בקשת רשות ערעור על פרשנות תקנה 6(ג) לתקנות האגרות

המתוה הנורמאטיבי במוקד הבקשה שלפניי ניצבת פרשנותה של תקנה 5(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות), אשר חלה על תביעות לפיצויים בשל ניזקי גוף.

בית המשפט המחוזי ציין כי מפסקי הדין האמורים עולה כי "יש להביא בחשבון גם את שכר טירחת המומחה היינו הסכום הכולל שנפסק לצורך חישוב האגרה". עוד נקבע כי "הראציונאל העומד בבסיס הקביעות הללו הוא כי גם שכר הטירחה הוא חלק מן הסכום שנפסק לתובע והוא בעקרון משולם לו ולא לבא כוחו". על החלטה זו נסבה בקשת רשות העירעור שלפניי, בגדרה שבים המבקשים על עקרי טענותיהם לפני בית המשפט המחוזי וטוענים כי החלטתו אינה עולה בקנה אחד עם לשון תקנה 5(ג) לתקנות האגרות, עם תכליתה ועם פסיקת הערכאות הדיוניות באשר ליישומה של תקנה זו. עוד נטען כי בפסק הדין בע"א 2812/20, אליו הפנה בית המשפט המחוזי בהחלטתו, בית משפט זה בחר שלא להכריע בסוגיה הנדונה בעניינינו, ולפיכך לא ניתן ללמוד מפסק הדין האמור על ההלכה בנידון.

מנגד, סומך המשיב ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי וטוען כי ההחלטה מתיישבת עם התפיסה לפיה הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין נפסקים לזכות התובע ומשכך מהוים חלק אינטגראלי מן הפצוי שנפסק לו. דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות העירעור ובתשובה לה, ומכוח סמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ראיתי לידון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על-פיה.

...

נמצאנו למדים, אפוא, כי בשלב הגשתה של תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף נדרש התובע להגיש את תביעתו לערכאה המתאימה על יסוד הערכה נאותה של שווי הפיצויים המבוקשים על-ידו בגין נזקי הגוף הנטענים, להבדיל מהערכת הסכום הכולל אשר עשוי להיפסק לזכותו, לרבות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

נוכח כל האמור לעיל, הערעור מתקבל במובן זה שהמשיב ישלם את יתרת האגרה החלה בבית המשפט המחוזי, בהתאם לדרישת התשלום שנשלחה אליו.

יוער כי מובן שאין באמור כדי למנוע מהמשיב להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה מתאימה לפטור מתשלום יתרת האגרה, בכפוף לעמידה בתנאים הנדרשים לשם כך, ואיני מביעה עמדה לגופה של בקשה מעין זו. סוף דבר: הערעור מתקבל כאמור לעיל בפסקה 17.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל (כבוד הרשם ניר שפר) בתיק הוצאה לפועל 523507-07-21, בה דחה בקשתה של המבקשת לסגור את תיק ההוצאה לפועל המתנהל כנגדה בגין קרן חוב, אשר נותרה לטענת המבקשת, ע"ס 13 ₪ או לחלופין לבטל את רכיב שכר הטירחה הקבוע בתיק.

המבקשת הגישה הודעת ערר לועדת הערר על כביש 6 צפון וביום 5/9/21 ניתנה החלטת ועדת ערר המעכבת את הליכי ההוצאה לפועל הננקטים כנגדה.

עוד קבע הרשם הנכבד, כי תקנה 126(ג) לתקנות, תכליתה למנוע הותרת תיקי הוצאה לפועל פתוחים עם יתרת חוב מינורית לאחר שהחייב פרע את מרבית חובו ואין הוא רואה עין בעין עם פרשנות המבקשת לתקנה זו ,לפיה יש לסגור בגינה את תיק ההוצאה לפועל נושא בקשתה.

הרשם הנכבד הפנה לכך כי בקשת המבקשת נדונה בועדת הערר בהתאם לחוק בהתאם לחוק כביש אגרה ואיבחן בין נסיבותיו של תיק ההוצאה לפועל בו ניתנה החלטת הרשם שי גור,עליה נסמכה המבקשת, לנסיבותיו של תיק ההוצאה לפועל כנגד המבקשת.

...

רשם ההוצאה לפועל הבהיר כי אף באם קיים חוב בסכום קטן לחייב, עדיין חוב הוא וככל שלא נפרע והמשיבה נאלצה לפתוח בגינו תיק הוצאה לפועל, היא זכאית לקבלת שכר הטרחה בגין נקיטת הליכים זו. אף אני סבורה כי אין לאלץ את המשיבה להמתין כי יצטברו למבקשת חובות נוספים וכי נקיטת הליך פתיחת תיק ההוצאה לפועל מזכה אותה בשכר טרחה כחוק.

כל המקובץ לעיל מעלה כי לא נפל כל פגם משפטי או אחר בהחלטת רשם ההוצאה לפועל נושא בקשת רשות הערעור ואיני מוצאת כי יש להתערב בה. משכך, אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

סוף דבר, הבקשה נדחית על כלל רבדיה.

את הקבוצה הייצוגית, ביקש המבקש להגדיר, כך: "כל מי שהונפק לו דרכון בשדה"ת לוד במהלך 48 השעות שלפני הטיסה, למרות שאינו עונה על הקריטריונים האמורים בסע' 6ג' (ב+ג) לתקנות הדרכונים, ושילם בשל כך סך של 555 ₪ מעבר לאגרה הרגילה (או סכום של 285 ₪ במידה ומדובר בקטין)." עוד נטען כי תהיה זו אחריותה של הרשות לאתר מי מבין אלה אשר הונפק להם דרכון, כאמור, אינו משתייך לקבוצה שכן היא זו אשר פעלה שלא בסמכות, ובהתאם לא ערכה כל בדיקה למי שבקש להוציא דרכון חדש.

עוד נטען כי גם בקשת ערעור שהוגשה בעיניין דוד נדחתה, ולפיכך הפך ההליך בעיניין דוד לחלוט.

הרשות מוסיפה וטוענת כי התובענה אינה עומדת בתנאי סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות - שכן המבקש נעדר עילה אישית, לא חשף את הפרטים והנסיבות שסבבו טיסתו, לא הראה מה הייתה מטרת נסיעתו, מתי ואיך נרכשו כרטיסי טיסתו וכיו"ב. עוד טוענת המשיבה כי המבקש מנוע מלטעון בדיעבד על הפרשנות שנתנה הרשות "לדחיפות האובייקטיבית", שכן בזמן אמת הראה מצוקה, ולכן יש לראות בטענתו כטענה חסרת תום לב. דיון והכרעה בפתח הדברים אדון בבקשת הרשות לדחות את התובענה ובקשת האישור על הסף, הן כיוון שמדובר בתקיפה עקיפה של תקנות הדרכונים, הן לאור פסק הדין בעיניין דוד.

...

סוף דבר הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית.

כפועל יוצא, נדחית גם התובענה.

אני סבורה כי יש להרתיע מפני הגשת תביעות כאמור.

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא (כב' הש' ר. קרלינסקי) מיום 29.11.22 במסגרתה דחה בית המשפט את בקשת המבקש להחזר אגרה.

ביחס למנורה – אשר ביחס לאגרה ששולמה בעיניינה מתייחסת הבר"ע דנן – ציין המערער כי "כנגד הנתבעת 3 (= מנורה) בכובעה כמבטחת בפוליסות תאונות אישיות...פסק הדין ניתן עוד בטרם היתקיימו דיונים". ביחס לנתבעות האחרות טען המערער להחזר האגרה לפני משורת הדין (סע' 17 לבקשה).

**** אחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לידון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש העירעור וזאת מכוח סמכותי ע"פ תקנה 149 (2) (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018.

הדיבור "הליך" מוגדר בתקנות האגרות כך – "תובענה" או "הליך" – "תביעות, לרבות תביעות שכנגד והודעות לצד שלישי, בקשות, ערעורים ושאר ענינים שמביא בעל דין לפני בית משפט באחת הדרכים שנקבעו לכך על פי דין, ושנדרשת בהם החלטה או פסיקה של בית משפט" מילים אחרות הליך אפשר שיהא חלק מתביעה (כגון בקשה) "שנדרשת בהם החלטה או פסיקה של בית משפט" וממילא כאשר ניתן פסק דין חלקי המאשר הסדר פשרה ניתן לראות בו על פי התקנות "סיום הליך" - הליך הנוגע למערכת היחסים שבין התובע והנתבע אליו מתייחס פסק הדין.

