בקשת רשות ערעור על פסק דין בערעור בעניין שותפות עסקית

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 27995-10-21 מסיקה נ' להב תיק חצוני: בפני כבוד השופטת מרים ליפשיץ-פריבס מבקש גרשון מסיקה ע"י ב"כ עו"ד ה' ברק משיב זבולון להב ע"י ב"כ עוד י' חסון פסק דין

לפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' גורדון) מיום 21.07.21 (הפ"ב 56105-02-20, הפ"ב 53903-02-20) במסגרתו נדחתה בקשה של המבקש לבטל את פסק בוררות שניתן ע"י הרב משה עמיאל (להלן-"הבורר") ונתקבלה בקשת המשיב לאשר את פסק הבוררות.

בבחינה של עילת הביטול מחמת הכרות מוקדמת של הבורר את המשיב בנוגע לשותפות בעסק, זו לא הובאה בגדר הבקשה לביטול הפסק ולפיכך, אין לתן רשות לערער לגביה.

הלכה היא כי "רשות ערעור על החלטות בעינייני בוררות תנתן רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או ציבורית בעלת השלכות החורגות מעניינם של הצדדים לבקשה, או מקום בו הדבר נידרש מפאת שקולי צדק או לשם מניעת עוות דין... דברים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר הבקשה נסובה על החלטות שעניינן אישור או ביטול פסק בוררות" (רע"א 8397/20 מקס אנקונינה נ' דוד נוריאלי (03.01.2021); רע"א 8625/21 ‏חיים יואבי רבינוביץ נ' עזרא אברהם (2.12.2021)).

...

מקובלת עלי מסקנת בית המשפט קמא על כך שמעורבותו של אילוז בהליך והתנהלותו, היתה בהסכמת הצדדים ולא מצאתי כי יש להתערב בה. ודאי, לאור המסקנות לעיל כי הלכה למעשה, לא נגרם עיוות דין למבקש משניתנה לו ההזדמנות להעלות טענותיו בפני הבורר ואף בפני אילוז באמצעות מרום לפני הפסק האחרון והתאפשר העיון שלו באנליזה שהגיש אילוז לבורר, גם זאת – לפני הפסק האחרון.

סוף דבר: לא מצאתי כי עניינו של המבקש, נכנס לגדר אותם המקרים חריגים שהצדיקו התערבות של בית המשפט קמא בפסק הבורר בעילה של עיוות דין ופגיעה בכללי הצדק הטבעי.

לפיכך, נדחה הערעור.

]לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת מ' ליפשיץ-פריבס) מיום 7.3.2022 ברע"א 27995-10-21, בו נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופט א' גורדון) מיום 21.7.2021 בהפ"ב 53905-02-20 ובהפ"ב 56105-02-20, בו נדחתה בקשתו לביטול פסק בוררות והתקבלה בקשת המשיב לאישורו.

הרקע לבקשה בין הצדדים היתגלע סיכסוך כספי על רקע שותפות עסקית.

ביום 7.3.2022 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בגדריו ניתנה רשות ערעור והוחלט לידון בבקשה כבערעור בנוגע לסוגיית מינויו של מר אילוז כ"מומחה" ולהתנהלותם של הבורר ושל מר אילוז.

מנגד, המשיב בתשובתו טען כי לא קמה כל עילה למתן רשות ערעור, כאשר המבקש שב על אותן טענות שטען זה מכבר אשר נדחו בפסקי דין מנומקים, תוך שנדחתה המסכת העובדתית כפי שהמבקש מנסה להציג אותה.

...

מסקנה זו נתמכת בין היתר בהוראה מפורשת בהסכם הבוררות, על פיה נקבע כי: "הצדדים מצהירים ומאשרים כי ידוע להם שהבורר המוסכם מכיר ויודע חלק מן העובדות והפרטים הכרוכים בחילוקי הדעות שביניהם וכי הסכימו למינוי הבורר המוסכם מתוך ידיעת עובדות אלה לאשורן והם מוותרים בזאת באופן מוחלט וסופי על כל טענה בקשר עם מינויו של הבורר המוסכם וכנגד כושרו, יכולתו ו/או זכותו לשמש בורר ביניהם" (פסקה 4.4 להסכם הבוררות).

לא למותר לציין כי מסקנה זו נתמכת במכתב ששלח הבורר למבקש ביום 30.1.2020, בה נאמר כי: "אלי אילוז – להזכירך, הוא נמצא בהסכמתך!!! הצטרף כמקצועי יועץ כלכלי לזבולון, ובפגישה משותפת ראשונה שאלתי את שני הצדדים ברור להסכמת נוכחותו והשתתפותו, ואתה הבעת הערכה חיובית ומוכרת כלפיו והסכמת וסמכת על מקצועיותו. בהשוואת נתונים גם הוא מסתמך על החומר ששלחת גם אליו וניהול החשבונות שלך" (נספח ג' לתגובת המשיב לבקשה לביטול פסק הבוררות בבית משפט השלום).

הבקשה נדחית, והמבקש ישא בהוצאות המשיב בסך של 10,000 ש"ח. ] ניתנה היום, ‏כ"א בסיון התשפ"ב (‏20.6.2022).

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 28.12.2022, בע"א 65904-06-21 (השופטים י' שבח – סג"נ, י' אטדגי ו-ש' יעקובוביץ), שבגדרו היתקבל ערעור המשיב על פסק הדין של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, מיום 4.5.2021, בת"א 32091-07-17 (השופטת ש' הינדה).

זאת, חרף חובתו, כשותף בשותפות, "לנהל את עסקי השותפות לתועלת המשותפת" (סעיף 29 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975).

חברת רפאל אמנם הצביעה על שלל סוגיות, אשר לטענתה מתעוררות בעיניין דנן, וממלאות אחר אמות המידה שנקבעו ביחס למתן הרשות לערער; ברם, היפוך בדבר מלמד, כי הלכה למעשה אין הדבר כן. בנסותה להצדיק את בקשתה למתן רשות ערעור, העלתה חברת רפאל מיגוון טענות לעניין שגיאות שנפלו, לדבריה, בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, בכללן הטענה כי "בית המשפט קמא הנכבד [...] ביטל כליל את אחד מעקרונות היסוד בדיני החברות 'עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת'", וכן כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי "סוטה מן ההלכה הנוהגת" בנוגע להמחאת זכויות.

] [ו]עומדות בנגוד לסעיפים 1-2 לחוק המחאת חיובים, [ה]תשכ"ט-1968" (ההדגשה במקור – נ' ס'). ואולם, אף מבלי שאדון בקביעות בית המשפט המחוזי לגופן, איני רואה בקביעות הנזכרות משום חידוש שיש בו כדי להצדיק מתן רשות לערער. זאת, שכן עיגונן של קביעותיו הנ"ל של בית המשפט המחוזי לא נמצא בדיני המחאת החיובים, כי אם בדיני השותפויות. דינים אלה, בנסיבות העניין דנן, אכן הקרינו על משמעויותיה ועל השלכותיה של המחאת הזכות, בכך שטובות שהשיג שמואל, המתייחסות לחובות שצברה השותפות – תועלנה לשותפות כולה, ולא לשמואל לבדו. ברור ומתבקש, כי 'פגישתם' של דיני המחאת החיובים, עם מערכות דין שונות, תוכל להביא למגוון תוצאות, שבהן גם הגבלות שתיווצרנה ביחס ליכולת להמחות חיובים. כך למשל, המחאה המבוצעת לטובת קטין או פסול דין, תהיה כפופה למיגבלות הנטועות בדיני הכשרות המשפטית. אשר על כן, בהנתן שבית המשפט המחוזי נסמך על הוראות שהן מהבסיסיות והיסודיות ביותר בדיני השותפויות, בלא שנקבע ביחס אליהן כל חידוש יוצא דופן – אין בסוגיה זו משום הצדקה למתן רשות העירעור; בעצם העובדה שהוראות אלה לא נקבעו, מראש, גם בדיני המחאת החיובים – אין כדי לשנות מכך. די לי באמור כדי לדחות את הטענה.

...

לאחר שבחנתי את הבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה – להידחות, אף ללא צורך בתשובת אשר.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.

בבית המשפט העליון רע"א 768/24 רע"א 801/24 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט ח' כבוב המבקש ברע"א 768/24 והמשיב ברע"א 801/24: דוד נוריאלי נ ג ד המשיבים ברע"א 768/24 והמבקשים ברע"א 801/24: 1. מקס אנקונינה 2. דינה אנקונינה בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' שבח, סג"נ) מיום 12.10.2023 בת"א 5565-05-23 בשם המבקש ברע"א 768/24 והמשיב ברע"א 801/24: עו"ד אוריאל מוזס; עו"ד אפרים ולדמן; עו"ד יובל לנדאו בשם המשיבים ברע"א 768/24 והמבקשים ברע"א 801/24: עו"ד אבי וינרוט ][]פסק-דין

לעומת זאת, נוריאלי טען כי אנקונינה רק ניהל את עסקי הנדל"ן שלו אך לא היה שותף עמו, ואנקונינה אף חב לו סכומי כסף שונים בין היתר בגין הלוואות שהעמיד לרשותו אשר לא ניפרעו.

מעבר לכך, על אף שצודקים אנקונינה כי ההליך שהתנהל לפני הבורר היתמקד בסוגיית עצם קיום השותפות, הרי שמהחומר החלקי שצורף (לפנינו ולפני בית המשפט המחוזי) עולה כי בהליך הבוררות אשר כלל הגשת תצהירים, קיום 12 דיוני הוכחות והגשת סיכומים, אגב בירור סוגיה זו הבורר נחשף גם נחשף לטענות השונות בנוגע לרכיבים הכספיים (כך למשל עולה מפיסקה 138.5 לסיכומי נוריאלי לפני הבורר – צורפו כנספח 10 לבקשת רשות העירעור ברע"א 768/24; פסקות 61-59 לסיכומי התשובה מטעם אנקונינה לפני הבורר – צורפו כנספח 7 לבקשת רשות העירעור ברע"א 768/24).

...

כאמור לעיל, בית המשפט הגיע למסקנה כי מתקיימת במקרה זה עילה המנויה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות והיא כי הבורר "לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו", ובעניין זה לא מצאנו כאמור כל מקום להתערב.

אולם כאשר מדובר בפסק בוררות שניתן ללא הנמקה ולפי סעיף 79א לחוק, סבור אני כי טווח המצבים שבהם בית המשפט יבחר "להיכנס בנעליו" של הבורר, לתקן או להשלים את הפסק בעצמו, הוא מצומצם עד מאוד.

ברם, בעניין זה סבור אני כי מתעורר קושי ממשי בניסיונו של בית המשפט לתור אחר חוט המחשבה שהדריך את הבורר בפסיקתו, תוך ניסיון להיאחז בו לצורך הנמקת דחיית רכיבי תביעה במקום הבורר, במצב דברים שבו הבורר כלל לא הכריע בהם.

בבית המשפט העליון רע"א 3201/24 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המבקשים: 1. משה גולד 2. גמה קפיטל בע"מ 3. צוות מא"י ושות' לבניין ופיתוח בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. יחיאל ברוך אוירכמן 2. חכמוני תמא 38 לוד בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' שבח) מיום 12.3.2024 בת"א 67879-01-24 ובת"א 29412-02-24 בשם המבקשים: עו"ד ניר רוזנר ][]החלטה

הרקע לבקשה בתמצית שבתמצית, הליך הבוררות בין הצדדים סב סביב סיכסוך שהתגלע ביניהם על רקע שותפות עסקית לבצוע מיזמי תמ"א 38.

בבקשתם התבססו המבקשים על עילות הביטול הקבועות בסעיפים 24(4) (שהבורר לא נתן להם היזדמנות נאותה לטעון את טענותיהם או להביא את ראיותיהם) ו-24(10) (קיימת עילה על פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור) לחוק הבוררות.

בעניינינו, כאמור לעיל, בקשת המשיב לתיקון פסק הבוררות הוגשה ביום 21.9.2023, והועברה לידיעת בא-כוח המבקשים עוד באותו היום (כפי שעולה מתכתובת הדוא"ל המצורפת בין היתר לנספח 5 לבקשת רשות העירעור).

...

בעניינו, נוכח המסקנה כי בקשת הביטול שהגישו המבקשים הוגשה באיחור, לא ראיתי צורך להידרש לטענות המבקשים בנוגע לאופן בחינת בקשות לתיקון פסק בוררות שהגישו צדדים לבורר.

אעיר רק, כי בית משפט זה נדרש לעניין לא אחת (וראו למשל: רע"א 2632/18 י.א. פלדיום הנעלה בע"מ נ' קניון קרית הממשלה באר-שבע, פסקאות 11-10 (15.5.2018); רע"א 8594/14 לאופר נ' יוסיפוביץ, פסקה 10 (8.3.2015); רע"א 6733/08 קנדרו נ' נגלר, פסקה 18 (2.3.2009); רע"א 7810/18 אשכול פרוייקטים (ש.ר.ד) בע"מ נ' ארליך, פסקה 12 (17.12.2018)), ולא שוכנעתי כי יש בנימוקי המבקשים כדי להצדיק הפעלת אמות מידה שונות מאלה שעוגנו בפסיקה זה מכבר.

הבקשה נדחית ועמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע.