בעקבות בוררות זו ניתנה בבית משפט זה החלטה מיום 8.12.09 שאישרה את פסק הבוררות שנחזה להיות של הרב מרדכי אליהו ז"ל (ה"פ 8113/09), אולם בבית המשפט העליון התקבלה ביום 20.8.12 בקשת רשות ערעור על ההחלטה הנ"ל (רע"א 169/10) ונקבע כי יש להחזיר לבית משפט זה את פסק הבוררות על רקע טענות בדבר זיוף חתימת הרב אליהו.
הטענה השלישית הועלתה על ידי הרב סבג בעדותו בבית המשפט בחקירתו הראשית (ביום 21.7.20) והיא מתייחסת ל"התחייבות" של רב כרמל כי שלושת הבוררים ישבו וידונו בדברים בטרם תסתיים הכנת פסק הבוררות, בעוד שבפועל לא ניתנה לרב סבג אפשרות לקרוא את הכרעותיהם של הרב פרבשטיין והרב כרמל, אלא בישיבה קצרה במעמד החתימה על הפסק (עמוד 22 לפרוטוקול):
"אחרי שבועיים קרא לנו הרב כרמל ואמר הינה פסק הדין שלי. אני לא קראתי את פסק הדין של הרב כרמל עד אותו רגע שזה היה בערך שבוע לפני פסח, ברגע שהגענו אליו למשרד וכל צד הביא את פסק הדין שלו זה נשלח ולא יכולתי להגיב למה שהוא כתב או למה שהרב פרבשטיין כותב שכן לא ראיתי את הדברים שלו עד לאותו רגע, הכל היתרחש במשך 5 דקות. למרות שבאותו רגע ולפני כן הסכמתי איתו שנשב ונישא וניתן בדברים וכאן ראיתי הפרה של הנאמנות מבחינתו שהוא נתן לי מילתו שעד שלא נשב ונישא וניתן בדברים ונחשף כל אחד למה שהשני כתב. כל אחד מהצדדים ניסה לשמור על אי גיבוש עמדה שיפוטית עד סוף ההליך. זאת אומרת עד אחרי הגשת הסיכומים שאז היינו אמורים להיתכנס, ואחרי שהצדדים סיימו את הדיונים, שמיעת העדים והעדת המומחים והמסמכים, היינו אמורים לשבת ולדון בחומר הראיות. הדברים האלה לא נעשו. הם נעשו חודש וחצי לאחר שפסק הדין נשלח לצדדים. אני אמרתי לרב כרמל אתה שלחת פסק דין. לא נערך דיון בינינו לפני משלוח פסק הדין. מתי הדיון כן נעשה? חודש וחצי אחרי שפסק הדין נשלח לצדדים ואני הסברתי לו שזה לא מקובל עלי ואז הוא אמר לי תבוא ונשב אצלי ונשוחח על כך, הגעתי אליו והצעתי על כך כי דברים שכתב לא מתיישבים עם חומר הראיות. בתגובה לכך הוא אמר לי תראה לי איפה כתבתי את הדברים האלה והראיתי לו ואני בשלב הזה הבנתי כי הישבה עמו זה דבר אבוד כי לדעתי הוא לא כתב את פסק הדין אלא מישהו אחר ופשוט עידכנו אותו או בזמן אמת או לאחר מכן מה הוא כתב שכן לא ייתכן שחודש וחצי לאחר כתיבת פסק דין צריך לרענן את זיכרונו של האדם שהוא כתב אותו לאחר שכתב דברים משמעותיים".
עתה נדון בכל אחת מטענות הרב סבג, עליהן הסתמך מרדכי בסיכומי טענותיו.
מדובר לדעתי בטענות ערעוריות שהיה המקום להאזין להן לו היה מדובר בעירעור על פסק דין, להבדיל מבקשת ביטול של פסק בוררות (עניין שמואל כהן, פסקה 6; רע"א 7205/01 כפר **** מושב שיתופי נ' יעקב מיטרני (4.2.02)).
...
על כך כתב בא כוחו של מרדכי בסיכומי התשובה את הדברים הבאים:
"יודגש, כי המבקש [מרדכי] מתקשה להבין את בחירתו של הרב סבג שלא להביא לידיעת הצדדים את התנהגות הבוררים האחרים במהלך הדיונים, ובפגישה טרם שליחת פסק הדין לצדדים, והעובדה שהדבר נעשה בניגוד לרצונו. בחקירתו נימק הרב סבג את התנהגותו בכך שסבר שהליקויים שנפלו במהלך הדיונים יתוקנו בשלב שטרם מתן פסק הדין, ולאחר מתן פסק הדין, אין זה מתפקידו לנהוג כנגד דעת חבריו. עם כל הכבוד, הרב סבג נהג באופן שגוי והיה מחויב לגלות לצדדים את הליקויים בהתנהלות הבוררים בזמן אמת, ולכל המאוחר מיד לאחר משלוח פסק הבוררים. לו עשה כן, המבקש היה מציין עובדות אלו מיד עם הגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות ומייתר למעשה חלק גדול מההליכים שנערכו בתיק. יתר על כן, המציאות גילתה שהיתה אפשרות שבית המשפט היה נותן את פסק דינו מבלי שהיה נחשף לראיות החדשות, אם פסק הדין היה ניתן סמוך ליום 16.9.2018, בו הודיע ביהמ"ש כי פסק הדין ישלח לצדדים".
לדידי, המסקנה מן הדברים היא, כי ככל הנראה, הפגמים הנטענים כיום לא נראו בעיני הרב סבג חמורים דיים, כדי להתריע על התקיימותם והוא בחר להשלים עם ההתנהלות הנטענת במשך שלוש שנים עד לסיום הבוררות.
מכל מקום, הבקשה להעברת הבוררים מתפקידם, נדחית.
סוף דבר
לאור כל האמור, הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית.
