בקשת רשות ערעור על פסק דין בעניין פיצויים והיטל השבחה

בבית המשפט העליון בר"ם 9231/20 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המבקשת: הועדה המקומית לתיכנון ובניה רמלה נ ג ד המשיבות: 1. הכנסייה האוונגלית האפיסקופלית בירושלים 2. היועצת המשפטית לממשלה המבקשים להצטרף: 1. מרכז השילטון המקומי 2. האגודה למלחמה בסרטן בישראל 3. הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל ואח' בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 30.11.2020 בעמ"ן 62262-09-19 שניתן על-ידי כבוד השופט צ' דותן תאריך הישיבה: כ"ז באדר התשפ"ג (20.3.2023) בשם המבקשת: עו"ד שחר בן עמי, עו"ד רותם ארביב קופלניקוב, עו"ד דורון דבורי בשם המשיבה 1: עו"ד רון צין, עו"ד תומר גור בשם המשיבה 2: עו"ד רן רוזנברג בשם המבקש להצטרף 1: עו"ד אלי אליאס בשם המבקשת להצטרף 2: עו"ד ליאור נוימן, עו"ד דורית המברג גוזנסקי בשם המבקש להצטרף 3: עו"ד ישי שנידור, עו"ד ניבי אטיאס, עו"ד עומר היילבום ][]פסק-דין

]השופטת ד' ברק-ארז: כיצד יש לפרש את התנאים לקבלת פטור מתשלום היטל השבחה הניתן למוסדות הפועלים לקידום מטרות ציבוריות? באופן קונקריטי יותר, האם יש להגביל את מתן הפטור אך למקרים שבהם המקרקעין שהושבחו משמשים או מיועדים לשמש למטרות ציבוריות הקבועות בחוק? או שמא די בכך שהתמורה ממכירת אותם מקרקעין תשמש את המוסד הפועל למטרות ציבוריות לקידום מטרותיו אלה (אף מבלי שהמקרקעין עצמם מיועדים לכך)? זוהי בקיצור רב השאלה שבה נדרשנו להכריע בגדרי הליך זה. הסוגיה הפרשנית האמורה התעוררה בגדרה של בקשת רשות העירעור שבפנינו, הנסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 30.11.2020 (עמ"ן 62262-09-19, השופט צ' דותן).

בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה הועדה המקומית לתיכנון ובניה רמלה, היא המבקשת (להלן: הועדה המקומית), על החלטתה של ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה (מחוז מרכז) (להלן: ועדת הערר) מיום 30.6.2019 (ערר מס' 81/17/48).

דיון והכרעה כאמור, בשים לב לכך שהבקשה מעלה סוגיה עקרונית ובעלת השלכות רוחב, כמו גם לעמדתה של היועצת, החלטנו לתת רשות ערעור במקרה זה. רשות העירעור ניתנת ביחס לשאלת פרשנותו של התנאי הנזכר בסיפא לסעיף 19(ב)(4) לתוספת השלישית, שהיא שאלה עקרונית, ועל כן המשך הדיון יתמקד בעקרו בה. בהתאם לכך, נבהיר כבר עתה כי לא מצאנו להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי ככל שהן נוגעות להתקיימות יתר התנאים הנזכרים בסעיף – קביעות המושתתות על נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן.

...

במובנים רבים, מתח זה בין השיקולים משקף את מורכבותה האינהרנטית של הסוגיה שבפנינו על האיזון העדין הטמון בה. המסקנה הפרשנית ענייננו אפוא במצב שבו לשון החוק נוטה בבירור לטובת תוצאה אחת, אשר עולה בעיקרה בקנה אחד אף עם התכלית הסובייקטיבית של ההסדר, כפי שזו משתקפת בעיקרה מן ההליכים וההתפתחויות שליוו את חקיקות תיקון מס' 53.

בנסיבות אלו, אני סבורה כי יש להותיר על כנה את פרשנותו של בית המשפט המחוזי.

אם כן, נוסח הפטור כולל מלכתחילה בעייתיות מובנית במישור זה. סוף דבר התוצאה היא קבלת העמדה הפרשנית שהוצגה על-ידי המשיבה ובהתאם לכך דחיית הערעור.

בבית המשפט העליון בר"ם 4823/22 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן המבקשים: 1. אסתר גיצלטר שושן 2. אורון גיצלטר נ ג ד המשיבות: 1. הועדה המקומית לתיכנון ובניה תל אביב-יפו 2. ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה במחוז תל אביב בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו (כב' השופט ה' קירש) בעמ"נ 28872-01-21 מיום 16.5.2022

בנוסף, השאלה המשפטית שבבסיס הבקשה דנן נוגעת למקרים בעלי נסיבות פארטיקולאריות, ובהן קיומה של תכנית כוללנית; מימוש זכויות במקרקעין מכוח אותה תכנית עובר ליום הפירסום של תיקון מס' 126; ומקום שבו טרם שולם היטל ההשבחה בגין מימוש הזכויות לפי שומה סופית.

...

בהחלטות מיום 2.8.2020 ומיום 29.11.2020 נדחה הערר בעיקרו.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובתשובה לה, וכן בעמדת היועצת המשפטית לממשלה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

בקשת רשות העירעור שבפני מכוונת כלפי פסק דין זה. המבקשת טוענת, בעקרו של דבר, כי שגה בית המשפט המחוזי עת שהתערב בקביעותיה של ועדת הערר בכל הנוגע לאופן חישוב ההשבחה בגין הקומה הנוספת.

זאת, בשים לב לאמת המידה המצמצמת למתן רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים הדן בעירעור על החלטת ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה, שלה נתונה המומחיות בנושאים המסורים לסמכותה (בר"ם 1874/12 הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה נ' אנג'ל, פסקות 8–9 (1.5.2012) ; בר"ם 3709/21 סדן אחזקות 38 בע"מ נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה הרצליה, פסקה 6 (16.1.2022); בר"ם 4569/23 עדני נ' הועדה מקומית לתיכנון ולבנייה, פסקה 11 (30.7.2023)).

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובותיהן של המשיבות.

סיכומו של דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

בבית המשפט העליון בר"ם 4308/22 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המבקשת: הועדה המקומית לתיכנון ולבניה אשקלון נ ג ד המשיבות: 1. יכין חקל בע"מ 2. רשות מקרקעי ישראל בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (כב' השופטת ג' לוין) בעמ"נ 23922-05-21 מיום 6.5.2022

בעקבות זאת, הודיעה האחרונה ליכין חקל כי היא חבה בהיטל השבחה בגין תכנית 106, וביום 30.8.2018 הוציאה לה הועדה המקומית שומת השבחה בסך 5,529,000 ש"ח. על שומה זו הגישה יכין חקל ערר לועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה, מחוז דרום (להלן: ועדת הערר), וטענה, בין היתר, כי אין היא חייבת בהיטל השבחה שכן על פי תנאי החכירה היא לא יכולה להנות משינוי הייעוד.

לאחר שעיינו בבקשה ובתשובות לה, מצאנו כי אכן הבקשה מעוררת שאלה עקרונית שעניינה חבותו בהיטל השבחה של חוכר לדורות למטרות עיבוד חקלאי בלבד, בנסיבות שבהן התכנית המשביחה אושרה עובר לתיקון מס' 48.

...

בנסיבות המקרה דנן, מצא בית המשפט כי יישום הגישה הכלכלית-מהותית מעלה שיכין חקל אינה יכולה לעשות שימוש בקרקע בייעודה החדש.

בהתאם, מצאנו לאמץ גישה כלכלית-מהותית זו גם ביחס לשאלה שלפנינו, ולקבוע כי חוכר לדורות לעיבוד חקלאי בלבד אינו חב בהיטל השבחה, אף בנסיבות שבהן התכנית המשביחה אושרה עובר לתיקון מס' 48, שכן הוא הבהיר את המצב המשפטי ולא שינה אותו.

הערעור נדחה אפוא.

נוכח תרומת הבקשה לחידוד ההלכה, נעמיד את ההוצאות שתשלם המערערת למשיבות על הצד הנמוך, בסך 7,500 ש"ח לכל אחת.

בבית המשפט העליון בר"ם 1268/24 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשת: הועדה המקומית לתיכנון ולבניה גני תקווה נ ג ד המשיבים: 1. ניסן יוסף 2. משה רוט 3. יהודה ניסים מוטרו 4. מאיר יפרח 5. בועז שפירא 6. חנה שפירא 7. רות שטרן 8. רחל טימור 9. מלכה כץ 10. דרורה קרוטקין 11. שרה לונדון 12. בנימין מוטרו 13. ניסים מוטרו 14. חנה נוימן 15. אלישבע מוטרו 16. אילן זיו 17. אורן גלנץ 18. אירית בן נתן 19. נואה רבינוביץ 20. שולי גלנץ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 19.12.2023 בעמ"ן 21145-11-22 שניתן על-ידי כבוד השופט ע' עאסי בשם המבקשת: עו"ד רונית עובדיה, עו"ד יובל כהן ][]החלטה

בית המשפט המחוזי דחה ערעורים על החלטותיה של ועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה במחוז מרכז (להלן: ועדת הערר) מהימים 13.7.2020 ו-30.6.2022.

ביום 17.11.2016 בית משפט זה הורה על ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי ונתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה יוארך המועד להגשת תביעת פיצויים (על-ידי המשיבים והעותרים האחרים בעת"ם 17184-09-13) לפי סעיף 197 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התיכנון והבניה או החוק) בגין ירידת הערך שנגרמה למקרקעין בעקבות אישורה של התכנית הפוגעת (הנשיאה מ' נאור, המשנה לנשיאה א' רובינשטיין והשופט מ' מזוז).

באשר לסוגיית הריבית, בית המשפט המחוזי הוסיף והדגיש כי ככל שהפיצויים בגין אישורה של תכנית הדרך היו משולמים למשיבים במועד, היה באפשרותם להשקיעם בכל דרך מניבה, אך הועדה המקומית היא זו שנהנתה מהכספים בתקופה זו. בקשת רשות העירעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

...

המשיבים טענו כי דין ערעורה של הוועדה המקומית להידחות.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, שחלה במקרה זה מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.

חרף ניסיונה של הוועדה המקומית לשוות כסות עקרונית לבקשתה, אני סבורה כי הכרעתו של בית המשפט המחוזי נטועה היטב בנסיבותיו של המקרה דנן.

סוף דבר: הבקשה נדחית.