בקשת רשות ערעור על צו מניעה זמני בעניין מקרקעין ומניות

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ה' סילש) בת"א 16182-12-19 מיום 27.1.2020, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת למתן סעדים זמניים עד להכרעה בהליך העקרי.

בשל המעשים המתוארים, עתרה המבקשת בכתב התביעה לקבלת סעדים שונים, ובהם מינוי מנהל מיוחד, חלף המשיב 1, אשר יבטיח את מימוש זכויות המבקשת בחברה ויאפשר ניהול משותף שלה; כנוס ישיבת הדירקטוריון ואסיפת בעלי המניות; השבת נכס המקרקעין מידי המשיב 1 לחברה, לרבות דמי שימוש בו ולחלופין, להשית על המשיבים 5-1 תשלום בסך של 1,250,000 ש"ח בצרוף דמי שימוש ראויים; ועוד.

בהחלטתי מיום 18.3.2020 קבעתי כי בקשת רשות העירעור מצריכה תשובה אך בכל הנוגע לדחיית הבקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור דיספוזיציה בנכס, בין היתר, בשל השהוי בהגשת הבקשה.

המשיבים 5-4 הגישו אף הם תשובה, וחזרו על טענתם בפני בית המשפט המחוזי לפיה הסעדים הזמניים המבוקשים אינם מופנים כלפיהם, ובפרט כאשר נדרשה תשובה אך בנוגע לנכס המקרקעין, ומשכך הם אינם נדרשים להשיב לבקשת רשות העירעור.

...

כפי שקבע בית המשפט המחוזי, המבקשת לא הוכיחה כי המשך ניהול החברה במתכונת הנוכחית יוביל לנזק בלתי הפיך מבחינתה אף אם תתקבל תביעתה בסופו של דבר.

לנוכח האמור, אף דין הבקשה למתן סעדים זמניים העוסקים באופן ניהול החברה ובמעורבות המבקשת בניהול – להידחות.

סוף דבר: לנוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

לפי הנטען בכתב התביעה שהגישו המערערות, בין הצדדים היתגלע סיכסוך בנוגע לזכויות בנכס מקרקעין באילת (להלן: הנכס) שבבעלות המשיבה 1 (להלן: יובלים).

זאת, משום שבמסגרת הליך אחר המתנהל בין המערערת 1 (להלן: סרביס) ובין חברה המחזיקה במחצית ממניותיה של יובלים, אשר נדון בפני המותב שפסילתו נתבקשה בעירעור דנן (ת"א 45303-06-18; להלן: ההליך הנוסף), ניתנה לסרביס זכות סרוב באשר לנכס – זכות שאותה סרביס מימשה כדין באמצעות המערערת 2 (להלן: גוונים).

ביום 28.1.2021 דחה בית המשפט את בקשתן של המערערות בציינו, בין היתר: "17. [...] בעניינינו, זכות הסרוב לא ניתנה בתמורה כספית, אלא כחלק מהסכמות למניעת הכרעה בצו מניעה שביקשה סרביס ב[הליך הנוסף] [...]. לפיכך, על מנת למנוע חששות סרביס, הוסכם שהיא תקבל זכות סרוב, זכות דווקנית, ולפיה התאפשר לה, או למי מטעמה, בתוך 14 ימים קלנדריים, לעמוד בנעלי גורם שלישי שערוך עסקה עם יובלים. זכות סרוב ראשונה בנסיבות שזו ניתנה ואושרה בהחלטתי נשוא [ההליך הנוסף] בדיון מיום 8.8.18, ממושה הנו בגדר, 'כזה ראה וקדש'. היינו, ברגע שמקבלת סרביס הודעה על היתקשרות יובלים בעיסקה, יש לה 14 ימים קלנדריים להכנס בדיוק למקום שבו אותו רוכש עומד, כולל המצאת בטוחות בדיוק כמו אותו רוכש, בעניינינו שגיא.

עוד ציין בית המשפט קמא, באשר לסוגיית ההמחאות, כי "לא שוכנעתי לצורך הסעד הזמני, [...] [ש]לא הייתה כל 'תכסיסנות' מצד התובעות בדגש על סרביס. [...] לא שוכנעתי בתום הלב של [המערערות], כנדרש בבקשה למתן צו זמני" (פסקה 29; ההדגשה הוספה).

המערערות הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו (רע"א 780/21; להלן: בקשת רשות העירעור), וביום 28.2.2021 נתן השופט ע' גרוסקופף החלטה בה נקבע כי הנמקתו של בית המשפט קמא "מבוססת כראוי", אך קבע כי עד למתן פסק הדין בהליך על המשיבות למסור למערערות הודעה בכתב לפחות 21 יום לפני שיבצעו עיסקאות מסוימות בנכס.

...

דין הערעור להידחות.

בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי המערערות עמדו בנטל להוכחת הצדקה לפסילת המותב על בסיס האמור בהחלטתו מיום 28.1.2021.

מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט אלי אברבנאל) בת"א 16682-04-22 מיום 22.5.2022, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למתן שורה ארוכה של צוי מניעה זמניים, המורים למשיבים 7-2 להמנע מבצוע פעולות הקשורות לנכס מקרקעין נושא ההליך ובכלל זה: איסור על קיום משא ומתן עם צדדים שלישיים; איסור דיספוזיציה; צו המורה למשיבים או מי מטעמם להמנע מכניסה לנכס; איסור חתימה על מיסמך הנוגע לנכס; איסור על נקיטת פעולה בנכס או בכספים המגיעים מהנכס; איסור היתקשרות עם שוכרים ביחס לנכס; איסור על העברת זכויות חוזיות במשיבה 1 וכיוצא בזה.

