בקשת רשות ערעור על פסק דין בעניין ירושת קצין צה"ל

בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מקומיים של ערכאת העירעור (יהודה ושומרון) בפני כב' השופט ארנון דראל 31 מאי 2020 רע"א 66295-02-20 מדינת ישראל – משטרת ישראל נ' פואה בעיניין: מדינת ישראל – משטרת ישראל ואח' ע"י עו"ד מני פילזר, פרקליטות מחוז ירושלים – אזרחי המבקשים משה פואה ע"י עוה"ד מיכאל ליטווק, אריה קמחי המשיב פסק דין

רקע עובדתי המשיב, תושב אלון מורה, הגיש לבית המשפט לעניינים מקומיים באריאל תביעה קטנה נגד המשיבים, משטרת ישראל (מרחב דוד, המצוי במחוז ירושלים), קציני מישטרה ושוטרים (המשתייכים ליחידת הר הבית).

בסעיף 125 לתקנון, שעניינו הקמת בתי המשפט נקבע: "מפקד כוחות צה"ל באיזור רשאי להקים בתי משפט לענינים מקומיים של ערכאה ראשונה ובתי משפט לענינים מקומיים של ערכאת ערעור לניהולן התקין של כל המועצות המקומיות ולצורך הסדרת עניני תושביהן." סמכותם של בתי המשפט לעניינים מקומיים נקבעה בסעיף 126 לתקנון: "על אף האמור בכל דין ותחיקת ביטחון, בית המשפט לענינים מקומיים מוסמך לידון –

אכן סעיף 64 לחוק בתי המשפט מאפשר הגשת ערעור ברשות על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות ואינו מתיר פנייה בבקשת רשות ערעור על החלטת ביניים (ר' רע"א 292/93‏ ‎ ‎אריה סרבוז‎ ‎נ' ע. אופק בע"מ, פ''ד מח(3) 177 (1994), אלא שהוראות אלה אינן חלות על הדיון בבית המשפט לעניינים מקומיים ביהודה ושומרון.

...

יש לפרש את הוראות הצו ולהגדיר את היחס בין סעיפים 136 ל-138 לתקנון לאור ההוראה כי מדובר בהסדרת ענייני התושבים, והמסקנה הנובעת מכך היא שקיימת מגבלה על מי שיכול להיתבע בבית המשפט לעניינים מקומיים ביהודה ושומרון.

זאת ועוד, איני סבור כי ניתן ללמוד מגישתו של בית המשפט העליון בכל הנוגע להפעלת הסמכות לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט לענייננו, שכן הפעלת סמכות זו יוצאת מנקודת הנחה שבית המשפט מוסמך לדון בעוד שמסקנתי היא שהוא אינו מוסמך.

סיכום על יסוד כל האמור, הערעור מתקבל, החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל – מבוטלת, ותביעתו של המשיב מסולקת על הסף.

בהתאם להחלטה בבר"ע, פנו המבקשים לקצין מטה משפטים באיזור יהודה ושומרון ובתאריך 7.6.22 ניתן אישורו מכוח סמכותו לפי סעיף 3(א) ו-(ב) לצוו בדבר עזרה משפטית (יהודה ושומרון) (מס 348), תש"ל-1969 בדבר ההכרה בצו הירושה שניתן בביה"ד השרעי בביר-זית בתאריך 22.2.18 (אישור קמ"ט משפטים צורף כנספח ב' לבקשה) (להלן-"אישור קמ"ט משפטים").

המבקשים הוסיפו וטענו כי צו הירושה הוכר כדין ע"י הממונה מכוח צו העזרה המשפטית ובהתאם לסעיף 6 לצוו שעת חרום וניתן להוציאו לפועל, כאילו היה פסק דין שניתן בישראל.

