בקשת רשות ערעור על צו מניעה זמני ודחיית הגשת ראיה

כמו כן, מסמכים אלו אף צורפו לבקשת רשות העירעור מטעם המשיבה (בר"ע 46913-08-21) אשר נדונה על ידי בית דין זה, שהוגשה בחודש אוגוסט, על החלטת בית הדין האיזורי שלא ליתן סעד זמני המונע את הפחתת הקף משרתה של המשיבה (להלן – הבר"ע הראשונה; יצוין כי ביום 29.8.2021 ניתן פסק דין בבקשה זו על יסוד הסכמת הצדדים); ובנוסף, מסמכים אלו צורפו לתצהיר העדות הראשית של המשיבה, אשר הוגש ביום 6.10.2021.

זאת, נוכח הוראת סעיף 1(4) לצוו בית הדין לעבודה (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), תשע"ח – 2017, לפיה לא תנתן רשות ערעור על "החלטה בעיניין הזמנת עדים, סדר שמיעת עדים של אחד מבעלי הדין ושאלות המוצגות לעדים לרבות קבלה או דחייה של היתנגדות בעיניין זה, למעט החלטה על דחיית בקשה לזמן עד או להגיש ראיה, או החלטה בעיניין בקשה לעדות מוקדמת; הוראה זו לא תחול על החלטות בעיניין מומחה רפואי מטעם בית דין לעבודה", ממנה עולה כי לא ניתן להשיג על החלטה המקבלת ראייה לתיק [או הדוחה בקשה להוצאתה מהתיק כבעניינינו], שלא במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי, בהתאם לתקנה 84 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 [והשוו: בר"ע (ארצי) 1083-03-21 מלון עדן נהריה בע'מ - זהייה ביומי (8.3.2021); בר"ע (ארצי) 53019-05-20 יואב פרמן - רקורד - סמי ואהרון כהן בע"מ (26.5.2020); רע"א 5371-19 המוסד לביטוח לאומי נ' פלוני (12.9.2019); בר"ע (ארצי) 37196-11-17 טלי צרפתי - מעיינות זיו בע"מ (7.1.2018)].

...

הכרעה לאחר עיון בבקשה ובחומרים שצורפו לה, כמו גם בחומרים הנוגעים לעניין מתיק בית הדין האזורי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

מכל מקום, איני רואה צורך להידרש לספק זה במסגרת הליך זה, שכן דין הבקשה להידחות נוכח העובדה כי החלטת בית הדין האזורי היא החלטה דיונית גרידא, המצויה בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית בניהול ההליך לפניה, ומשכך נטיית ערכאת הערעור הינה שלא להתערב בה אלא במקרים חריגים שענייננו אינו נמנה עמם.

סוף דבר הבקשה נדחית.

בקשת רשות ערעור שהגישה הנתבעת על ההחלטה בבקשה לצוו מניעה זמני, נדחתה על ידי בית המשפט העליון (רע"א 1792/22, ההחלטה מיום 01.05.22 – נספח י"א לכתב התביעה).

טענות התובעת בעיניין אי חתימתה על הסכם הארכת השכירות הנן טענות סרק שנדחו על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת החלטתו בבקשה לצוו מניעה זמני, בה נקבע כי הראיות שהוצגו בהליך מלמדות כי הסכם השכירות הוארך.

...

בדיון שהתקיים לפני ביום 28.09.22, ניתן פסק דין חלקי ביחס לנכס בחלקה 15 ולפיו (עמוד 26 לפרוטוקול): "לאור הסכמת הצדדים, אני מורה לנתבעת לפנות את הנכס הידוע כגוש 15302 חלקה 15 ולמסור את החזקה לתובעת כשהוא פנוי מכל חפץ ואדם וזאת עד ולא יאוחר מיום 31.10.22 בשעה 15:00". משכך, נותרה להכרעה, אפוא, תביעת התובעת ביחס לנכס בחלקה 18.

משכך, אני מקבל ומאמץ את קביעותיו הנ"ל של בית המשפט המחוזי, כפי שהן.