הגיונם של דברים בצדם – תקנה 6 (ב) נועדה לתמרץ צדדים להגיע להסכמי פשרה בשלב מוקדם של הליך ולחסוך בזמן שפוטי, ממילא ראוי לקבל פרשנות התומכת בתכלית זו. דברים כגון דא נקבעו ע"י בית המשפט המחוזי בעיניין ת"א 63630-01-18 התעשיה האווירית לישראל בע"מ נ. מדינת ישראל (2021) – "הביטוי "הסתיים הליך" מאפשר מבחינה לשונית את שתי האפשרויות הפרשניות, שכן המושג "הליך" מוגדר באופן רחב (תביעות, לרבות תביעות שכנגד והודעות לצד שלישי, בקשות, ערעורים ושאר עניינים שמביא בעל דין לפני בית משפט באחת הדרכים שנקבעו לכך על פי דין, ושנדרשת בהם החלטה או פסיקה של בית משפט) ואינו מסייע.

...

בית המשפט נעתר לבקשה התיקון.

דין הערעור להתקבל.

סוף דבר - הבקשה מתקבלת .

המשיבות, קרובות מישפחה, הזמינו באמצעות האתר שהייה של שני לילות במלון מסוים בעיר רומא וכן לילה אחד במלון אחר הממוקם סמוך לשדה התעופה ברומא, משם תוכננה להם טיסה ארצה למחרת בשעה 6:00 בבוקר.

גם בקשת רשות העירעור שהוגשה לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי, נדחתה,בציינו (פסקות 21- 22): "באופן דומה, גם המחלוקת בסוגיית ההמצאה אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור. כאמור, הצדדים חלוקים בשאלה האם ניתן לראות בבוקינג ישראל מורשית על-מנת לאפשר להמציא לה כתב תביעה המיועד לבוקינג העולמית. בהיתחשב במועדים הרלוואנטיים להליך דנן, ההכרעה בשאלה זו נעשית בהתאם להלכות שהתגבשו ביחס לפרשנותה של תקנה 482(א) לתקנות הישנות ביחס לשני המבחנים הקבועים בה: מבחן "אינטנסיביות הקשר" ומבחן "אותו העסק" .

גם כאן דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות העירעור שהוגשה על החלטת בית המשפט המחוזי (פסקה 8): "לאחר שעיינתי בבקשת רשות העירעור ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להדחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, אף מבלי להדרש לתשובת המשיבים. הבקשה אינה עומדת באמת המידה המחמירה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גילגול שלישי". אף שהמבקשת טוענת שהבקשה מעלה שאלות עקרוניות, מצאתי כי היא למעשה "ממחזרת" שאלה שהועלתה על-ידה בעיניין שלוש.

כך, לא זו בלבד שהמבקשת עושה שימוש בהליך הנוכחי חלף הגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין עניין בן זאב [ע"ר (מחוזי מרכז) 59443-03-19 בן זאב נ' BOOKING.COM BV ,23.7.2019, פורסם בנבו], שהפך חלוט בנתיים, אלא שהיא שואפת בפועל לקיומו של עיון חוזר בפסק דינו של בית משפט זה בעיניין שלוש, פרוצידורה שהדין אינו מכיר (ראו והשוו: רע"א 5588/21 אלאלוף נ' המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (26.12.2021); רע"א 2034/21 יניב נ' אמיר (22.2.2022)).

...

סיכומו של דבר, לא מצאתי דבר שיצדיק מתן רשות ערעור למבקשת על פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות, ולפיכך אמליץ לחברי לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשת לשלם למשיבות את הוצאות הבקשה בסך 20,000 ₪.

אריאל צימרמן, שופט התוצאה בקשת הערעור נדחית.

המבקשת תשלם למשיבות הוצאות הבקשה בסך 20,000 ₪.