בקשת רשות ערעור על פסק דין בעניין מקרקעין בכפר שלם בתל אביב

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת כרמלה האפט) מיום 25/2/2020 בתא"ק 63457-12-19 ולפיה נדחתה בקשת המבקש לבטל פסק דין לפינוי שניתן נגדו בהיעדר הגנה ביום 7/2/2020.

זה הזמן לציין, כי המבקש - הנתבע הגיש תובענה לפסק דין הצהרתי לבית המשפט המחוזי בתל אביב ה"פ 4507-02-17 זכריה ישראל נ' האפוטרופוס הכללי בנוגע לזכויותיו בנכס.

תביעתו נדחתה ביום 27/10/19 על ידי כב' השופטת אירית קלמן - ברום בפסק דין מפורט ומנומק לאחר ניהול הליך שלם כאשר המבקש מיוצג על ידי עורך דין.

כאשר קיימים סכויי הצלחה, נוטה ביהמ"ש לבטל את פסק הדין גם כאשר הסיבה למחדל אינה מספקת וניתן "לכפר" על המחדל בדרך של פסיקת הוצאות.

בבית משפט השלום לא העלה המבקש בבקשתו לביטול פסק דין ובתשובתו לתגובה טענה לזכות של רישיון בלתי הדיר לעשות שימוש במקרקעין וממילא בית משפט קמא לא היה צריך להתייחס לטיעון זה. למותר לציין, כי הסיכוי לקבלת טענה ולפיה הוא בעל רישיון בלתי הדיר לעשות שימוש במקרקעין מצד המשיב הוא קלוש ביותר בלשון המעטה לאור המסכת העובדתית שהתבררה בבית המשפט המחוזי ובשים לב לכך שגם לו היתה בעבר רשות מכללא לעשות שימוש במקרקעין, כנטען על ידי המבקש, הרי ניתן לבטלה ומה שנותר לדיון הוא השאלה: האם יש לפצות המבקש בגין ביטול הרשות.

...

אני סבורה כי בנסיבות המקרה דנן אין הצדקה לפעול "ביד רחבה" וליתן רשות ערעור.

לפיכך, אין מקום להתערבות ערכאת ערעור בהחלטה ודין הבקשה להידחות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ג) משנדחתה בקשת רשות הערעור נדחית ממילא הבקשה לעיכוב ביצוע.

השופט ישעיהו שנלר, סג"נ: בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א 42999-02-12) מיום 6.8.2018 (כב' השופט עמית יריב) אשר קבע כי התובעת, היא המשיבה דנן (להלן: הערייה) רשאית להמשיך ולנהל את התביעה לפינוי שהגישה כנגד המבקשים (להלן: תביעת הפינוי).

המסגרת הדיונית: כב' השופטת אביגיל כהן בהחלטתה מיום 9.1.19 הורתה על העברת בקשת רשות העירעור למותב תלתא בציינה כי השאלה הטעונה להכרעה האם פסק הדין בבג"צ כפר שלם מתיר לעירייה להמשיך ולנהל את תביעת הפינוי, וכי מדובר בשאלה בעלת השלכת רוחב לתיקים נוספים ועל כן הורתה כאמור.

אולם, בהתאם לתוכנית אחד מהתנאים למתן היתר בניה פינוי מחזיקים מחלקות המקור, כאשר הערייה נרשמה כבעלים של חלק מחלקות המקור אשר היו בבעלותה של המורישה ואשר הוקצו לדרך ובכללם חלקה 24 בגוש 7423, היא הדרך מושא הבר"ע. כך מפרטים המבקשים אודות פרויקט בניה ועניינם של המבקשים בבצוע הפינוי על מנת לקדם את כל הקשור להקמת פרויקט מטעמם, וזאת באמצעות חברת סביוני טופז (להלן: טופז).

הערייה מפנה לתשובתה לצוו על תנאי, שם טענה כי דין העתירה ככל שהיא מתייחסת לעירייה להדחות על הסף בהיעדר עילה ובהיעדר יריבות וכאשר בנוסף ביקשה אכן להחריג את המקרקעין מהחלטת ההקפאה הגורפת שניתנה ביחס לכפר שלם, זאת לאור הנסיבות של הצורך לקבלת היתר בניה ומתן תעודת איכלוס לפרויקט, תוך גרימת פגיעה קשה לצדדים שלישיים שלא היו צד להליך ועמדתם לא הושמעה בפני בג"צ. אכן, בג"צ לא דן בבקשת ההחרגה אולם זו התייתרה לאור מתן פסק הדין.

...

עם זאת, העירייה הביעה עמדתה כי יש לדחות את העתירה כנגדה, הן בהעדר עילה והן בהעדר יריבות.

הגם שכך, לא ניתן להתעלם מהסבר העירייה ובמיוחד כי בסופו של יום נדרש בית משפט קמא לבחון האם קיימת מניעות להמשך הדיון בתביעת הפינוי לאחר שניתן פסק הדין על המצוי בו ועל אשר אינו מצוי בו. בשאלה אחרונה זו נראה כי אין מקום להתערב במסקנה העיקרית של בית משפט קמא.

