בקשת רשות ערעור על פסק דין בתביעה קטנה נגד בוקינג

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינה של כב' הרשמת הבכירה נעמה פרס בת"ק 67628-01-19 מיום 5.2.20 וכן על החלטות ביניים שניתנו במסגרת הדיון בהליך בבית המשפט לתביעות קטנות.

ואלה העובדות הצריכות לעניין: המשיב הגיש תביעה קטנה כנגד בוקינג ישראל בגין הפרת התחייבות לספק לו חדר בהתאם להזמנה שביצע באתר שלה.

אלא שעיון בפסיקת בית המשפט העליון מלמד כי השאלה, האם יש לאפשר לצד לשוב ולערער על החלטה שלגביה הגיש בקשת רשות ערעור ונדחה גם במסגרת פסק הדין, נותרה במרבית המקרים בצריך עיון ומכל מקום הועלו בפסיקה דיעות שונות.

...

יתרה מכך בית המשפט בעניין בן זאב בחן את כל היסודות של תקנה 482(א) והגיע למסקנה כי המערער שם עמד בנטל להוכיח כי התקיימו בבוקינג ישראל התנאים לראות בו מורשה של המבקשת.

סוף דבר הבקשה נדחית.

מקום שמדובר בהחלטה שלה השלכות רוחב כפי שטוענת המבקשת היה מקום להגיש בקשת רשות ערעור על החלטתי הקודמת.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות (כב' הרשמת הבכירה חן מאירוביץ) מיום 9.8.20 בת"ק 72014 -12-19 לפיו התקבלה במלואה תביעת המשיב, וכן על החלטות ביניים מימים 13.4.2020, 22.6.2020, 26.7.2020, 4.7.2020, 19.7.2020 (שתי החלטות), 30.7.2020, 2.8.2020.

עסקינן בתביעה קטנה שהוגשה ביום 30.12.19 בסך 14,028 ₪ ע"י המשיב – התובע נגד המבקשת (להלן: "בוקינג") ועניינה החזר כספי הזמנת חופשה בגינה חויב המשיב ביום 19.7.19.

בוקינג העירה כי טענות דומות הועלו ע"י בוקינג במסגרת בקשת רשות ערעור שהגישה לביהמ"ש העליון ביום 5.7.20 על פסה"ד מיום 22.3.20 שניתן ברת"ק 59597-02-20 ויש להניח שהכרעת ביהמ"ש העליון בסוגיה זו תשפיע גם על התיק דנן.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ושמעתי השלמת טיעונים בע"פ, הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות לערער, לידון בבקשת רשות העירעור כבערעור בהתאם לתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (הרלוואנטיות לעניינינו) ולקבל את העירעור לגופו, מהנימוקים כדלקמן: א) בימ"ש מחוזי מיתערב בפסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות רק במקרים חריגים.

...

פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות איננו מהווה תקדים מחייב ולכן אני סבורה כי אין מקום בנסיבות להכריע בסוגיות אלו והכרעה בהן אינה נדרשת לצורך הכרעה בערעור.

זאת ועוד; אין בידי לקבל את טענת התובע בכתב התביעה לפיה הגורם היחיד, לו ניתנו פרטי כרטיס האשראי הוא אתר בוקינג והאתר אפשר לבעלי המלון לחייב את התובע במחיר החופשה למרות שחודשיים לפני כן חויב בדמי ביטול ועל אף שתהליך הביטול התנהל המערכת של אתר בוקינג.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות לערער והערעור מתקבל.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה (כב' השופט יוסי ברכיה) שניתן ביום 15/3/22 בת"ק 20390-12-21 ובו נקבע כי על המבקשת, בוקינג.

ד) נטען כי מדובר בטעות גלויה וברורה, שכן ניתן פסק דין נגד המבקשת בעוד שהתביעה כלל לא הוגשה נגדה.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת מהנימוקים הבאים: א) מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" על ידי יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות.

ג) אני סבורה כי המקרה שלפני אינו מצדיק התערבות חריגה של ערכאת ערעור.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

]השופט נ' סולברג: בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 19.5.2022, ברת"ק 10589-04-22 (השופטת א' כהן – סג"נ), שבה נדחתה בקשת רשות ערעור, שהגישה המבקשת, על פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה, מיום 15.3.2022, בת"ק 20390-12-21 (השופט י' ברכיה).

