בקשת רשות ערעור על פסק דין בפינוי שכירות מוגנת

סעיף 27(1) לחוק הגנת הדייר מגביל את ההורשה רק ליורש של הדייר המקורי, או ליורש אחר יורש (פעם אחת בלבד), בכפוף לקיומם של התנאים הנקובים בסעיף 20 לחוק (ראו ע"א (י-ם) 11303/07 ויסברג נ' קן דרור (10.11.2008) והאסמכתאות אליהן הוא מפנה כמו: ע"א 127/77 קפה נ' לוי (1977) וד"נ 6/80 גרפינקל נ' פולק (1980), בקשת רשות ערעור על פסק הדין נדחתה על-ידי כבוד השופט י' דנציגר ברע"א 612/09)).

רשות מכללא היא לעולם הדירה, ובכל מקרה היא אישית ואינה ניתנת להורשה, לפיכך גם אם ניתן ללמוד על רשות כזו שניתנה לאב, היא פקעה בעת מותו, לטעמי היא פקעה הרבה קודם לכן, לפחות מ-1993 - המועד שבו הביעה התובעת עמדה נחרצת בענין העידר מעמד משפטי לאב, וסרבה לגבות את דמי השכירות המוגנים שבקש לשלם.

לו היה מי מהנתבעים מוכר כדייר מוגן בהתאם לדין, כי אז הטענה לפינויו בשל אי תשלום דמי שכירות הייתה נדחית, נוכח ההלכה הפסוקה לפיה סרובו של הבעלים לקבל דמי שכירות אינו מקנה לו עילת פינוי (ראו בר אופיר, סוגיות בדיני הגנת הדייר פורסם בנבו), ואין צורך להרחיב על כך את הדיבור.

...

ואם תרצה לומר כי מדובר במסקנה משפטית העולה ממסכת העובדות, הרי שגם כך דינה להידחות.

לו היה מי מהנתבעים מוכר כדייר מוגן בהתאם לדין, כי אז הטענה לפינויו בשל אי תשלום דמי שכירות הייתה נדחית, נוכח ההלכה הפסוקה לפיה סירובו של הבעלים לקבל דמי שכירות אינו מקנה לו עילת פינוי (ראו בר אופיר, סוגיות בדיני הגנת הדייר פורסם בנבו), ואין צורך להרחיב על כך את הדיבור.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה ומורה על הנתבעים לפנות המושכר (הבית שבשכונת אל ג'בשה ברובע הנוצרי בעיר העתיקה בירושלים) בתוך 60 ימים מהיום, אלא אם יגיעו הצדדים להסכמה בכתב בנוגע לדמי השכירות החופשיים שעליהם לשלם, כתנאי להמשך מגוריהם.

בבית המשפט העליון רע"א 2361/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקשים: 1. עזבון המנוחה ויקטוריה ג'רג'ורה ז"ל 2. זוהייר ג'רג'ורה 3. דהוד סוהיל ג'רג'ורה נ ג ד המשיבים: 1. גזאל נאסר 2. מיח'איל יוסף ריזק ז"ל 3. חוסאם יוסף ריזק בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט הבכיר ש' אטרש והשופטים ע' טאהא ות' נסים שי) בע"א 69987-07-20 מיום 1.2.2021

לגישת המבקשים, נידרש לבחון אם בדיון בעילת הפינוי האמורה יש לתת משקל לכך שמטרת השכירות המוגנת היא שכירות משנה, ואם יש להיתחשב בדמי המפתח בחישוב הרווח הבלתי הוגן.

...

נמצא שהמסקנה המשפטית – אין עילת פינוי בשל רווח בלתי הוגן – מבוססת על קביעות העובדה, על תכלית סעיף 131(6) לחוק ועל ההלכה הפסוקה.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

הבקשה נדחית אפוא.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 28.5.2023, בע"א 59060-03-23 (השופטים ע' שחם, א' רובין, ו-נ' פלקס), שבגדרו נדחה ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין של בית משפט השלום בירושלים, מיום 26.1.2023, בת"א 23224-08-22 (השופטת מ' בנקי), הדוחה על הסף תביעת פינוי מחמת מעשה בית דין.

הנכס הושכר על-ידי המבקש, אלברט אמיני, מבעלי הזכויות בבניין, למשיבה 1 – אגודה עותמאנית בשם "ארגון סוחרי ירושלים" (להלן: האגודה) – בדיירות מוגנת, מכוח חוזה שנחתם עוד בשנת 1962.

...

דיון והכרעה למקרא פסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, ולאחר שנתתי דעתי על טענותיו של אלברט בבקשה שלפנַי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות, וזאת אף ללא צורך בתשובה מאת המשיבים, בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות).

אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית בזאת.

בבית המשפט העליון רע"א 2214/24 לפני: כבוד השופט א' שטיין המבקש: אורן אפל נ ג ד המשיבים: 1. אמור קנצפולסקי 2. הבנה אביטל 3. יורשי ליאור יהודית ז"ל 4. אירית ליאור אביגדור בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט א' צימרמן) שניתן ביום 15.3.2024 בע"א 2489-03-24; בקשת עיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד טל וינגסט בשם המשיבים: עו"ד אפרת ברוש רותם ][]החלטה

במסגרת החלטה זו, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש לדחות את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום תל אביב-יפו (השופטת כ' האפט) אשר ניתן בהעדר היתגוננות, בסדר דין מהיר, ביום 14.1.2024 בתפ"מ 38849-09-23, ואשר חייב את המבקש לפנות בית בשיכון דן בתל אביב ששכר מהמשיבים בשכירות בלתי מוגנת בשנת 2017 (להלן, בהתאמה: המושכר ו-פסק הפינוי) עד להכרעה בערעורו נגד פסק הפינוי.

כמו כן קבע בית המשפט המחוזי, לגופם של דברים, כי "סכויי העירעור, לכאורה, קלושים במיוחד". מעבר לנדרש, ציין בית המשפט המחוזי כי "קשה להבין את המהלך הדיוני שבו נקט [המבקש – א.ש.]" – בהתכוונו לכך שהמבקש העדיף לערער על פסק הפינוי, שכאמור ניתן נגדו בהעדר היתגוננות, חלף הגשת בקשה לבית משפט השלום לבטל את פסק הדין.

...

התנהלות המבקש בהליכים שהתקיימו בבית משפט השלום מתוארים היטב בהחלטת בית המשפט (השופטת כ' האפט) מיום 16.1.2024, אשר דחתה את בקשת המבקש שהוגשה בעקבות פסק הפינוי תחת הכותרת "בקשה לתיקון והנמקה של פסק הדין בהתאם לתקנה 82 ועיכוב ביצוע הליכים": "בתובענה זו נקצבו מספר מועדים להגשת כתב ההגנה מטעמו של הנתבע. האחרון שבהם נקצב עד יום 31/12/23. בהחלטה מיום 1/1/24 שבתי והבהרתי כי אין בבקשות הנוספות של הנתבע כדי ליתן ארכה להגשת כתב ההגנה מעבר ליום 31/12/23 על כל המשתמע. בהינתן האמור ובהינתן כי לא הוגש כתב הגנה בתובענה חרף חלוף המועד, לא היה מנוס מקבלת הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, על נימוקיו. לא כל שכן, כאשר זה ניתן בחלוף שבועיים נוספים מן המועד האחרון להגשת כתב הגנה מטעמו של הנתבע. משכך גם אין מקום לקבלת הבקשה והיא נדחית. שימת לב כי עניינה של התובענה במתן סעד של פינוי בלבד וכי אין בפסק הדין כדי למנוע מן הנתבע להגיש כנגד התובע תובענה כספית מטעמו על כלל נימוקיה." בערעור שהגיש המבקש על פסק הפינוי נטען כי פסק הדין ניתן בשגגה.

לזאת אוסיף, כי גם אני סבור שסיכויי הערעור שהמבקש הניח לפתחו של בית המשפט המחוזי הינם קלושים עד כדי אפסיים.

הבקשה נדחית אפוא, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע שהמבקש הניח על שולחני.

בשל נקיטת הליך זה, ישלם המבקש לאוצר המדינה הוצאות בסך כולל של 10,000 ש"ח. הסכום הכולל של ההוצאות – 20,000 ש"ח – ייגבה מדמי העירבון שהופקד במסגרת ההליך הנוכחי.

בבית המשפט העליון רע"א 2622/24 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקש: חביב שבאט נ ג ד המשיבים: 1. מרסל חזאן 2. אודית שומר 3. ראג'דה ח'ורי 4. רנא אבו חנא 5. רשיד אבו חנא 6. ראויה חדאד 7. האלה חזאן 8. האני חזאן 9. פאוזי חזאן בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוף-הגליל-נצרת (השופטים ע' טאהא, ת' נסים שי ו-ע' גולומב), ע"א 50625-09-23, מיום 30.1.2024. בשם המבקש: עו"ד לואי סלמאן ][]החלטה

בשנת 2018 הגישו המשיבים תביעה לפינויים של המבקש ואביו מהנכס, בטענה כי הם חסרי מעמד לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר או החוק), ולחלופין כי עומדת להם עילת פינוי כנגד האב והמבקש משאלו נטשו את הנכס, הזניחו אותו ולא שילמו דמי שכירות בהתאם להסכם שבין הצדדים.

בפסק דינו קבע בית משפט השלום כי הסב החזיק במעמד של דייר מוגן בנכס, כי לאב היה מעמד של "דייר נגזר" בנכס מכוח סעיף 23(ב) לחוק הגנת הדייר, ולאחר פטירתו רכש המבקש מעמד של "דייר נדחה" בנכס מכוח סעיף 27(2) לחוק.

על רקע האמור לעיל קבע בית המשפט המחוזי כי על המבקש לפנות את הנכס ולהשיבו לידיי המשיבים כשהוא פנוי מכל חפץ, בתוך 90 ימים ממועד מתן פסק הדין.

לפיכך, אינני סבור כי דחיית הבקשה דנן תיגרום לעיוות דין המצדיק העתרות למתן רשות ערעור ב-"גילגול שלישי". לבסוף, טענותיו של המבקש כי יש להשתיק את המשיבים מלטעון כי אין להכיר בזכותו כדייר נדחה בנכס, לאחר שהמשיבים גבו ממנו ומאביו דמי שכירות במשך שנים, הנה טענה "ערעורית" מובהקת אשר לא נטענה בערכאות קמא, כך שאין בה כדי להצדיק העתרות לבקשת רשות ערעור ב-"גילגול שלישי" (ראו והשוו: רע"א 4443/22 פרץ נ' שוחט, פסקה 18 (7.8.2022)).

...

הבקשה למתן רשות ערעור המבקש טוען כי יש מקום להיעתר לבקשתו שכן הינה מעוררת מספר שאלות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך, ומשום שקבלת בקשתו דרושה לצורך מניעת עיוות דין.

אילו ראיות יש לבקש מהטוען לדיירות נדחית לצורך הוכחת מצבת נכסיו ככל שמדובר במושכר שמשמש כמחסן ולא כמקור הכנסה ישיר לעסק".

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סיכומו של דבר: הבקשה נדחית בזאת.