מכל מקום, אפנה לדבריו הבאים של בית המשפט המחוזי (סעיף 68 להחלטה): "אבהיר, מבלי לנקוט עמדה ומבלי שהדבר יתפרש כקביעה שהשוכרת רשאית להמשיך ולהחזיק בנכס לפי תנאי השכירות המוארכת (עניין המצוי בסמכות בית משפט השלום כאמור ואינו חלק מן המסגרת הדיונית דנן), כי אין השוכרת מצויה כיום בפני תביעת פינוי, בכל אופן לא בהליך דנן...". סוף דבר על יסוד האמור לעיל, הריני מקבל את התביעה ומורה לנתבעת לפנות את הנכס המצוי ברחוב הבזלת 63 וידוע כגוש 15302 חלקה 18, ולמסור את החזקה בו לתובעת כשהוא ריק ופנוי מכל אדם וחפץ, וזאת עד לא יאוחר מיום 19.01.23 בשעה 15:00.

בנסיבות העניין ובהתחשב בכך שבנכס מתגוררים זוג וארבעת ילדיהם, סבורני כי פרק זמן של חודש ימים הוא פרק זמן סביר לצורך התארגנותה של משפחת רומנו להעתקת מקום מגוריה.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד) בת"א 59272-08-20 מהימים 20.10.2022 ו-31.10.2022, במסגרתן דחה בית המשפט את בקשות המבקש למתן הבהרה ביחס לתוקף ההסכמה הדיונית בין הצדדים.

בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש המבקש גם בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה מלבצע כל עסקה או דיספוזיציה ביחס לזכויות במקרקעין (להלן: הבקשה לסעד הזמני).

זאת "הן מהטעם ששמיעת הראיות הסתיימה; הן מהטעם ש[עו"ד שגיא] לא העיד במסגרת שמיעת הראיות (ולא הוגשה בקשה להסתמך על עדותו)...". בעקבות זאת, הגיש המבקש בקשה למתן הבהרה בה ציין כי בנגוד לאמור בהחלטת בית המשפט, בדיון המקדמי מיום 14.6.2022 הושגה הסכמה דיונית בין הצדדים לפיה הראיות שנשמעו במסגרת ההליך בבקשה לסעד זמני יהיו חלק מהראיות בתיק העקרי.

יוער במאמר מוסגר כי בקשת רשות העירעור התייחסה גם להחלטה נוספת מיום 18.12.2022, ואולם ביום 21.12.2022 דחיתי את הבקשה ככל שהיא נוגעת להחלטה זו. זאת, מהטעם שמדובר בהחלטה שעניינה קביעת מועד להגשת סיכומים, אשר היא מסוג ההחלטות לגביהן לא תנתן רשות ערעור (סעיף 1(1) לצוו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009.

...

אני סבורה כי ענייננו נמנה על אותם מקרים חריגים בהם קמה הצדקה להתערבות.

אשר על כן, אני סבורה כי על בית משפט קמא להכריע בשאלת תוקפה של ההסכמה הדיונית בין הצדדים בטרם יידרשו הצדדים להגיש את סיכומיהם.

סוף דבר: הערעור מתקבל במובן זה שהעניין יוחזר לבית משפט קמא אשר ידון ויכריע בשאלה תוקפה של ההסכמה הדיונית בין הצדדים ביחס לראיות שנשמעו בבקשה לסעד זמני.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת א' כהן, ס"נ) אשר ניתנה ביום 25.4.2023 ברע"א 25886-04-23, במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום תל אביב-יפו (השופט ר' אילן), אשר ניתנה ביום 17.3.2023 בת"א 62828-06-21, ואשר בגדרה נדחתה בקשת המבקש לצוו מניעה זמני לפיו יצווה על המשיבות להמנע מנקיטת הליך של פינוי החצר המקיפה את המבנה המשמש כמפעל האלומיניום של המבקש, כמו גם להמנע מפינוי הגלריה המצויה בחלקו העליון של המפעל.

