בקשת רשות ערעור על פסק דין שדחה ערעור על הרשעה ועונש בעבירות מכס

בבית המשפט העליון רע"פ 1356/14 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המבקש: אברהם זלצמן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 29.1.14 בעפ"ג 47534-10-13 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' אלון – נשיא, י' צלקובניק וי' רז-לוי ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד סלבה פיקוס ][]החלטה

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (הנשיא י' אלון והשופטים י' צלקובניק ו-י' רז-לוי) בעפ"ג 47534-10-13 מיום 29.1.2014, במסגרתו נדחה ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום באשדוד (השופט א' רום) בת"פ 1385-07 מיום 13.6.2013 ו-10.9.2013.

רקע והליכים נגד המבקש הוגש לבית משפט השלום באשדוד כתב אישום בו הואשם בשורה של עבירות על פי פקודת המכס [נוסח חדש], חוק מס קניה (טובין ושירותים), התשי"ב-1952, וחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975.

וכן ציין כי "הבקשה לאיחוד הדיון נועדה כי לאפשר את איחוד שלב הראיות והטיעונים לעונש באם הוא [המבקש] יורשע בתיק העקרי. באם הוא יזוכה בתיק העקרי יתקיים שלב הטיעונים לעונש רק בתיק האחר". המבקש ניהל הליך הוכחות בתיק העקרי, כאשר בתחילת פרשת ההגנה חזר בו מכפירתו, והודה בעבירות שיוחסו לו בתיק זה, ולפיכך הורשע ביום 13.6.2013 על פי הודאתו.

...

הכרעה אין בידי להיעתר לבקשה לרשות ערעור.

אך יצוין כי גם כאן, מקובלת עליי מסקנת בית המשפט המחוזי, לפיה בדיעבד, די בסעיפים האחרים, המביעים את חומרת המעשים ובהם אין ספק בשאלת הסמכות, כדי להצדיק את העונש שהושת על המבקש.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

לאחר עיון בה מצאתי לאזכר את פסקי הדין הרלוואנטיים ביותר לנסיבות התיק דנא: רע"פ 8003/15 מלכה נ' מדינת ישראל [17.8.16], המערער הורשע לאחר ניהול הוכחות, בעבירות על פי חוק מע"מ, בכך שקיזז חשבוניות פיקטיביות בהקף של מעל 113 מיליון ₪, כשסכום המס הנובע מהן הוא מעל 15 מיליון ₪, וכן בעבירות שבוש מהלכי משפט.

יתר רכיבי העונש, וביניהם קנס בסך 300,000 ₪, נותרו על כנם; ת"פ 32416-06-10 (שלום חיפה) הלישכה המשפטית בית המכס חיפה נ' חברת רמ. רא. מ 2004 בע"מ ואח' [26.1.11], הנאשם הורשע, לאחר הליך גישור מוצלח, במסגרת הסדר טיעון בבצוע עבירות מס רבות, ביניהן הוצאת חשבוניות מס מבלי שנעשתה עסקה, הכנת פנקסי חשבונות כוזבים ועשיית פעולה במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס, כאשר הקף המס עולה על 10 מיליון ₪.

פסיקה הרלוואנטית לאישום הראשון: רע"פ 5064/14 רבחי נתשה נ' מדינת ישראל ‏[22.7.14], נדחתה בקשה לרשות ערעור, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שבגדרו נדחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום.

בית המשפט העליון מצא לנכון להתערב נוכח הבדלי ענישה מסוימים בין המערער לבין האחרים, כאשר לחובת המערער ניזקף עברו הפלילי שכלל עבירה דומה; ת"פ (שלום תל אביב) 54668-01-14 רשות המיסים נ' גרינברג ואח' [24.1.17], הנאשם והנאשמות 2 - 10 (חברות בע"מ), הורשעו לאחר ניהול הוכחות בבצוע מאות עבירות על חוק מע"מ ועל פקודת מס הכנסה [נוסח משולב] [פקודת מס הכנסה].

...

אני קובעת שמתחם העונש הראוי לאישום השני נע בין מאסר בפועל בן 42 ל-66, לצד רכיבים כספיים.