המקרקעין, הועברו לאחר מלחמת ששת הימים לשליטה של המפקד הצבאי ומנוהלים ע"י המנהל האזרחי באיו"ש. לוח רישום הזכויות שנוהל בלישכת הרישום הירדנית באיזור, מנוהל ע"י המשיב 8 שהוא הרשות המוסמכת במנהל האזרחי, לרשום זכויות במקרקעין באיזור (ראו למשל: צו בדבר עיסקאות במקרקעין (יהודה ושומרון) (מס' 25), תשכ"ז-1967.

כך ראינו, שלשאלת הסמכות הבינלאומית העניינית בעינייני מקרקעין לא התיחסו לאיזור, על-פי המציאות, כאל חוץ-לארץ, וכך גם לעניין המצאת כתבי-בי-דין (ע"א 179/77 [4])" בהמשך נאמר: "מן הראוי לבחון כל שאלה ונושא לגופם בנוגע לפסק, כשכל כלל שבמשפט הבנלאומי הפרטי ייבחן גם על-פי הרציונל העומד מאחוריו, תוך היתחשבות באופי היחסים הפוליטיים, החברתיים והמשפטיים שבין ישראל והאיזור". במסגרת אותו העירעור, לא נידרש בית המשפט להכריע אם הפסק מהאיזור הוא פסק זר או פסק מקומי (שם, עמ' 411-412).

נוכח המורכבות המתוארת לעיל, ביחסים בין מערכות המשפט במדינת ישראל ובאיזור, תוקן צו העזרה המשפטית (תיקון מס' 14) (יהודה ושומרון) (מס' 1485), התשס"א-2000 ונוסף בו סעיף 3א(א) הקובע: "פסק שניתן כדין בישראל ועליו אישור בית משפט יוכר באיזור, באישור קצין המטה למשפטים, אשר לא יסרב ליתן אישורו להכרה אלא אם הדבר נוגד את תקנת הציבור או שקיימים טעמים מיוחדים אחרים שיירשמו שלא להכיר בפסק". בכך, ביקש המחוקק למנוע קושי באישור של פסקי-דין קנייניים-חפציים, שאינם ניתנים להוצאה לפועל (ראו: בג"ץ 332/11‏ עבד אלקאדר עבד אללה יונס קבהא נ' שר הבטחון, פסקה 13 (30.09.2013) (להלן-"עניין קבהא").על כך מצינו במאמריו של אהוד ברוש בכותבו: "אופייה הכללי של מערכת היחסים המשפטיים בין ישראל ובין האיזור, השונה באופן מהותי ממערכת הקשרים הרגילה בין שתי שיטות משפט זרות, עד שקשה לראות את האיזור כ"חוץ-לארץ" ביחס לישראל, ולהיפך אבן היסוד המשפטית, עליה מושתתת מערכת היחסים המיוחדת כאמור, היא צו בדבר עזרה משפטית (יהודה והשומרון) (מס 348) תש"ל -1969" (אהוד ברוש "צוים של בתי משפט  ישראליים בקשר לירושת מקרקעין ביהודה ושומרון ובעיית הכרה בפסקים מעין-חפציים", משפט וצבא (2000)143, 155, אליו הפנה בית המשפט בפרשת קהבא, בפיסקה 13 ).

הליך, שעניינו רישום זכויות של המנוח חמדאן במקרקעין המצויים בשטח C הנתון לסמכות של המשיב 8 בלבד לבצוע של פסק הדין.

...

על פי החלטתי מיום 6.12.22 הוגשה ביום 26.1.23 עמדת המשיב 8 כנציג בית המשפט בדבר התוקף המשפטי של צו הירושה שאושר על ידו.

דיון ומסקנות: לאחר בחינה של טענות הצדדים; עמדת המשיב 8 בנימוקיו שהובאו בהתאם להחלטה מיום 6.12.22 ובהתחשב בפנייה של המבקשים בהתאם להחלטה בבר"ע, להכרה בצו הירושה ע"י קמ"ט משפטים ובנסיבותיו של ההליך שבפני, בסעד המתבקש כיום להחזרת הרישום במקרקעין בשטח C ע"ש המנוח חמדאן, הגעתי למסקנה כי יש לקדם את ההליך אף שלא הוגש צו ירושה מבית דין שרעי בישראל.

