בקשת רשות ערעור על פסק דין מחוזי בתביעת פינוי

תאריך הישיבה: א' באדר ב התשפ"ד (11.3.2024) בשם המבקשים: עו"ד סאלח אבו-חוסיין בשם המשיבה: עו"ד אילן שמר ][]פסק-דין ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן: לפנינו בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ע' זינגר, ח' מאק-קלמנוביץ וא' רון) שדחה ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' ליפשיץ-פריבס) שבגדרו התקבלו תביעות המשיבה לסילוק ידם של המבקשים מהנכסים שבהם הם מתגוררים במיתחם שמעון הצדיק בשכונת שייח' ג'ראח בירושלים (להלן: המיתחם).

במסגרת הליכים אלו הגיעו הצדדים להסכם דיוני (שקבל תוקף של החלטה) ובו הסכימו כי הועדים היהודיים הם הבעלים הרשום במקרקעין וכי אין רישום אחר בפנקסי המקרקעין – הישראליים או הירדניים – שסותר רישום זה. הן תביעות הפינוי, הן תביעות המחזיקים לבעלות בנכס נדחו והצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי בירושלים, שדחה את הערעורים.

אשר על כן, לוּ תישמע דעתי, היינו דוחים את בקשת רשות העירעור על הסף, ולחלופין לגופה, הכל מהנימוקים שהובאו על-ידי בהרחבה בעיניין ג'אעוני.

...

נוכח כל האמור לעיל, לו תישמע דעתי, נורה על החלת ההסדר שנקבע בעניין ג'אעוני (ראו פסקה 19 לפסק הדין של השופט עמית) גם על הצדדים שלפנינו כלהלן: עד להכרעה בהליכי הסדר זכויות במקרקעין, ומכוח הבעלות הרישומית, יראו את נחלת שמעון בע"מ כבעלים של המגרשים שבהם מחזיקה כל משפחה, ואת נציגי המשפחות הבאים כדיירים מוגנים: משפחת דג'אני – דאוד דג'אני; משפחת חמאד – עארף חמאד; משפחת דאהודי – עדלי דאהודי.

בנוסף, סבורני כי טיב הזכות שבה אוחזים המחזיקים בנכסים במִתחם, הוא של דיירות מוגנת, וזאת, הן מן הטעם ש"בענייננו מתקיים השתק פלוגתה מובהק, בכל הנוגע למערכת היחסים המשפטית השוררת בין הצדדים – דיירים מוגנים ובעל בית – כפי שנקבע זה מכבר בעניין חנון, וכפי שנקבע עוד קודם לכן, בעשרות הליכים משפטיים שהתנהלו בעניין" (שם, פסקה 71; וראו גם פסקאות 50-22 לפסק דיני; פסקאות 9-5 לפסק דינו של השופט י' עמית); הן מן הטעם ש"הזכויות שהוקנו למחזיקים במתחם, מכוח הסכמי השכירות שנחתמו בתקופה הירדנית, הן זכויות שכירות, שלימים 'שודרגו' לזכויות דיירות מוגנת; לא רישיון במקרקעין, ודאי שלא רישיון בלתי-הדיר המחייב גם צדדים שלישיים" (שם, פסקה 71; וכן פסקאות 68-51 לפסק דיני).

מכיוון שתמונת הזכויות המלאה תתברר רק לאחר השלמת הליכי הסדר הזכויות במקרקעין אני סבורה שמסקנתי המקורית – זו שאיננה מצריכה הפקדת כספים – היא אף המתאימה יותר במישור המעשי בתקופת הביניים.

בבית המשפט העליון בע"ם 7047/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלונית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.8.2021 בעמ"ש 48060-05-21 שניתן על-ידי כבוד השופטים ח' שרעבי, א' אלון ו-מ' נאמן בשם המבקשת: עו"ד מורן גוהר ][]החלטה

יש לציין כי במהלך חייו של המנוח התנהלו בינו לבין המבקשת הליכים משפטיים, ובהם תביעת פינוי וכן בקשה למתן צו הגנה שהוגשו על-ידי המנוח כנגד המבקשת.

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין, וזה נדחה ביום 16.11.2015 (עמ"ש 7980-01-15, השופטים ש' שטמר, ר' למלשטריך, ו-ס' ג'יוסי).

