות והתוספות לו, מפרה את הסכם השכירות בין הצדדים.

כב' השופט אריאל צימרמן בהחלטתו מיום 4.11.21 דחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד ובקש לקבל את תגובת עתידים, ככל שלא יגיעו הצדדים להסכמות.

מנגד, מתן הצוים לא יגרום לעתידים כל נזק שכן מטרתם לשמר את המצב הקיים.

תמצית טענות המבקשת בבקשת רשות העירעור: יש ליתן רשות ערעור ולדון בעירעור על ההחלטה בבקשה לסעדים זמניים כבר כעת, כדי למנוע מצב בלתי הפיך של קיום הליך משפטי שגוי לשוא.

...

נטען בבקשה כי מתקיימים התנאים להיעתר לבקשה.

בימ"ש קמא הגיע למסקנה לפיה אין חיוניות בצו על מנת להקל על רפאל.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת עתידים מהנימוקים כדלקמן: ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעת רחב הנתון לערכאה הדיונית בהחלטות הנוגעות למתן סעדים זמניים, למעט במקרים חריגים (ראה: רע"א 215/22 פלינטשטיין נ' לוין, סעיף 9 להחלטת כב' הש' ע' גרוסקופף (7.2.22).

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט אביים ברקאי) מיום 31.8.21 בת.א. 63868-08-21 ולפיה התקבלה חלקית בקשת המשיבים למנוע מהמבקשים להקים ו/או לנהל ו/או להפעיל גן ילדים ו/או כל עסק אחר שאיננו מגורים בקומה א', בבניין המצוי ברחוב מוטה גור 11 תל אביב (להלן גם: "הבניין").

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות העירעור להדחות מהנימוקים כדלקמן: א) ערכאת ערעור איננה נוטה להתערב בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים אלא במקרים חריגים בלבד לאור שיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית בעניינים אלו.

רע"א 3237/13 גילי ויואל עזריה בע"מ נ' החברה הכלכלית אשקלון בע"מ ניתן ביום 12/5/13, רע"א 2553/20 אביב נ' סמדג'ה(7/6/20), שם גם נקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מי שרוצה לשמר מצב קיים- סעיף 20.

אציין, כי במקרים שאוזכרו ע"י המבקשת , בהם אישרו בתי המשפט פתיחת הגן, היה מדובר בהליכים תיכנוניים מתקדמים, תוך קבלת עמדתה הרשמית החיובית של הוועדה המקומית (במקרה סלומה נ' דנגור - הוועדה המקומית של תל אביב ובמקרה ציטרון- הוועדה המקומית של רמת גן), ואילו בענייננו כאשר היתקיים הדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני עדיין לא הוגשה הבקשה להיתר, וממילא גם נכון לעכשיו לא מצויה עמדתה הרשמית של הוועדה המקומית , לכאן או לכאן".

...

המקרה דנן אינו נופל לגדר החריגים ואני סבורה כי בית משפט קמא נתן החלטתו במסגרת שיקול הדעת הרחב המסור לו ואין מקום להתערבות ערכאת ערעור.

לדוגמא: ראה החלטתי מיום 15.9.16 ברע"א 60537-08-16 קרן שרון נ' שמעון צטרון וכן החלטתי מיום 31.10.16 ברע"א 40849-10-16 שמעון צטרון ואח' נ' קרן שרון ואח' וכן רע"א 51183-08-17 קרן לוי נ' יעקב ניסן ואח' (31/9/2017) שם כתבתי בין היתר: " .. על מנת להמחיש שבכל שנה, ערב פתיחת שנת הלימודים, מתעוררת "פרשיית הגן" התורנית, בבהילות ובדחיפות, משל לא ניתן היה לדעת מראש ששנת הלימודים תחל בראשון לספטמבר, כמידי שנה ושנה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

] לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' גייפמן) בת"א 11976-07-22 מיום 25.07.2022, במסגרתה התקבלה בקשת המשיבים למתן צו מניעה זמני נגד המבקשת.

רקע והליכים קודמים המשיבים הנם הבעלים הרשומים של ביניין ישן בן 2 קומות ובו 2 חנויות בקומת הקרקע ודירה אחת בקומה א', המיועד לשימור, ברחוב פלורנטין 33 בתל אביב-יפו, הידוע כחלקה 250 בגוש 7048 (להלן: הנכס).

אציין גם, כי לא נעלם מעיניי הקושי, לכאורה, עליו הצביעה המבקשת בכך שצו המניעה שניתן יש בו כדי לשנות מן המצב הקיים; וכי הוא דומה, במהותו, לסעד הסופי המבוקש בתביעה (רע"א 2071/21 חצרי אלף בית דוד המלך בע"מ נ' אזורים בנין (1965) בע"מ, פסקה 17 (13.07.2021); רע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 – שידורי הערוץ החדש בע"מ, פסקה 32 (20.01.2013)).

משכך, לאחר שנדרשתי לכל טענות המבקשת, מצאתי שהדיון המובא לעיל מכריע בסלעי המחלוקת בין הצדדים בקשר עם צו המניעה הזמני, באופן המאפשר הכרעה בכל ירעת המחלוקת – שתוחמה בגדרי בקשת רשות העירעור.

...

וכך, למקרא בקשת המבקשת שלפניי, למסקנה דומה הגעתי גם אני.

יחד עם זאת, בנסיבות העניין דנן סבורני, כי כוחו של כלל זה מוחלש, וזאת משום שמתן אפשרות למבקשת להמשיך את עבודת הבניה בנכס – אף הוא – עשוי להיתפס בגדר שינוי המצב הקיים (השוו: רע"א 6811/14 איילנד שערי ים בע"מ נ' נעים, פסקה 11 (28.12.2014)).

