בבית המשפט העליון
רע"א 3625/23
לפני:
כבוד השופט י' כשר
המבקשת:
עמותת אגודת ישיבת מדרשת פורת יוסף ירושלים
נ ג ד
המשיב:
משה אחיעם
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ד' כהן-לקח, ד' גדעוני ו-ע' אבמן-מולר), מיום 29.3.2023, בע"א 42662-12-22; ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקשת: עו"ד אסף חרסט
בשם המשיב: עו"ד יניב גילבוע
][]החלטה
בפסק הדין נושא הבקשה דנן דחה בית המשפט המחוזי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת מ' הירשפלד), מיום 12.10.2022, בת"א 11134-08-19, במסגרתו דחה בית משפט השלום את תביעת המבקשת להורות על ביטולו של הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין נוכח טענתה כי ההסכם נחתם תחת איומים ותרמית.
בית משפט השלום הוסיף וקבע כי הראיות שהוצגו בפניו מגלות מספר אינדיקאציות השוללות את טענת הכפייה של האגודה: העובדה שהתקיימו בין נציגי האגודה לאחיעם חילופי דברים על סכום הפשרה; העובדה שאיש לא כפה על האגודה להוסיף ולהמשיך בתביעת הפינוי נגד אחיעם, כך שאין המדובר במצב בו בפני האגודה עמדה חלופה אחת בלבד; העובדה שאחרי שהסכם הפשרה קיבלת תוקף של פסק דין, האגודה עמדה על קיומו (והתנתה את התשלום החלקי לאחיעם בכך שיפנה את דירת המגורים); וכן העובדה שלאחר כריתת הסכם הפשרה דחתה האגודה את הצעת אחיעם לבטלו, וכעת, לאחר שאחיעם מילא את חלקו ופינה את דירת המגורים, האגודה מבקשת להיתנער מחלקה בהסכם הפשרה, תוך הותרת הפינוי על כנו.
בבקשתה טוענת האגודה כי במקרה דנן מתעוררות מספר שאלות בעלות השלכות רוחב: "האם הליך משפטי שזוהם, באמצעות הפחדה ואיומים, גם אם לא הוכח כי אלה נעשו בשליחות ישירה של הצד שכנגד, תוצאתו הנה הסכם ו/או פסק דין שריר וקיים, המחייב את הצד המאוים? האם הצד שכנגד, אף אם לא הוכחה מעורבת ישירה מטעמו באיומים, זכאי להנות (כך במקור – י' כ') מפירותיהם הבאושים? האם ראיות חדשות שהתגלו לאחר תום ההליך, בקשר להיותו נגוע באיומים (או במירמה), מובילות לביטולו של ההליך ומאפשרות קיום 'משפט חוזר'?". האגודה הוסיפה וטענה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי גורם לעיוות דין, הן בהתעלמותו מטענתה בדבר הראיות על כוונתו של אסולין להעיד לטובת אחיעם על קיומו הנטען של הסכם שהקנה לאחיעם את הזכויות בנכס; והן בקביעת בית המשפט המחוזי כי תנאי ההסכם אינם גרועים מן המקובל.
...
יוער כי אחיעם לא השיב לבקשה לעיכוב ביצוע, אך מתשובתו לבקשת רשות הערעור ניתן להסיק, מטבע הדברים, כי הוא מתנגד גם לה.
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וממילא נדחית אפוא גם הבקשה לעיכוב ביצוע.
בפסק דינו קבע בית משפט השלום, על בסיס הראיות שהוצגו בפניו, כי: "בעניננו לא הוכח כי נפל פגם מן הפגמים ברצון בהסכמת [האגודה] להסכם הפשרה", וכי: "התרשמתי כי [האגודה] מתחרטת, פשוטו כמשמעו, על ההסכם אליו הגיעה עם [אחיעם], לאחר ששקלה בשנית את צעדיה ובאה למסקנה, בדיעבד, כי עשתה מקח טעות, או בלשון המשפטית עשתה 'טעות בכדאיות העסקה'". העולה מקביעות אלו, אשר אושררו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נושא הבקשה דנן, הינו כי אף אם התשובה לשאלה העקרונית שמציגה האגודה הייתה נענית בחיוב, לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה.
סיכומו של דבר: מן הטעמים המפורטים לעיל דין הבקשה להידחות, ועמה ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע ומבוטל הצו הארעי אשר ניתן בהחלטתי מיום 11.5.2023.