וכך נאמר בע"פ 1122/15 מדינת ישראל נ' בלאל [23.5.16], פסקה 14: "תכליתו של סעיף 58 לחוק היא הרתעתית בעיקרה. כפי שנפסק על-ידי בית משפט זה, מאסר מותנה מהווה מנגנון הרתעתי שנועד להזהיר את הנאשם מפני חזרה על מעשים אסורים, אך כאשר הרתעה זו אינה מצליחה למנוע חזרה לדפוסים עבריינים, ככלל יש להפעיל במלואו את הרכיב העונשי של המאסר המותנה". במקרה דנן, אני סבורה שלחלוף הזמן השפעה גם בנושא זה: התוצאה של התמשכות ההליך היא שכיום מופעל תנאי שהוטל עליו ב-26.1.06, כאשר נשפט על עבירה שביצע במאי 2005.

דבר זה דורש, לטעמי, התחשבות ולכן אני קובעת שהמאסר המותנה בן 12 חודשים יופעל מחציתו בחופף ומחציתו במצטבר לעונש שיוטל עליו בגין תיק זה. סיכום לאור כל האמור, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בן 54 חודשים; אני מורה על הפעלת המאסר המותנה בן 12 חודשים שהוטל על הנאשם בת"פ (מחוזי תל אביב) 40160/05 מדינת ישראל נ' רפי לוי ואח' [26.1.06], באופן שמחציתו יינשא במצטבר לעונש המאסר בתיק זה ומחציתו - בחופף; הפועל היוצא הוא כי הנאשם יישא עונש מאסר בן 60 חודשים; מאסר בן 8 חודשים, אך הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר יעבור עבירת מס מסוג פשע; מאסר בן 4 חודשים, אך הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר יעבור עבירת מס מסוג עוון; קנס בסך 150,000 ₪, או 7 חודשי מאסר תמורתו.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים ז' בוסתן (שופטת עמיתה), א' גורמן, ע' ניר נאוי) מיום 4.5.2020 בע"פ 3599-08-19 בגדריו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט ש' שטיין (סג"נ)) בת"פ 50578-04-17.

ביום 29.3.2017 הגיעה החבילה לישראל, נתפסה על ידי המכס והועברה למישטרה.

המבקש הורשע, לאחר ניהול הליך הוכחות, בבצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ונגזר עליו עונש של 22 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר מותנה, קנס בסך 7,500 ש"ח ופסילת רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי.

באשר לערעור על גזר הדין, קבע בית המשפט המחוזי כי בקביעת העונש נילקחו בחשבון מכלול השיקולים הרלוואנטיים ובהיתחשב בכך שהמבקש ניצל את מעמדו כעובד בשגרירות ובכך שלא הביע חרטה, עונשו הולם וראוי ואין עילה להתערב בו. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, היא הבקשה שלפניי ויחד עימה הגיש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר.

טענות המבקש הן טענות ערעוריות שהועלו בפני בית משפט המחוזי, אשר נידרש אליהן בהרחבה יתרה ודחה אותן בפסק דין מפורט ומנומק.

כידוע, כאשר הבקשה מופנית נגד חומרת העונש, כבעניינינו, תנתן רשות העירעור במקרים חריגים בלבד, בהם ישנה סטייה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת או הראויה בעבירות דומות, אשר מצדיקים את התערבותו של בית משפט זה (רע"פ 2554/20 עביד נ' מדינת ישראל (27.4.2020)).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

עניינו של המבקש אינו עומד באמת מידה זו. בנסיבות אלה לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור, הבקשה נדחית, וממילא, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

בבית המשפט העליון רע"פ 5877/22 - א' לפני: כבוד השופט י' אלרון המבקשים: 1. אברהם אלקיס 2. אלקיס יבוא ושיווק בע"מ 3. אלקיס צמיגים 1998 בע"מ 4. א.ב. עלקיס טאיירס 2009 בע"מ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב ב-ע"פ 47845-03-22 מיום 11.8.2022 שניתן על ידי סג"נ בני שגיא והשופטות: דנה אמיר ו-מיכל רונן-עוזר; ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשים: עו"ד יואב ציוני; עו"ד קובי כהן בשם המשיבה: עו"ד יורם הירשברג ][]החלטה

ביום 28.2.2021 המבקשים הורשעו בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום על יסוד הודאתו של המבקש, במסגרת הסדר טיעון אשר לא כלל הסכמה לעניין העונש.

