בקשת רשות ערעור על צו ביניים בעניין תוכנית פארק עירוני

השופט רועי פוליאק בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי חיפה (השופטת איריס רש ונציגי הציבור מר אלי עשור שעבין וגב' דליה שפירא; סע"ש 33232-03-21) מיום 26.3.2021, לפיה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני אשר יורה למשיבה להמנע משינוי לרעה בתנאי העסקתה, לרבות הוצאתה לחופשה כפויה ללא תשלום, עקב סרובה "להישתתף בנסוי לחיסון כנגד נגיף הקורונה, ולבצע בדיקות פולשניות תכופות". רקע והחלטת בית הדין האיזורי המבקשת היא קופאית באחד מסניפי המשיבה, חברה ציבורית המפעילה רשת קמעונאית לשיווק מזון ולמוצרי צריכה נוספים, בחיפה.

בית הדין, אשר הבהיר בפתח ההחלטה כי קביעותיו הן לכאוריות בלבד ואין בהן כדי להשליך על ההכרעה הסופית, קבע בין היתר כי על המשיבה חלה חובה וגם אחריות לשמור על סביבת עבודה בטוחה ומוגנת מבחינה בריאותית כלפי עובדיה המחוסנים, ציבור הלקוחות, הספקים וכל הנכנסים לחצריה מכוח הוראות סעיף 8 לחוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד-1954 ותקנות ארגון הפיקוח על העבודה (תכנית לניהול בטיחות), התש"ג-2013 (להלן – תקנות הפיקוח על העבודה) ומכוח אחריותה כמחזיקה במקרקעין.

כפי שנפסק לא אחת, ערכאת ערעור אינה ממהרת להתערב בהחלטות הנוגעות למתן סעד ביניים או בסרוב לתיתו וגבול התערבותה בסעד זמני הוא מוגבל למדי (יצחק לובוצקי סדר הדין במשפט העבודה פרק 18 עמ' 27 – 28 (מהדורה חמישית, 2016)).

ערכאת העירעור תתערב בהחלטה במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן בלבד (בר"ע (ארצי) 23207-02-14 פיאטיגורסקי – כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (12.2.2014)), בהם שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה מתוך טעות של הדין או העובדות (דב"ע (ארצי) נה/3-247 המרכז הרפואי שערי צדק – ד"ר פרט, פד"ע כט 244, 254 (1995)), כאשר על המבקש מוטל לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות שיש בו כדי להצדיק את ההתערבות המוקדמת (רע"א  5240/92‏ ‎ חלמיש חברה ממשלתית עירונית בע"מ ‎ ‎נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ (17.12.1992)).

יומיים קודם לכן ניתנה החלטה בבקשה דומה בעיניין אבישי (בר"ע (ארצי) 3955-04-21 אבישי – מועצת כוכב יאיר (10.4.2021)), בו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית דין איזורי (סע"ש 42405-02-21) בגדרה נדחתה בקשה למתן סעדי זמניים אשר יורו על השבתה לעבודה של סייעת בבית ספר שסרבה להתחסן או להציג לחלופין בדיקות קורונה שליליות.

...

כמו כן טוענת המבקשת לקיומה של הפליה בין עובדים מחוסנים לבין עובדים לא מחוסנים אשר לגישתה "'דמם הותר' ודינם כמצורע עד אשר לא יוכיחו אחרת". דיון והכרעה לאחר בחינת הבקשה לרשות הערעור, החלטת בית הדין האזורי וחומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה לפיה חרף חשיבותן של הטענות שהעלתה המבקשת יש לדחות את בקשת רשות הערעור, אף ללא צורך בקבלת תשובת המשיבה.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים עע"מ 7661/16 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת י' וילנר המערערים: 1. משה גמליאל 2. ניסים מלך 3. שבתאי מלך 4. יוחאי קן דרור 5. איריס קן דרור 6. שלמה ויטהורן 7. ניר גיא רון 8. ****ה גיא רון 9. רפאל גיא רון נ ג ד המשיבים: 1. עריית חולון 2. אדר' מימי פלג מהנדסת העיר חולון 3. הועדה המקומית לתיכנון ובניה חולון 4. הועדה המחוזית לתיכנון ובניה תל אביב 5. החברה להגנת הטבע 6. יהודה מלכי 7. שמואל בן ארצי 8. יוסף עמיהוד 9. דבורה עמיהוד 10. יעל איתי 11. איתן כהן 12. עינתי בנימין 13. דוד בנימין 14. אביבה ארביב 15. שמעון ארביב 16. מנשה אגבאבא 17. שמעון נגר 18. אייל פרידמן 19. עדינה בן-ארי 20. ביאנקה מיקולינסקי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופטת מ' אגמון-גונן) מיום 22.8.2016 בעת"מ 45328-07-13 תאריך הישיבה: כ"ד באייר התשע"ח (9.5.2018) בשם המערערים: עו"ד משה אבישי בשם המשיבות 3-1: עו"ד יוסף פרוכטמן; עו"ד כרמית פרוסט בשם המשיבה 4: עו"ד רועי שויקה בשם המשיבה 5: עו"ד טל צפריר בשם המשיב 6: בנו, מר יוסף מלכי פסק-דין

המערערים, אשר היתנגדותם לתכנית נדחתה בהחלטת הועדה המחוזית, פנו ליו"ר הועדה המחוזית בבקשה למתן רשות ערר בפני המועצה הארצית בהתאם לסעיף 110(א)(2) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התיכנון והבניה), אולם בקשתם נדחתה, והם הגישו עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי.