לאור האמור דין הבקשה להידחות, אולם בהתחשב בכלל הנסיבות כל צד יישא בהוצאותיו.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 29851-04-16 תנועת אומ"ץ נ' רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו לפני: כבוד השופטת מיכל אגמון-גונן התובעים (המבקשים): 1.תנועת אומ"ץ אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי 2.מרגלית סרבי 3.יגאל כהן 4.לאה גלעדי 5.יפה איצקוביץ ז"ל ע"י ב"כ עוה"ד משה קריף וגולן קאשי הנתבעות (המשיבות): 1.רשות מקרקעי ישראל 2. הרשות לפיתוח ע"י ב"כ עו"ד גינת אריאל קצ'קו, מפרקליטות מחוז ת"א – אזרחי 2.עירית תל-אביב-יפו ע"י ב"כ עוה"ד אורנית צילקר בר ואורנה אחרק מהשרות המשפטי של עריית תל אביב יפו פסק דין

בית המשפט בפסק דינו דחה התביעה וציין לאמור כי: "אין מקים לעירייה להיתכחש להסכמת שנתנה בשעתו שהבתים נתפשו על ידי הנתבעים...ולהתנכר לאחריותה להושבת הפליטים בכפר גימוסין..." ובהמשך: "לאחר שהעירייה ולו גם בעצה אחת ובצוותא עם גופים צבוריים אחרים הושיבה את הנתבעים כמו שהושיבה לא תוכל בכל עת למצוא ובכל שעה שכשרה בעיניה להטרידם משום בטענה פולשים אתם ולכו, באשר תלכו- ואפילו לא בטענה ברי רשות אתם רשותם בטלה ולכו באשר תלכו... הערייה אינה יכולה להיתנער מן החובה ולהתנכר לאחריותה להציע לנתבעים מקום מגורים אחרים". במכתב מטעם וועד גבעות עמל מיום 5.3.54 לראש עריית תל אביב וחברי מועצת העיר (נספח 50 לבקשת האישור) צוין כי שר הפנים הודיע במכתבו מיום 17.11.53 כי בדעתו להגיע לעריית תל אביב ולהקים ביחד עם רשות הפיתוח וועדה לצורך פתרון הבעיה.

סעיף 14 א. מוסיף וקובע במפורש כי ככל שדיור ב.פ. תרצה להעביר זכויותיה ו/או חובותיה בהסכם זה לאחר, היא תדרש להסכמתה מראש ובכתב של הרשות לפיתוח: "הרוכש מתחייב שלא להעביר את זכויותיו או התחייבויותיו לפי הסכם זה או כל זכות או התחייבות הנובעים ממנו, לאחר או לאחרים בשלמות או באופן חלקי, בלי הסכמת המוכר מראש ובכתב כל עוד הוא לא נרשם על שמו". להבטחת התחייבויות דיור ב.פ. נרשמה לטובת רשות מקרקעי ישראל משכנתא אשר בהמשך עברה ונרשמה על זכויות דנקנר השקעות לאחר ההיתקשרות בין דיור ב.פ. לדנקנר השקעות (סעיף 83 לבקשת האישור; פסקה 11 לתגובה הראשונית מטעם משיבות 1-2).

לאחר שהוגשו הסיכומים בתיק זה ניתנו פסקי דין בעירעור בבית המשפט המחוזי (ע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 6097-09-18 דיור ב.פ. בע"מ נ' עיזבון המנוחה שרה בן נון ז"ל (פורסם בנבו 23.12.2019), והחלטה בבקשה לרשות ערעור בבית המשפט העליון (רע"א 409/20 ציונה יהוד (שרפי) נ' דיור ב.פ. בע"מ (נבו 29.11.2020).

פסקי דין בערעורים בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון העירעור בבית המשפט המחוזי - ביום 23.12.19 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א בערעורים על פסק דינו של כב' השופט מריו קליין בפרשת פינוי גבעת עמל (ע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 6097-09-18 דיור ב.פ. בע"מ נ' עיזבון המנוחה שרה בן נון ז"ל (פורסם בנבו 23.12.2019, להלן: העירעור במחוזי).

בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון - הצדדים הגישו בקשות רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 409/20 ציונה יהוד (שרפי) נ' דיור ב.פ. בע"מ (פורסם בנבו 29.11.2020, להלן: הבר"ע בעליון), תוך שהיא מאמצת את קביעת הערכאות הדיוניות באשר לזכויות התושבים ונסיבות הגעתם לגבעת עמל (פס' 48): הצד השני של המטבע הוא ההתייחסות הנדרשת לטענותיהם של הרוכשים שלכאורה שוללים מכול וכול את זכויותיהם של המחזיקים.

...