בהנתן האמור, נגזרו על המבקש 30 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים לבל יעבור כל עבירה מסוג פשע על פי הפקודה, וקנס בסך 150,000 ש"ח. המבקשים ערערו על דחיית בקשתם לחזרה מהודיה, הכרעת הדין, וגזר דינם לבית המשפט המחוזי, וערעורם נדחה בפסק דין מפורט ומנומק היטב.

בנוסף, בקשה לרשות ערעור על חומרת העונש תיתקבל במקרים נדירים שבהם ניכרת סטייה מהותית ממדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות דומות (רע"פ 4109/22 פלוני נ' משטרת ישראל - לישכת תביעות תעבורה חדרה, פסקה 7 (21.6.2022)).

כמו כן נפסק כי בעבירות מסוג זה גובר משקלם של האנטרס הצבורי שבהחמרה בענישה ושל שקולי ההרתעה על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם (ראו למשל, רע"פ 7135/10 חן נ' מדינת ישראל (3.11.2010); רע"פ 5308/18 ג'בארין נ' מדינת ישראל אגף המכס והמע"מ (18.7.2018)).

...

באשר לגזר הדין, בית המשפט המחוזי קבע כי בהינתן שיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית בקביעת העונש; חומרת מעשיו של המבקש והיקפם החריג של הסכומים שלא דווחו; הדחיות הממושכות שלהן נעתר בית משפט השלום להסרת המחדלים; קביעותיו הנחרצות של בית משפט זה לפיהן יש לגזור על עברייני מס עונשי מאסר ממשיים; ומאחר שנסיבותיו האישיות של המבקש נשקלו על ידי בית משפט השלום – יש לדחות את הערעור.

דין הבקשה להידחות.

לא מצאתי כל עילה להתערבות בית משפט זה, לא כל שכן במסגרת "גלגול שלישי". הבקשה נדחית אפוא, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בד בבד עמה.

ראו והשוו: בע"פ (נצרת) 22400-01-17 זידאן נ' אגף המכס והמע"מ חקירות חיפה (7/2/17) – הנאשם הורשע ב-8 עבירות לפי סעיף 117(א)(6) לחוק בהתייחס למחדלים בסך 2,192,670 ₪.

ברע"פ 6371/14 אבו מנסי באסם נ' מדינת ישראל (28/10/14) - נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר דחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום, אשר הרשיע נאשם על יסוד הודאתו, בבצוע 12 עבירות לפי סעיף 117(א)(6) לחוק, ביחד עם סעיפים 67 ו-88 לחוק ותקנות 20 ו-23 לתקנות.

בראי האמור - ועל אף הסרה נוספת של חלק מן המחדלים לאחר שניתן פסק הדין במחוזי - בקשת רשות העירעור נדחתה.

ברע"פ 1688/14 דוד כץ נ' מדינת ישראל (9/3/14) - נדונה בקשת רשות ערעור של נאשם, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר קיבל ערעור על קולת עונשו, ביחס ל-18 דו"חות תקופתיים שהוגשו לרשויות המס, ללא תשלום המס הנובע מהם, בסכום מחדל של כ-900,000 ₪, והרשעתו בעבירות לפי סעיף 117(א)(6) לחוק ביחד עם תקנה 23(ב)(1) ותקנה 27 לתקנות.

...

סיכום והכרעה שקלתי את מכלול הנסיבות הרלוונטיות ושוכנעתי כי עניינם של הנאשמים מצוי ברף האמצעי של מתחם הענישה.

לאורם של אלה, אני סבורה כי עונש מאסר מוחשי בצירוף עונשים נלווים יאזן נכונה בין מכלול השיקולים, לרבות אינטרס ההרתעה המתבקש.

לסיכום אני מטילה על הנאשמים את העונשים הבאים: על החברה הנאשמת 3 : קנס בסך 50,000 ₪ אשר ישולם בתוך 60 ימים מהיום.