המבקש מדגיש בבקשתו כי הסכם ההשקעה נסוב על רכישת מניות ואילו ענייננו עוסק בזכויות בנכס המקרקעין עצמו, ואף מציין כי לחלק מהמשיבים כלל אין זיקה לנכס, ורק מטעם זה היה מקום לתת את צוי המניעה המבוקשים.

...

במסקנה זו של בית משפט קמא לא ראיתי להתערב, משלא מצאתי בטענות שהובאו לפניי עילה המצדיקה זאת.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

בבית המשפט העליון רע"א 5215/22 לפני: כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המבקשים: 1. אופיר יהלום 2. אווטאר השקעות בע"מ 3. אלי ביטון נ ג ד המשיבים: 1. רפאל כהן 2. גל שמואל מילר 3. עו"ד אלון גולדברג 4. יודן בר נכסים והשקעות בע"מ 5. אלה ר. נכסים ואחזקות (1994) בע"מ 6. מידאס השקעות בנדל"ן בע"מ החברה: אווטאר פיתוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (המחלקה הכלכלית) מיום 28.7.2022 בת"א 59776-06-22, שניתנה על-ידי כב' השופטת ס' יעקבי; בקשה למתן צו מניעה זמני בשם המבקשים: עו"ד אבנר כהן בשם המשיבים 2-1: עו"ד שמואל גלינקא בשם המשיבות 6-4: עו"ד אוריאל מוזס; עו"ד אדי לבדנסקי ][]החלטה

לצד בקשת רשות העירעור, הגישו המבקשים גם בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בבקשה זו. רקע עובדתי עניינו של ההליך מושא הבקשה בהסכם למכירת מניותיה של חברת "אווטאר פיתוח בע"מ" (להלן: החברה) בחברת "קרית ענבים – נופש פלוס בע"מ" (להלן: נופש פלוס), לקבוצה רוכשת של חברות, הן המשיבות 6-4.

לצד תביעתם, הגישו המבקשים בקשה למתן סעדים זמניים שיאסרו על החברה ועל המשיבים לפעול לביצועו של הסכם המכר; לפעול בהתאם להחלטת הדירקטוריון מיום 1.5.2022; ולהתקשר בשם החברה בכל הסכם בנוגע למניות נופש פלוס או בנוגע לנכסי המקרקעין בהם היא מחזיקה, בלא שיובא קודם לכן לאישור בהצבעה פה אחד במוסדות החברה.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, בתיק בית המשפט ובבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לאחר שבחנתי את טענות המבקשים בבקשתם, לא מצאתי עילה להתערב בקביעותיו אלה.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני.

בטרם יובאו בתמצית טענות הצדדים יש לציין כי התובעות הגישו בתחילת ההליכים בתיק זה, בקשה לצוו מניעה זמני, נגד כניסת ההסכם שבין יובלים לשגיא לתוקף, כאשר בענין זה נשמעו הוכחות, וניתנה החלטה מפורטת ביום 28.1.21, (להלן: "החלטת הביניים").

על ההחלטה האמורה הוגשה בקשת רשות ערעור, רע"א 780/21 (כב' השופט ע' גרוסקופף, 28.2.21) במסגרתה נדחתה בקשת רשות העירעור, הגם שנקבע כי עד פסק הדין שיינתן בתיק זה, ככול ששגיא תבקש למכור את הנכס לצד שלישי, תהא חייבת להודיע לתובעות מראש 21 יום לפני כל דיספוזיציה.

כאן המקום להוסיף כי בעניינינו, זכות הסרוב לא ניתנה בתמורה כספית, אלא כחלק מהסכמות למניעת הכרעה בצו מניעה שביקשה סרביס בתיק המהותי, שם העלתה חשש כי יובלים תבצע עסקה שאינה סבירה, שתקפח אותה כבעל מניות "בשרשור", בין היתר חשש סרביס היה לעסקה שלא תאפשר את האפשרות שלה להתחרות עם מציעים אחרים לרכישת הנכס.

מעשה עשוי למעלה מהצורך אתייחס לטענת הנתבעות ולפיה לאור כך שצו המניעה שבקשו התובעות נדחה, כמו גם שנדחתה בקשת רשות בענין זה בבית המשפט העליון, העסקה הושלמה, והנכס רשום בלישכת רישום המקרקעין על שם שגיא.

...

לא שוכנעתי בטענות התובעות כי יובלים ביקשו לסכל את זכות הסירוב בכול דרך.

סיכומם של דברים, מסקנתי הינה שהתובעות לא עמדו בתנאים הנדרשים לצורך מימוש זכותם היינו זכות הסירוב שניתנה במסגרת ההסכמה שהחליפה את הצורך בהכרעה בסעד הזמני בתיק המהותי, ולכן אינם זכאים להצהרה כמבוקש בידיהם כמו גם שלא מצאתי הצדקה להורות על הצהרה כי אין תוקף לעסקה שהושלמה זה מכבר ברישום בלשכת רישום המקרקעין, בין הנתבעות היינו בין יובלים לשגיא.

לפיכך אני מורה על דחיית התובענה.