בקשת רשות ערעור על פסק דין גניבה וקבלת דבר במרמה

רע"פ 2224/11 ענת חזיזה נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו) – בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, שדחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בראשל"צ. כנגד המבקשת ואחיה הוגש כתב אישום מתוקן, המייחס לה חמש עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות וכן עבירה של זיוף בנסיבות מחמירות, בכך שהמבקשת ואחיה התחזו לסוכני ביטוח והוציאו במירמה כספים מאנשים שונים, לאחר שהבטיחו להם כי ישקיעו את כספם ויחזירו להם את השקעתם, בתוספת רווחים נאים.

ע"פ 43631-10-14 (מחוזי חיפה) מדינת ישראל נגד נטליה רובין (פורסם בנבו) – בית משפט השלום דן את המערערת למאסר למשך 9 חודשיים, לאחר שהורשעה, בהסתמך על הודאתה, בבצוע העבירות הבאות: גניבה בידי עובד, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, זיוף מיסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, זיוף מיסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף.

עניינו של לופליאנסקי אינו מוביל באופן "אוטומאטי" להמנעות משליחת נאשמים לריצוי מאסר בפועל בשל מצבם הבריאותי, אך יש בו כדי לפתוח פתח להתחשבות במצב זה, שלעיתים היתחשבות זו תוביל לתוצאה מקילה, עד כדי קבלת הבקשה במלואה, וזאת בהתקיים התנאים שנקבעו באותו פסק דין.

...

בהתחשב במצבם הרפואי של הנאשמת ובנה, החלטתי לא רק להסתפק ברף התחתון של מתחם הענישה שנקבע על ידי, אלא אף לסטות ממנו לקולא בשיעור של 25%, דהיינו הפחתה של 10 חודשים מאותו רף תחתון.

מאותם טעמים החלטתי גם להסתפק ברף התחתון של מתחם הקנס שקבעתי, ולהתחשב בגובה הפיצוי, אם כי אין בקביעת גובה הפיצוי כדי לאמוד את נזקיהם של המתלוננים, או לקבוע את כל זהות המתלוננים, וזכותם למצות את זכויותיהם בהליכים המשפטיים העומדים לרשותם.

סוף דבר, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, אני דן את הנאשמת לעונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 30 חודשים, ולשם תחילת ריצוי מאסרה עליה להתייצב ביום 3/4/2022 שעה 09:00 בבית מעצר קישון, או בכל מקום אליו תשובץ ע"י ועדת המיון של שב"ס. 9 חודשי מאסר על תנאי, אשר יופעלו אם תעבור הנאשמת תוך 3 שנים מיום שחרורה, אחת או יותר מהעבירות שבביצוען הורשעה בתיק זה, ושהן מסוג פשע.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ר' כרמל, א' רומנוב וש' רנר) בעפ"ג 15436-09-19 מיום 14.6.2020, בגדריו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת ג' סקפה שפירא) בת"פ 4120-11-14, ת"פ 38100-02-16, תת"ע 2307-02-15, תת"ע 4062-10-15, תת"ע 8331-02-16 ותת"ע 6888-01-17, מיום 16.7.2019.

בתמצית, נטען בכתבי האישום כי ביום 18.2.2014 תקף המבקש מנהל תחת דלק שבקש ממנו להפסיק לעשן; בינואר 2016 גנב המבקש ארבעה רכבים יחד עם אחרים; ובאותו חודש פרץ לרכב וניסה לפרוץ לרכבים נוספים תוך קבלת דבר במירמה.

במסגרת זאת, נקבע כי בין היתר כי: "משלא באה ראיה ממשית וברורה למתן הבטחה גורפת להקלה משמעותית בעונשו של המערער [המבקש – י' א'], והמערער בחר שלא להעיד, המסקנה היא כי גזר דינו של בית משפט קמא, גזר דין החובק בחובו כלל הטיעונים, באופן בהיר, מאוזן וראוי, אינו מגלה כל טעות המבססת היתערבות ערכאת ערעור". על פסק דין זה הגיש המערער לפני כשעה קלה בקשה למתן רשות ערעור, ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע העונש המאסר, אותו הוא אמור להתחיל לרצות היום, עד להכרעה בבקשה.

כידוע, רשות ערעור "בגילגול שלישי" לא תנתן אלא במקרים חריגים שבהם מתעוררת סוגיה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או במקרים בהם קיים חשש לעיוות דין מהותי או אי-צדק קצוני שניגרם לו. זאת ועוד, בקשת רשות ערעור על חומרת העונש לא תיתקבל אלא במקרים של סטייה מהותית ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים.

...

במסגרת זאת, נקבע כי בין היתר כי: "משלא באה ראיה ממשית וברורה למתן הבטחה גורפת להקלה משמעותית בעונשו של המערער [המבקש – י' א'], והמערער בחר שלא להעיד, המסקנה היא כי גזר דינו של בית משפט קמא, גזר דין החובק בחובו כלל הטיעונים, באופן בהיר, מאוזן וראוי, אינו מגלה כל טעות המבססת התערבות ערכאת ערעור". על פסק דין זה הגיש המערער לפני כשעה קלה בקשה למתן רשות ערעור, ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע העונש המאסר, אותו הוא אמור להתחיל לרצות היום, עד להכרעה בבקשה.

דין הבקשה להידחות.

בנסיבות אלו, אין לי אלא לשוב ולהפנות לדבריה הנכוחים של השופטת (כתוארה דאז) מ' נאור ברע"פ 2588/12 עבאסי נ' מדינת ישראל (29.3.2012): "אין מקום להגשת בקשות 'בדקה התשעים', מתוך תקווה כי קוצר הזמן די יהיה בו כדי להביא לעיכוב ביצוע העונש. בהקשר זה ציינתי בעבר כי 'אפילו סברתי – ואין זו דעתי – כי בקשת רשות הערעור מצריכה תגובה של המדינה, לא הייתי רואה מקום לעכב את ביצוע עונש המאסר בלא קבלת תגובת המדינה לבקשה זו. הבקשה הוגשה ברגע האחרון, ומבלי שצורפה לה תגובת המדינה. אשר על כן, לא היה מקום לעכב את הביצוע על יסוד הבקשה כפי שהוגשה'. [...] כדאי שפרקליטיהם של מי שצפויים למאסר יזכרו כלל זה". אשר על כן, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"פ 2155/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז לוד ב-עפ"ג 56130-06-21 מיום 13.2.2022 שניתן על ידי השופטת מ' ברנט, השופט ש' בורנשטין והשופטת א' פינק בשם המבקש: עו"ד רועי לנג ][]החלטה

זאת בשל ביצוע עבירות רבות ומגוונות של קבלת דבר במירמה, גניבה, היתחזות כעובד ציבור, רכישה או החזקת נשק, סחיטה באיומים, תקיפת קטין ועוד.

אשר לסוגיה הנוספת שבמוקד בקשת רשות העירעור – הרי שאף היא אינה מצדיקה רשות ערעור, לאור ההלכה הברורה שנקבעה בבית משפט זה, ולפיה: "ערכאת העירעור בוחנת, בראש ובראשונה, את התוצאה העונשית הסופית שבגזר הדין. היינו: גם אם נפלה שגגה באופן בו יושם מנגנון הבניית שיקול הדעת המעוגן בחוק, אין בכך כדי להצדיק את קבלת ערעור במקרים שבהם התוצאה העונשית אינה מצדיקה היתערבות" (ע"פ 5407/21 דלאשי נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (15.2.2022)).

...

דין הבקשה להידחות.

למעלה מן הנדרש, אין בידי לקבל את טענת המבקש כי בית המשפט המחוזי בדחותו את ערעורו, לא נימק כראוי את מסקנתו.