בהמשך לכך, ביום 8.1.2015 הגישו המשיבים תביעה למתן פסק דין הצהרתי שיורה כי כספי המנוח המוחזקים בחשבונות הבנק השונים שהיו בבעלותו שייכים להם.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתגובתם של המשיבים.

בהתחשב במסקנה שאליה הגעתי איני רואה להידרש לה כעת.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בפסק הדין הוחלט לקבל את בקשת רשות העירעור של המשיבים, לידון בה כבערעור ולקבל את העירעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים שהורה על פינויים של המשיבים מבתי מגוריהם בשכונת שייח' ג'ראח שבירושלים.

זאת, תוך שצוין, בין היתר, כי המחזיקים רכשו מעמד של דיירים מוגנים בנכסים (בקשת רשות ערעור על פסק הדין בעיניין חנון במחוזי נדחתה (רע"א 3247/91 חנון נ' ועד עדת הספרדים בירושלים (27.10.1991)).

עוד צוין כי בשים לב לכך שתביעת הבעלות שהגישו המחזיקים בעיניין חנון בשלום נדחתה, עמדה למחזיקים האפשרות לערער על הקביעה כי מעמדם הוא של דיירים מוגנים, ולמעשה על כך הגישו המחזיקים ערעור לבית המשפט המחוזי.

...

המשיבים, מצדם, סבורים כי דין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה לאחר עיון בפסק הדין ובעמדות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

][ בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 8.7.2021 (ע"א 32469-06-20, סגנית הנשיא י' שבח והשופטים י' אטדגי ו-א' יקואל).

ביום 13.6.2018 הגיש המבקש תביעת פינוי נגד שני הבנים.

ביום 25.12.2018 ניתן פסק דין המעגן הסכמה בין הצדדים לפיה הועלו דמי השכירות המוגנים, וכן הוקנתה למבקש זכות גישה לדירה לצורך בחינה ותעוד (ת"א 30997-06-18, השופט נמרודי).

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, וזאת מבלי להיזקק לתגובתם של המשיבים.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

אולם, לגוף הדברים, היועץ המשפטי לממשלה לא נידרש לשאלות שבמחלוקת, והסתפק בהודעה קצרה בזו הלשון: "לנוכח העובדה שלפי פסק דינו של בית משפט השלום, שאושר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (להלן: פסקי הדין), התקבלה התביעה שבנידון אף מחמת התקיימות תנאי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, עובדתית ומשפטית, ובשים לב לכך שהליכי הפינוי, אם וככל שיינקטו בעקבות פסקי הדין, יארכו מן הסתם זמן נוסף, סבור היועץ המשפטי לממשלה, כי לא יהיה זה נכון במסגרת ההליך שבנידון, למתן עמדה רוחבית בדבר שאלת סווגם של המקרקעין שבנידון כ'מקרקעי ציבור' ולשאלת תחולתו של סעיף 113(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 עליהם, וזאת, בין היתר, מאחר שאין הן נצרכות להכרעה במקרה הקונקרטי דנן". ביום 25.10.2021 היתקיים בפנינו דיון בבקשת רשות העירעור במעמד הצדדים, ובו הם חזרו בפנינו על עקרי טענותיהם.

על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, שהדיון בו עוכב עד להכרעה בבקשת רשות העירעור דנן, בהיתחשב בזהות הסוגיות המשפטיות המתעוררות בו (ע"א 8086-03-20, השופטות ג' כנפי-שטייניץ ו-ד' כהן-לקח והשופט ד' גדעוני).

...

מסקנה זו נובעת מלשון החוק המפורשת והיא מגשימה היטב את התכלית העומדת בבסיסו.

ככל שייקבע כי המקרקעין אינם רשומים על שם בעליהם, הרי שסעיף 113(ב) לחוק חל – ויש למנות את תקופת ההתיישנות מהמועד שבו שוחררו המקרקעין לידי המשיבים, והתוצאה היא כי תביעת המשיבים לא התיישנה, כפי שנקבע מלכתחילה בבית משפט השלום ואושר בבית המשפט המחוזי.

סוף דבר, שדין הערעור להתקבל באופן חלקי, במובן זה שהדיון יושב לבית משפט השלום לצורך דיון בשאלות הטעונות הכרעה, כמפורט לעיל.