על רקע האמור, ומשהתייתר הצורך בהמשך ניהול ההליך הייצוגי, הגישו המבקשים, תושבי השכונה, בקשה להסתלק מן ההליך הסתלקות מתוגמלת.

סוף דבר ההסתלקות מבקשת האישור שבכותרת מאושרת בזאת.

אני מורה על מחיקת בקשת האישור בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות.

כמו כן, נדחית התובענה האישית של התובעים נגד המשיבה, ללא צו להוצאות.

בבית המשפט העליון רע"א 7891/21 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המבקשים: 1. יהונתן אברהם חצרוני 2. אליענה חצרוני נ ג ד המשיב: שוב ושות' משרד עורכי דין בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' דותן) מיום 11.10.2021 בע"א 40542-09-21 בשם המבקשים: עו"ד עינבל דריי ][]החלטה

המבקשים הם יורשיה של המנוחה דבורה חצרוני (להלן: המנוחה), שהייתה הבעלים של נכס מקרקעין בכפר שלם בתל אביב (להלן: הנכס).

על החלטת בית משפט השלום הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בה שבו וטענו כי מכתב ההבהרה משנת 2010 ביטל את תניות הסכם שכר הטירחה הראשון, לרבות תניית הבוררות הכלולה בו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בציינו כי לא מתקיימים החריגים המצדיקים היתערבות בפסק דין בעינייני בוררות.

...

עוד נטען כי מיופה הכוח שחתם בשמה של המנוחה על הסכם זה בשנת 2004, לא היה מוסמך לעשות כן. לאחר עיון בבקשה ובפסקי הדין של בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, הגעתי למסקנה כי טענות המבקשים אינן מעלות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים המחייבת הכרעה וכי לא מתעורר חשש לעיוות דין.

לפיכך, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הבקשה נדחית.

בפניי בקשה מכוח תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) לאיחוד הדיון בתיקים שבכותרת הנדונים בפני בית המשפט – 14 תובענות לפינוי וסלוק יד המבקשים מהמקרקעין המופקעים בכפר שלם, הדרושים לשם הקמת פרויקט תשתית לאומית – הרכבת הקלה – הקו הסגול – מקטע מערבי שהגישה נגדם המשיבה (להלן: התובענות) עם ת"א (ת"א) 30281-10-18 תובענה שעיקרה עתירה למתן פסק דין הצהרתי כנגד המשיבה להכריז על זכויותיהם של המבקשים, יחד עם 29 תובעים נוספים, במקרקעין המופקעים (להלן: התיק האזרחי).

המשיבה, מנגד, מיתנגדת בתגובתה מכל וכל לאיחוד הדיון, בטענה כי הבקשה מהוה למעשה ניסיון לערער על החלטת בית המשפט שלא לעכב את הדיון בתובענות, זאת שלא באופן של הגשת בקשת רשות ערעור על כל הנטלים הנובעים מהגשת בקשה מעין זו. כמו כן, נטען כי הבקשה מהוה ניסיון להיתעלם מהליכים ייחודים המנויים בסעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943 (להלן: הפקודה) ולאחד בין הליכי סילוק היד לבין הליכי קביעת סכום הפצוי הראוי, בנגוד להוראה מפורשת בחקיקה ראשית.

כך גם נטען כי המקרה דנן הנו מקרה מיוחד בו ניתן להעלות טענות הגנה ממשפחת טענות החריגה מסמכות שכן מצד אחד מדובר בתושבים שאינם פולשים, אלא בעלי זכויות במקרקעין, אשר המדינה התחייבה שלא לפנות אותם כל עוד לא מסתיים הליך החקיקה בעיניינם, אך מנגד מבקשת המשיבה לפנותם מהמקרקעין מבלי להציע להם פיצויים כלל בגין הפגיעה בזכויותיהם במקרקעין, כאילו מדובר בפולשים.

אולם, אין באמור בתקנה משום קביעה לפיה בית המשפט במסגרת ההחלטה על איחוד הדיון, יכריע באותה סוגיה העומדת במחלוקת בין הצדדים, ואשר בית המשפט הדן בתובענות אמור להכריע בשאלה זו. לא בכדי הפניתה המשיבה להוראת סעיף 8 לפקודה לפיה, כך בהתאם לנטען על ידי המשיבה, סיכסוך על גובה הפיצויים אינו עילה לדחיית תפיסת החזקה ואף נקבע לשם כך הליך תפיסה יעודי קצר ומהיר לקבלת החזקה במקרקעין שהופקעו במסגרת תובענה על דרך המרצת פתיחה בהפנותה, בין השאר, לאשר נקבע בפסיקה, ברע"א 3092/01 קיסר נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבניה, תל אביב יפו, פ"ד נז(1) 313, 322 (2002) (להלן: הילכת קיסר).

...

אשר על כן, הבקשה נדחית, ואני מחייב את המבקשים לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בגין בקשה זאת בסך של 10,000 ₪.