לאור האמור, הבקשה מתקבלת.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רמ"ש 63908-06-22 מ. ו נ' ה. נ ז"ל ואח' בפני כבוד השופט חננאל שרעבי מבקש משיבים מ. ו ע"י ב"כ עוה"ד דן זוהר עז' המנוחה ה. נ ז"ל באמצעות יורשיה: 1. ש. נ 2. ל. נ (קטין) 3. א. נ (קטין) ע"י ב"כ עו"ד אלי סרור פסק דין

עוד לטענת המבקש, בשנת 2009 העביר את הנכס לרשות המנוחה בנאמנות, מחשש שייפגעו זכויותיו של המבקש כנכה צה"ל (כך לטענתו).

בקשת רשות ערעור על החלטה זו שנדונה בפני מותב זה נדחתה אף היא (עם אפשרות להגישה מחדש, בתנאים שצויינו בפסק הדין שם), לאחר קיום דיון במעמד הצדדים ביום 19.6.22.

נימוקי בקשתו היו, כי ד' הנו בעלה של המנוחה ז"ל ואפוטרופוס של משיבים 2-3, וידועות לו עובדות רבות על הפרשה; ד' היה מעורב בטיפול בעינייני הנכס מול מישפחת המנוחה וכן היה מעורב בהליכים מול עורך הדין שרשם את הנכס על שמה; לטענת המבקש, ד' היה מעורב בהתפרצות המנוחה לביתו וכן הוא מחזיק במידע נוסף רלוואנטי לתיק; מדובר בעד חיוני והכרחי שחקירתו בבית המשפט תיתרום לגילוי האמת.

...

עם זאת, לא אוכל להיעתר לבקשת המבקש להורות כי חקירתו הראשית של ד' תהיה בדרך של חקירה נגדית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת הערעור כמפורט לעיל בסעיף 19.

בנסיבות הענין, ומשלא השיבו המשיבים לערעור, ויש לראות בכך העדר התנגדות למבוקש בו, שוכנעתי לא לעשות צו להוצאות.

בתום הדיון הורה בית משפט זה כי כל אחד מהצדדים יגיש חוות דעת שמאית מטעמו לצורך פשרה, וכי בהמשך לכך יתקיים דיון לצרכי פשרה במתכונת של קדם ערעור בפני השופט עמית.

לצד זאת, הובהר בפסק הדין גם כך: "מובן כי אין בפסק דין זה כדי למנוע מהעותרים, ככל שיחפצו בכך, לעתור לביטול צו הסגירה הצבאי החל על המקרקעין או לעתור למניעת שימוש המשיבים 10-5 במקרקעין (המחזיקים – ד' ב' א'), וכל הטענות בנושא זה, כמו באשר לזכויות העותרים במקרקעין, שמורות לצדדים" (בג"ץ 6427/13 יורשי המנוח מוחמד עבדללה אל אחמד נ' המפקד הצבאי באיזור יהודה ושומרון (22.11.2017)).

העותרים ביקשו כי יינתן פסק דין בעתירה אשר יורה על הפסקת עיבוד הקרקע על-ידי המחזיקים ויאפשר להם עצמם לעבד את הקרקע, ולו באמצעות מי מטעמם.

נוסף על כך, כאמור, חלים על המפקד הצבאי עקרונות היסוד של המשפט המנהלי הישראלי, וזאת בהתאם לתפיסה לפיה נושאי תפקיד ישראלים הפועלים באיזור נושאים עימם את החובה לנהוג על-פי אמות המידה המתחייבות מעובדת היותם חלק מהרשות המינהלית הישראלית (ראו: בג"ץ 69/81 אבו עיטה נ' מפקד איזור יהודה ושומרון, פ"ד לז(2) 197, 228, 231 (1983) (להלן: עניין אבו עיטה); עניין חוק ההסדרה, בפסקות 6-5 לפסק דינה של הנשיאה חיות).