במסגרת דיון שקיים בית המשפט ביום 29.9.2013 בבקשה לצוו ביניים שהגישו המערערים, הוסכם לפי הצעת בית המשפט כי המערערים יצורפו כמשיבים בערר הועדה המקומית למועצה הארצית ובאופן זה טענותיהם מושא העתירה תשמענה גם כן לפני המועצה הארצית.

מדובר בהחלטה מפורטת (כ- 30 עמודים) במסגרתה עמדה המועצה הארצית בין היתר על המורכבות הרבה בהכנתה של התכנית שנמשכה שנים רבות, על חשיבות ההגנה על ערכי טבע ושמירה על שטחים פתוחים לצד צרכי הפיתוח העירוני, ועל האיזון הנידרש בין השיקולים המתנגשים.

בהקשר זה הודגש, כי לא הייתה מחלוקת באשר לנחיצותו של הפארק; כי הועדה המחוזית בחנה את כלל החלופות בהנתן המיגבלות החלות מכוח התכניות השונות; וכי מסקנתה לפיה זו החלופה התכנונית המגשימה בצורה הטובה ביותר את צרכי הפיתוח ואת צרכי השימור, היא מסקנה סבירה.

...

דיון והכרעה לאחר העיון בכתבי הטענות ולאחר ששמענו את הצדדים בדיון שנערך לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

בסופו של דבר מדובר בענייננו בהכרעה בשאלות תכנוניות מובהקות, שהתקבלה על ידי מוסדות התכנון המוסמכים, לרבות המועצה הארצית לתכנון ולבניה שהיא מוסד התכנון המקצועי העליון, ולאחר הליכים ממושכים בהם נשמעו טענות המערערים בכל אחד משלבי האישור, ולאחר שטענותיהם נבחנו ביסודיות ובכובד ראש וניתן להן מענה מפורט.

אשר על כן אנו דוחים את הערעור.

כמו כן, נימנע מלערוך הליכי ביניים בתביעות, דבר שעמד לרועץ ליהודה שכן נימנע ממנו לקבל את ספרי הנהלת החשבונות של מסדר האחיות כדי להוכיח שקבלו ממנו כספים במהלך כל השנים וכן את סכומי הכספים שקבלו.

התובעים סיפרו לנתבע כי המשך הפעלת המוסך מוטלת בספק הן מהטעם שהפעלת המוסך הפסדית והן מהטעם שקיימת תכנית עירונית להוציא את התעשייה המזהמת מהאיזור בו מצוי הנכס ובהתאם לתכנית זו צפויה הרשות המקומית לערום קשיים על המשך פעילות המוסך.

התובעים ניסו גם למנוע הגשת המסמך ע"י עו"ד אייל, באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה להעיד באיחור עו"ד אייל, כדי לאפשר לנתבע להגיש המסמך.

בסעיף 14 לסיכומיו, הנתבע הפנה לצח/עדות 2 / 4 בה טען עו"ד צח בתשובה לבקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין לפינוי כי האיחור במסירת השיקים "לא היה העילה לבקשה לקבלת צו פינוי". מכאן שלא הוכח שהתביעה הוגשה בשל עיכוב השיקים.

" גם אם בימ"ש יקבל הטענה, שלא נטענה, שאין מדובר בעיניין טכני, בימ"ש רואה בהסכמת בימ"ש בתביעת הפינוי למתן עדות הנתבע בסוגיה הממוקדת של הסיבה לעיכוב במתן השיקים, רשות שנתן לו בימ"ש בתביעת הפינוי להעיד באותו עניין ממוקד.

...

בימ"ש דוחה טענת התובעים לקשר סיבתי בין מחדל או מעשה של הנתבע לפינוי לנוכח כל האמור לעיל, בימ"ש דוחה טענת התובעים בסעיף 17 לסיכומיהם כי "הקשר הסיבתי חד וברור" וקובע שאם היה קשר בין עיכוב השיקים להגשת התביעות, או כל רשלנות נטענת אחרת באופן ניהול ההגנה, דחיית עצת הנתבע להגיע לפשרה ניתקה הקשר הסיבתי והיא שגרמה למתן פסק דין לפינוי.

טענה זו מחזקת את המסקנה, כי לולא השאננות של התובעים, אם היו מסכימים להסדר הפשרה שהוצע להם, ומשלמים הדרוש במסגרת הסדר בזמן, היו ממשיכים להחזיק בנכס עד עצם היום הזה, ככל שהיו מתקנים דרכם ומתחילים לשלם דמי שכירות כסדרם.