בשולי הדברים, אתייחס לטענה שהעלה המבקש לפיה בית משפט השלום קבע כי יש לברר את טענתו בדבר העדר שויון ואפליה פסולה מצד המשיבות כלפיו, בדרך המלך של הגשת ראיות ובירורן: "שגה ביהמ"ש השלום [...] וכן כאשר קבע כי: 'אפילו תיתקבל הטענה שיש לידרוש מהמשיבות לפעול בשויון ובלי הפליה [...] עדיין שומה על המבקש להוכיח שאותו עקרון הופר. שהמשיבות פועלות כלפיו מתוך אפליה פסולה... כאשר כך נטען בתיק העיקר, הרי שיש לברר את הטענה בדרך המלך של הגשת ראיות ובירור' (סעיף 22 להחלטה). ככל שביהמ"ש קבע כי יש לידון בטענות המבקש 'בדרך של הגשת ראיות ובירור' – היה עליו לנהל הליך זה לבירור טענת האפליה לפני מתן החלטתו בבקשה לצוו מניעה" (ראו: פסקה 36 לבקשת רשות העירעור שלפניי; ההדגשות במקור – א.ש.).

...

דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

ההחלטות קמא נטועות בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינן מעוררות שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינו הפרטני של המבקש ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

בית משפט השלום החליט על בסיס חומר הראיות שהונח לפניו כי המבקש נכשל בהצגת תשתית ראייתית שכזו, ואיני רואה שום הצדקה להתערב בקביעתו "בגלגול שלישי". אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

][ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' גורדון), מיום 16.5.2023, ב-רע"א 18700-01-23, אשר דחתה את בקשת רשות העירעור ואת בקשת המבקש להוספת ראיות.

בהחלטה מיום 16.5.2023 דחה בית המשפט המחוזי (השופט א' גורדון) את בקשת רשות העירעור (ובד בבד נדחתה גם בקשה שהגיש המבקש להגשת ראיות נוספות).

הבקשה שבפניי היא למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות בקשת רשות לערער על החלטתו של בית משפט השלום, שלא להעתר לבקשה למתן צו מניעה זמני.

עמדתי בעבר על כך שלא ניתן להעתר לבקשת רשות ערעור בעיניין דחייתו של סעד זמני, בהעדר תיק עקרי; ויפים הדברים לענייננו: "עקרון בסיסי הוא כי צו זמני צריך לשרת את התיק העקרי ולהיגזר מהסעדים הנתבעים במסגרתו – ומכאן נובע גם הכלל כי בנפול התיק העקרי, בטל מאליו גם הצוו הזמני (אף אם ניתן כזה. קל וחומר אם טרם ניתן). עקרון זה מנחה את הדין בעיניין מתן סעדים זמניים [...] בבקשת רשות העירעור מבוקש כי אעניק למבקשת את שבית המשפט המחוזי מנע ממנה – צו מניעה זמני. אלא שגם לו דעתי הייתה כי הצדק עם המבקשת (ולא כך הדבר, כפי שיובהר להלן), הרי שאין מקום להעתר לבקשת רשות העירעור וליתן צו מניעה זמני כמבוקש, בהעדר תיק עקרי שהצו יינתן במסגרתו" (רע"א 1577/23 פלונית נ' פלונית, פסקה 9 (28.3.2023)).

...

אשר על כן, מקום בו, כאמור, לא מתנהל הליך עיקרי נגד המשיבות, אין הבקשה דנן יכולה לעמוד ודינה להידחות.

עמדתי בעבר על כך שלא ניתן להיעתר לבקשת רשות ערעור בעניין דחייתו של סעד זמני, בהיעדר תיק עיקרי; ויפים הדברים לענייננו: "עיקרון בסיסי הוא כי צו זמני צריך לשרת את התיק העיקרי ולהיגזר מהסעדים הנתבעים במסגרתו – ומכאן נובע גם הכלל כי בנפול התיק העיקרי, בטל מאליו גם הצו הזמני (אף אם ניתן כזה. קל וחומר אם טרם ניתן). עיקרון זה מנחה את הדין בעניין מתן סעדים זמניים [...] בבקשת רשות הערעור מבוקש כי אעניק למבקשת את שבית המשפט המחוזי מנע ממנה – צו מניעה זמני. אלא שגם לו דעתי הייתה כי הצדק עם המבקשת (ולא כך הדבר, כפי שיובהר להלן), הרי שאין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור וליתן צו מניעה זמני כמבוקש, בהיעדר תיק עיקרי שהצו יינתן במסגרתו" (רע"א 1577/23 פלונית נ' פלונית, פסקה 9 (28.3.2023)).

מהטעמים המפורטים לעיל – דין הבקשה להידחות.