לבסוף צוין, "למעלה מן הצורך ובהתייחס לטענות שהועלו על ידי הנתבעת בענין השאלה האם הנתבעת שבפנינו הנה הגורם הנכון אליה יש להפנות תביעה זו (הנתבעת טענה כי את התביעה יש להפנות לבוקינג העולמית), אבקש להפנות לאמור ברע"א 3690/20 Booking.com.B.V נ' יעקב שלוש, וכן להליך בבית המשפט המחוזי מחוז מרכז, מספר הליך רת"ק 59597-02-20". החלטת בית המשפט המחוזי בוקינג ישראל הגישה בקשת רשות לערער על פסק הדין, לבית המשפט המחוזי.

בוקינג ישראל טענה, בין היתר, כי "התביעה במסגרתה ניתן פסק הדין, כלל לא הוגשה נגד [בוקינג ישראל], [...] בנסיבות אלו ברור כי בית המשפט קמא טעה כאשר הוציא תחת ידו פסק דין ממנו ניתן להבין שהנתבעת היא [בוקינג ישראל], ושפסק הדין ניתן נגדה". ביום 19.5.2022 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי.

...

זאת, בין היתר, בטענה כי "אין ספק [שבוקינג ישראל] היא אמנם אחד המשרדים של [בוקינג העולמית]", וכן נוכח התנהלות [בוקינג ישראל], אשר "עשתה דין לעצמה", ולא העלתה טענותיה לפני בית המשפט לתביעות קטנות, על אף שלוש הזדמנויות שניתנו לה לשם כך. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער, בתגובה שניתנה לה, בפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות, ובהחלטת בית המשפט המחוזי, ובהתאם לסמכותי שלפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

לאחר עיון בטענות הצדדים, מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור – להתקבל.

הערעור מתקבל אפוא בזאת; התיק יוחזר לבית המשפט לתביעות קטנות, שיכריע כחוכמתו בשאלת זהות הנתבעת, או, בהנחה שהנתבעת היא בוקינג העולמית, בשאלה האם בוקינג ישראל מורשית היתה לקבל כתבי בי-דין עבורה בתקופה הרלבנטית.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – יפו (כב' השופט רז נבון) מיום 9.7.2023 ועל החלטות מיום 11.10.2023 ו- 5.11.2023 בת"ק 29721-05-23 לפיהן הוחלט לבטל את פסק הדין אך בתנאי שישולמו הוצאות בסך 2000 ₪.

לאחר עיון בבקשת רשות העירעור הגעתי למסקנה ולפיה דינה להדחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: רוב טענות בוקינג ישראל מיתמקדות בטענה ולפיה היה צריך לבטל את פסק הדין מחובת הצדק ולא מכוח שיקול דעת בית משפט.

יפים לעניינו דברי כב' השופט סולברג ברע"א 2406/23 פלונית נ' פלוני (22.6.2023) סעיף 13: "כידוע, שניים הם המסלולים לביטולו של פסק דין שניתן בהיעדר הגנה: ביטול מחמת צדק, למשל בשל פגמי המצאה, או שיקול הדעת שנתון לבית המשפט. במסגרת המסלול השני, נבחנים הטעמים לחוסר המעש של בעל הדין מבקש הביטול, כמו גם סכויי הצלחתו בהליך, אם תיתקבל בקשתו ויבוטל פסק הדין שניתן נגדו; על דרך הכלל, עיקר המשקל מוּשׂם על בחינת סכויי ההצלחה (ראו: תקנה 131 לתקנות; רע"א 640/19 איבראהים נ' אלבאחבסה, פסקה 6 [פורסם בנבו] (17.4.2019); רע"א 1788/20 אברג'ל נ' אלקטרז איילנד בע"מ, פסקה 7 [פורסם בנבו] (5.11.2020))". בית משפט קמא במקרה דנן קיבל את הבקשה לביטול פסק דין אך התנה אותה בתשלום סך 2,000 ₪.

...

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: רוב טענות בוקינג ישראל מתמקדות בטענה ולפיה היה צריך לבטל את פסק הדין מחובת הצדק ולא מכוח שיקול דעת בית משפט.

לו היתה משלמת בוקינג ישראל סכום זה והיה מתנהל משפט והתביעה היתה נדחית, ממילא בית משפט קמא יכול היה לקחת בחשבון את ההוצאות שכבר שולמו כאשר היה מחייב את הצד המפסיד בהוצאות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.