רוצה לומר: משבית המשפט המחוזי הגיע לכלל מסקנה כי התוצאה העונשית אינה מצדיקה התערבות, לא נפל כל פגם בהחלטתו להותיר את עונשו של המבקש על כנו, וזאת "גם אם נפלה טעות בקביעת מתחם הענישה ההולם על-ידי הערכאה הדיונית" (ע"פ 2454/18 שיינברג נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (6.12.2018); ע"פ 448/14 מדינת ישראל נ' אזולאי, פסקה 8 (24.11.2014)).

סוף דבר, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"פ 7205/23 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקשת: שושנה פרינץ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בתיק עפ"ג 67838-03-23 שניתן ביום 06.06.2023 על ידי כבוד השופטים א' אברבנאל, ח' זנדברג ומ' שרביט בשם המבקשת: בעצמה ][]החלטה

לפיכך, לאחר שבית משפט השלום ״[ווידא] איתה יותר מפעם אחת כי היא מבינה את משמעות הודאתה והשלכותיה״, הורשעה המבקשת בעבירות של היתחזות כאדם אחר בכוונה להונות לפי סעיף 441 לחוק העונשין, התשל״ז-1977 (להלן: החוק); קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק; ניסיון לקבל דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא בצרוף סעיף 25 לחוק; קבלת דבר במירמה לפי סעיף 415 רישא לחוק; גניבה לפי סעיף 383(א)(1) לחוק; ושימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, כמו גם בבקשה למינוי סניגור, הגעתי למסקנה כי דינן להידחות ללא צורך בתשובה.

בשים לב להלכה הנוהגת לפיה מינוי סניגור ציבורי לצורך בקשת רשות ערעור ב׳גלגול שלישי׳ בפלילים אינו עניין שבשגרה, בשים לב לנסיבות העניין וכן לכך שהמבקשת לא העלתה כל טעם מבורר, למעט היכרותו של סניגור ספציפי מטעם הסנגוריה הציבורית את התיק (רע״פ 2730/23 רג׳בי נ׳ מדינת ישראל, פסקה 2 (03.04.2023)), לא מצאתי להיעתר לבקשה למינויו.

הבקשה למינוי סנגור והבקשה לרשות ערעור נדחות בזאת אפוא.

בבית המשפט העליון רע"פ 4041/24 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקשת: קרן גבע (ליאל לאופר) נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 15.4.2024 בעפ"ג 74740-01-24 אשר ניתן על ידי כבוד השופטים ד' מרשק מרום, י' צלקובניק ו-דרויאן-גמליאל בשם המבקשת: עו"ד זמיר עזריה ][]החלטה

הטעמים המרכזיים שהעלתה המבקשת עמדו לנגד עיני הערכאות דלמטה, ואוזנו כדבעי אל מול יתר השיקולים, כמפורט בהרחבה בגזר הדין – לרבות עברה הפלילי של המבקשת אשר כולל שלוש הרשעות קודמות בגין ביצוע עבירות גניבה, קבלת דבר במירמה והונאה בכרטיס אשראי.

...

בסופו של דבר גזר בית המשפט על המבקשת את העונשים הבאים: 11 חודשי מאסר בפועל; מאסר מותנה בן 6 חודשים למשך 3 שנים לבל תעבור עבירה בה הורשעה; קנס כספי בסך של 1,500 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו; ו-פיצוי למתלוננת בסך של 5,000 ש"ח. המבקשת לא השלימה עם גזר דינה וערערה לבית המשפט המחוזי, שכאמור – דחה את הערעור.

דיון והכרעה לאחר עיון מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

משכך, ומשום שגם לשיטת המבקשת העונש שנגזר עליה לא חורג באופן ממשי ממדיניות הענישה הראויה – לא מצאתי להיעתר לבקשתה.

בקשת רשות הערעור נדחית בזאת, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לצדה.