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בצידה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 29718-02-23 הרוניאן נ' גיל ואח' לפני כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא המבקש פרויז הרוניאן ע"י ב"כ עו"ד אליהו חסטר המשיבים 1. אלי גיל, עו"ד ע"י ב"כ עו"ד י. ברמי 2. אמיר אלעד, עו"ד ע"י עו"ד חיים סודקביץ 3. יפה סדהגתפור ע"י ב"כ עו"ד מוטי מהרדד שעבני 4. שהרם קייני ע"י ב"כ עו"ד יוסי ריסמני 5. משה קלימי ע"י עו"ד אייל פלשן 6. אנור חב' לבנין ונכסים בע"מ ע"י המפרק עו"ד ארז ללקין החלטה

המבקש הגיש ביום 13.2.2023 בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבת ים (כב' השופטת רונית אופיר) מיום 6.2.2023 בת"א 42408-01-23 ולפיה נדחתה בקשתו למתן צו מניעה זמני.

נטען כי בית משפט קמא טעה כאשר קבע שהמבקש פעל בחוסר תום לב. התביעה קמא הוגשה לפי הנחיית בית המשפט העליון וצו המניעה הזמני דרוש לצורך שימור מצב קיים.

...

המשיב 5 קיבל אורכה להגשת תשובה עד ליום 19.3.2023 (ראה החלטתי מיום 13.3.2023) אך לא הגיש תשובה כלל .

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובות הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) ערכאת ערעור תתערב רק במקרים חריגים בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' סנדלר- איתן) מיום 28.11.22 בת"א 55194-11-22 בגדרה ניתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשת למנוע מן המשיבים את הגישה לבית הכנסת המצוי ברחוב יעבץ 3 בירושלים (להלן – "בית הכנסת") ואת השמוש בו. רקע עובדתי המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשימוש בבית הכנסת על שם יוסף מוסאיוף, הנמצא על מיגרש בבעלות המבקשת, בהתאם להסכם רכישה מיום 15.9.16.

נטען כי המשיבים מחזיקים את מפתחות בית הכנסת "ומחזיקים בניהולו ובחזקתו הן הרוחנית והן הגשמית של בית הכנסת". עוד נטען כי גם הבעלים הקודמים של המיגרש "לא היו חלק מהחזקה וניהול של בית הכנסת" ולמעשה – "הבעלים הקודמים לא היו הבעלים של בית הכנסת". משום כך נטען כי "הלכה למעשה בית הכנסת גם לא נמכר למערערת". המשיבים ציינו כי לבקשת המבקשת חתם המשיב 1, רב בית הכנסת, על תצהיר שצורף לבקשת פטור מארנונה על שטח בית הכנסת, וכי חתימתו הייתה "מעצם היותו אחד מהמחזיקים הבלעדיים של הנכס". נטען כי עצם החתימה על התצהיר "מוכיחה כי גם המערערת הייתה מודעת לכך שהמשיבים הם המחזיקים בנכס". נטען מטעם המשיבים כי הדין מחייב וכן הוראות הסכם הרכישה מחייבות, כי במקרה שיוכח צורך לחזוק יסודות בית הכנסת ונחיצות עבודות השימור, יוקצה מבנה חלופי ברחוב עצמו לפני הפינוי, בכדי שלא ייפגעו זכויות המתפללים, שיהיה מקובל על המשיבים, תוך מתן התחייבות וערבויות מצד המבקשת, להשיב את בית הכנסת על כנו במתכונתו לידי המשיבים, ללא דרישה, משוללת כל יסוד, לתשלום עבור השמוש בבית הכנסת.

הכללים הרלבאנטיים לבקשה זו סוכמו במספר רב של פסקי דין, ובהן גם בפסק הדין ברע"א 4086/18 עבד אלמחסן קוטינה נ' נביל סיאם (25.6.2018) שם נקבע כך: "כידוע, כאשר בית משפט נידרש להכריע בבקשה למתן סעד זמני, עליו לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים: (א) סכויי התביעה להיתקבל הם גבוהים; (ב) מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. בין שני התנאים הללו מיתקיים יחס של מקבילית כוחות, לפיו ככל שסכויי העירעור גבוהים יותר כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך. עם זאת, מקובל לראות בשקול מאזן הנוחות כבעל מעמד בכורה (ע"א 1881/14 שומרז חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' שמריז, פסקה 12 (13.4.2014): ע"א 5432/16 סמואל נ' אליהו, פסקה 13 (18.1.2017). שיקולים נוספים שיש לבחון הם שקולי היושר והצדק בנסיבות העניין (תקנה 362 (ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי; רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פסקה 10 (28.6.2010); רע"א 8716/15 מימון נ' רייטר, פסקה 24 (28.12.2015). תכליתם הכללית של מבחנים אלה היא מיזעור הנזקים העשויים להגרם מהחלטה שתתברר בדיעבד, לאור ההכרעה הסופית בעיניין, כמוטעית"".

...

הואיל ומדובר בתקופת ביניים למשך 6 חודשים בלבד, סבורני שאין הוראה בדין או בהסכם הרכישה, המחייבת את המבקשת לשאת בהוצאה של 50,000 ₪ לשם התאמת מקום חלופי ולשלם 60,000 ₪ נוספים כדמי שכירות של מקום חלופי (לתקופה של 6 חודשים).

סוף דבר לאור כל האמור, סבורני שיש מקום ליתן רשות ערעור ולדון בערעור כאילו הוגש על פי הרשות שניתנה.

לעצם העניין, סבורני כי דין הערעור להתקבל.