לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בצפת (כב' השופט רונן פיין) שניתן ביום 14.10.18, בגדריו חויבה המבקשת לשלם למשיב סך של 21,260 ₪, בצרוף הוצאות משפט בסך 1,500 ₪.
ההליכים בבית המשפט קמא
ביום 26.11.12 אישר המשיב הצעה של חברת DPS בע"מ לתכנית טיפולים לבצוע השתלת שיניים במרפאת "חיוך פלוס" במגדל התאומים ברמת גן בתמורה לסך של 14,450 ₪ שישולם ב - 24 תשלומים בסך 600 ₪ באמצעות כרטיס אשראי.
בית המשפט קמא קבע, כי בנסיבות העניין, נוכח טענת המשיב שלא נסתרה, כי שני הניתוחים שעבר כשלו, הודעתו על הפסקת הטיפולים ניתנה כדין, ובנסיבות אלה הייתה המבקשת מחויבת להפסיק את המשך חיוב כרטיס האשראי בחיובים שטרם חויבו, וזאת מכוח סעיף 13ד(ג) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981, אשר קובע, כי משבוטלה עסקה יפסיק העוסק לחייב את הצרכן תוך 3 ימי עסקים, ומכוח סעיף 13ז לחוק הגנת הצרכן, הקובע לעניין עסקה מתמשכת בעינייני שירותי רפואה, כי במועד הביטול ישיב העוסק לצרכן את אותו חלק ממחיר העסקה ששילם הצרכן בעד התקופה שלאחר מתן ההודעה.
הכלל הוא שרשות ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט לתביעות קטנות תנתן במשורה ורק במקרים חריגים, כאשר נפל בפסק הדין פגם היורד לשורש העניין, או התגלתה טעות עובדתית או משפטית בולטת, או כדי למנוע עוות דין (רע"א 1868/16 ישי רז נ' עופר האפרתי (19.06.2016); רע"א 9162/16 יוגב עזרא נ' רזנק להצלחה בע"מ (5.1.2017); ורע"א 1231/17 ישי רז נ' אימפרשן מדיה בע"מ (20.4.2017)).
...
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה ובפסק דינו של בית המשפט קמא, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בקבלת תשובת המשיב.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.