לטענת התובעים, בהתאם סעיף 3(ב)(3) לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה, או שינוי בתנאיה) תשע"ב – 2012 (להלן: "חוק שירותי תעופה") במקרה של ביטול טיסה שנרכשה כחלק מחבילת תיור, המארגן מחויב להשיב לנוסע את התמורה ששילם עבור הכרטיס לפי התוספת השלישית.
בכתב ההגנה נטען כי דיסקברי לא ביטלה את הטיול מיוזמתה אלא לאור התפרצות משבר הקורונה בוטלו הטיסות והרשויות אסרו יציאה לחו"ל.
מדובר בארוע של סיכול לפי סעיף 18 (א) לחוק החוזים תרופות, ולכן דין התובענה להדחות.
בתשובה לבקשת רשות העירעור נטען כי פסק דינו של בימ"ש קמא תואם פסקי דין אחרים שעסקו במקרים דומים, כי המבקשת ממשיכה להוציא טיולים למרוקו, והועלתה התהיה האם היא ממשיכה לעבוד על ספקים שלא השיבו את כספי הלקוחות.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות העירעור להדחות, מהנימוקים שיפורטו להלן:
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טבעם זה של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של הסכסוכים.
...
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות, מהנימוקים שיפורטו להלן:
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טבעם זה של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של הסכסוכים.
מדובר במסקנה עובדתית שבימ"ש קמא הגיע אליה לאחר שעיין בכתבי הטענות, בחן את הראיות והתרשם באופן ישיר מעדויות הצדדים.
לסיכום:
לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.