...

אין בידינו לקבוע דבר באשר לזהות הגורמים שיוכלו לקבל היתרים ביטחוניים לכניסה לאזור.

לא ניתן לסיים מבלי להביע מורת רוח נוכח העובדה שטיפול בלתי סדור בקרקעות ובעיבודן מצד גורמים רשמיים הוביל לפגיעה, בסופו של דבר, הן בבעלי הקרקע והן במי שהקרקע נמסרה לחזקתם.

סוף דבר: העתירה מתקבלת כמפורט לעיל בפסקה 77.

לגבי חיוב מסוג זה באיזור, ביקש המערער לבסס את טענותיו על פסק-דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים באיו"ש בעיניין עד"י (איו"ש) 1131/23 אבו דאהוק נ' המנהל האזרחי לאיו"ש – ענף תשתיות (28.2.2023)‏‏ (כבוד המשנה לנשיא, סא"ל אתי אדר) (להלן – עניין אבו דאהוק).

המערער טען כי לא ננקטו נגדו הליכי חקירה ולפיכך לא ניתן היה לחייבו בתשלום בשל מה שכאמור כינה, "התפיסה הפלילית". כן טען, כי אף לא ניתן להקיש מפסקי הדין שאליהם הפנה בית המשפט קמא, מאחר שכולם עסקו בתשלום לרשויות בשל פעולות אכיפת צוי הריסה שפוטיים ומנהליים שלא קוימו ובשל כך הרשויות נאלצו לבצעם במקום מי שמלכתחילה נידרש לבצעם.

בתשובתו חזר המערער על כלל טענותיו, לרבות אלו הנובעות מהאופן שבו הוא מבקש לפרש את פסק הדין בעיניין אבו דאהוק וכן חזר על טענתו, בנגוד להנחיית פרקליט המדינה, התביעה נגדו הוגשה ללא האישור הנידרש וכן כי הוגשה אף בנגוד לכללי הסמכות הבינלאומית.

על כך מוסיפה תקנה 2א כי במקרה של הובלת מבנה יביל ללא היתר או בסטייה מהוראות ההיתר, "רשאי פקח או קצין צה"ל לתפוס את המבנה היביל ולהעבירו למגרש" (תקנה 2א(א)); "לבצע כל פעולה הדרושה לשם ביצוע תפיסת המבנה היביל והעברתו למגרש" (תקנה 2א(ב)); "להפעיל את סמכויותיו לפי תקנה זו", בהתקיים תנאיה (תקנה 2א(ג)).

על-פי הוראה זו, אם תובע הורשה לתקן את תביעתו על דרך של הקטנת הסכום הנתבע או תוך המרת הסעד הנתבע בסעד שסכום האגרה בעדו נמוך מזה ששולם בתחילה, ניתן יהיה להורות על החזר הפרש האגרה ובילבד שהיה זה קודם לישיבת קדם המשפט השנייה ומטעמים מיוחדים שיירשמו.

...

- תשובת המערער לערעור המשיבים המערער טען כי יש לדחות את ערעור המשיבים וכי לא רק שהיה מקום להפחתה בשיעור 35% מסכום החיוב, אלא היה מקום לביטול מלוא החיוב.

ביום 8.3.2022 הגיש המערער בקשה שנייה להחזר האגרה ובמסגרתה ביקש להצביע על הנימוקים המצדיקים להיעתר לבקשתו.

בית המשפט ראה בתביעה שכנגד 1 משום תביעה עצמאית שאינה קשורה בתביעה שכנגד 2 ובהתאם לקביעתו האמורה, נקבע בסיכומו של פסק הדין החלקי, כי "'התביעה שכנגד 1' נמחקת" ואילו בקשת המשיבים לסילוק התביעה שכנגד 2 נדחית (שם, פסקה 17).