סוף דבר בימ"ש דוחה התביעה ומחייב התובעים לשלם לנתבע שכ"ט בא כוח הנתבע בסך של 50,000 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

בבית המשפט העליון בר"ם 7939/20 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקש: צבי חפץ נ ג ד המשיבות: 1. עריית תל אביב-יפו 2. הועדה המקומית לתיכנון ולבניה תל אביב-יפו 3. הועדה המחוזית לתיכנון ולבניה תל אביב-יפו 4. המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת ל' ביבי) בעת"ם 8036-11-20 מיום 11.11.2020 בשם המבקש: עו"ד לב זיגמן; עו"ד שאול פליידר בשם המשיבות 2-1: עו"ד הילה בן הראש חכמון בשם המשיבה 3: עו"ד רנאד עיד בשם המשיבה 4: עו"ד גדעון קורן ][]פסק-דין

לצד תשובות אלו, הועדה המחוזית לתיכנון ובנייה תל אביב-יפו (להלן: הועדה המחוזית) השיבה לבקשה וציינה כי "מדובר בבקשה למתן צו ביניים המופנה כנגד המשיבה 1, עריית ת"א", ומשכך "אין היא נידרשת בשלב זה של הדיון לפרוס את עמדתה". לאחר קבלת תגובת המבקש לתשובות, דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את הבקשה ביום 11.11.2020.

בכל הנוגע לסכויי העתירה, ציין בית המשפט כי "לא ניתן לשלול את סכויי העתירה וכי ראוי שטענות המבקש תתבררנה במסגרת הדיון בעתירה גופה. זאת בהנתן שבפי המבקש טענות כבדות משקל אשר על פניו גם מבוססות על נוסח היתרי הבנייה, כמו גם נוסח תכנית המתאר" (שם, בסעיף 7).

ודוק: לשיטת המשיבות פעולות אלו נעשות בהתאם להוראות רלוואנטיות בתכנית 2378/א; בלווי צמוד של אנשי מחלקת השימור העירונית; ובהתאם לחוות דעת מקצועיות.

יש ממש בטענת המערער שלפיה ככל שלא יינתן הצוו המבוקש והעירייה תשלים את הבנייה ייוצר בשטח מצב חדש, אשר עשוי להוביל להתייתרות העתירה (ראו והשוו: ע"א 4728/16 לנדקו ישראל ייזום וניהול בע"מ נ' עריית יהוד-מונוסון, פסקה 6 (19.2.2019); בר"ם 4231/17 טבריה ש.ח ביניין פיצוי וצנרת בע"מ נ' המשרד לבטחון פנים – הרשות הארצית לכבאות והצלה, פסקה 8 (12.6.2017); בר"ם 5793/06 דיאב נ הועדה המקומית לתיכנון ובניה – נצרת, פסקה 11 (20.9.2006)).

...

נוכח כל האמור לעיל מצאתי כאמור להורות על ביטול החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים נושא הבקשה; וליתן צו ביניים כמבוקש, שלפיו תימנע המשיבה מביצוע עבודות בשטח המחסנים עד להכרעה בעתירה.

על מנת לאפשר לעירייה להיערך להפסקת העבודות באופן שמאפשר מניעת סכנות לבטיחות הציבור אני מורה כי צו הביניים ייכנס לתוקף ביום 26.11.2020 בחצות.

הערעור מתקבל אפוא.

בבית המשפט העליון בר"ם 1079/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשים: 1. דוד לב 2. אסתר לב נ ג ד המשיבה: הועדה המקומית לתיכנון ולבניה – חדרה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 14.1.2022 בעמ"ן 72377-10-21 שניתן על-ידי כבוד סגן הנשיא א' אליקים בשם המבקשים: עו"ד ארז שפירא בשם המשיבה: עו"ד הלל גלקופ ][]החלטה

המבקשים הגישו תביעת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק) וטענו כי התכנית פגעה בשווי החלקות שבבעלותם בכך שייעדה את המקרקעין שבתחומם מצויות החלקות לפארק מטרופוליטני וביטלה את האופק התיכנוני שנקבע להן כ"שטח ישוב המיועד להתיישבות עירונית או כפרית" בתכנית מתאר ארצית תמ"א 13 (להלן: תמ"א 13).

כידוע, בכל הנוגע לבקשות רשות ערעור הנסבות במקורן על החלטה של ועדת ערר בתביעה שהוגשה לפי סעיף 197 לחוק התיכנון והבניה יש להחיל אמת מידה מצמצמת (ראו למשל: בר"ם 2237/11 הועדה המקומית לתיכנון ולבניה "שורקות" נ' גרמנוב, פסקות 14-13 (23.9.2012); בר"ם 7731/17 הועדה המקומית לתיכנון ובניה רחובות נ' שחם, פסקה 15 (7.11.2017); בר"ם 3807/21 הועדה המקומית לתיכנון ובניה צפת נ' רקפת מפעלי פיתוח בע"מ, פסקה 12 (29.7.2021)).

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בסופו של דבר הבקשה נסבה בעיקרה על יישום העקרונות המנחים את פסיקת הפיצויים לפי סעיף 197 לחוק בנסיבותיו הייחודיות והקונקרטיות של המקרה דנן.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית.