בבית המשפט העליון
בע"ם 8499/21
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשים:
1. פלונית
2. פלוני
3. פלונית
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 9.11.2021 בעמ"ש 56388-06-20 שניתן על-ידי כבוד השופטים ע' רביד, נ' שילה ו-נ' גרוסמן
בשם המבקשים: עו"ד עדי חן, עו"ד שמעון שובר
][]החלטה
הוריהם של הצדדים []רכשו בשנת 1983 זכויות בדירת מגורים בבני ברק, וזכויותיהם בה נרשמו בחלקים שוים בספרי עמידר – החברה הלאומית לישראל בע"מ. האב נפטר בשנת 2014, ובהתאם לצוואתו האם ירשה את זכויותיו בדירה.
התביעה המשיכה להתנהל באמצעות מנהל העזבון הזמני, עד שביום 17.1.2019 הורה בית המשפט לעינייני מישפחה כי התביעה תנוהל על-ידי המבקשים, וכי מנהל העזבון הזמני יסיים את תפקידו בהקשר זה.
בפסק דינו, בית המשפט לעינייני מישפחה קבע כי המתנה ניתנה מתוך גמירות דעת ורצון חופשי של האם, וללא הטעה, כפיה או השפעה בלתי-הוגנת, כך שהסכמי המתנה תקפים.
המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה תוך שימוש בסמכות הקבועה בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
המבקשים אף טוענים כי קיימות בעיניין זה הכרעות סותרות של הערכאות הדיוניות.
ניתן להצטער על הסיכסוך הנמשך בין הצדדים, שהם אחים, ולקוות שאפשר עוד לתקן.
...
לגופו של עניין, המבקשים מעלים טענות עובדתיות אשר מובילות, לשיטתם, למסקנה שונה מזו שאליה הגיע בית המשפט לענייני משפחה, לרבות ראיות שלטענתם מבססות כי האם הייתה נתונה ללחצים ולהשפעה בלתי הוגנת מצדה של המשיבה.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתגובתה של המשיבה.
סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.
