המבקש הגיש בקשה זו שבפניי ליתן לו רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בת"א-יפו, מפיו של כב' הרשם הבכיר אדי לכנר, בת"ק 53994-11-20 מיום 21.4.21.
אין לי אלא להפנות לדבריו של כב' השופט זילברטל אשר מסכם את ההלכות הנוהגות בעיניין מתן רשות ערעור על פסקי דין בבית המשפט לתביעות קטנות ברע"א 2095/15 אולמי נפטון בת-ים בע"מ נ' משיח, מיום 20.5.15:
"ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תנתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת העירעור (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (פורסם בנבו) (18.3.2015)). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תנתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת..."
לכך יש להוסיף את הפסיקה הרבה והעקבית לפיה ערכאת העירעור תמנע מלהתערב בקביעות של ממצאים עובדתיים בשל יתרונה של הערכאה קמא על פניה אשר שמעה את העדויות ובחנה את הראיות.
לעניין זה ראו גם פסק דינו של כב' השופט גד גדעון בע"א (ב"ש) 53708-08-20 אשר טולדנו נ' יוגב מסס, מיום 22.10.20 (לא הוגשה בקשת רשות ערעור – ח.ו.ו.) שממנו ניתן ללמוד שניים לענייננו: האחד, כי השתלחות סתם שמטרתה לבזות את מושא האמירה שאינה לצורך קידום ההיתדיינות אינה נכנסת תחת ההגנה שבסעיף 13(5) לחוק והשני, כי מקום שהיו שומעים לאמירות שאינם צדדים להליך ייחשבו אמירות כאלה כפרסום וההגנה שבסעיף לא תעמוד לצד שביטא אותה.
...
אין בידי לקבל את טענת המבקש כי המשיבה לא הגישה את תביעתה מכוח החוק.
סוף דבר
לא נפל כל פגם מהותי בפסק דינו של בית משפט קמא.
משכך ועל פי ההלכה אין מקום להתערבות בו והבקשה נדחית.