בקשת רשות ערעור על פסק דין בעניין הסכם שכר טרחה בין עורך דין ללקוחותיו

על פי הסכם שכר הטירחה עליו חתמה התובעת, ייצוג הנתבעת את התובעת היה לעניין הליך יישוב הסיכסוך שהתנהל בבית המשפט לעינייני מישפחה, לרבות הישתתפות בפגישת מה''ות ועריכת הסכם ואישורו, לרבות ניסיון להגיע להסכמות לגבי מתן צו להטרדה מאיימת, הגשת בקשה לקציבת מזונות בתיק חידלות הפירעון של גרושה של התובעת, בקשה להסרת עיקול שהוטל על רכב, וכן תגובה למכתב ההתראה בגין לשון הרע.

עוד מפנה הנתבעת להוראות הסכם שכר הטירחה שנחתם בין הצדדים, סעיף 6, שם מצויינים הדברים הבאים: "הלקוחה מצהירה כי במידה ותחליט להפסיק את הייצוג ע''י המשרד ו/או תעביר את הייצוג לעו''ד אחר, היא מודעת לכך כי עצם הפסקת הייצוג אינה מהוה עילה לשלול מעורכת הדין אסולין את שכר הטירחה המוסכם דלעיל ובמקרה שכזה תהיה עורכת הדין זכאית למלוא שכר הטירחה דלעיל ללא קשר לכמות העבודה שבוצעה בפועל". לפי הנתבעת, התובעת קראה את ההסכם לפני שהיא חתמה עליו, אך כעת בדיעבד, תוך העלאת טענות שאינן אמת, וסילוף העובדות, היא מנסה לחמוק מהתשלום עבור מלוא השירותים שהיא קיבלה, והיא מנסה למצוא דרכים כדי לעשות כן, כשהיא מעלילה על הנתבעת ופוגעת בשמה הטוב ובמשלח ידה.

אין זה נדיר וזה אף מקובל שמוסכם בין עורך דין ללקוח שכר טירחה בסכום כולל הכולל פעולות לא מעטות שיתכן ויבוצעו ויתכן שלא יהיה צורך בביצוען, אך אין בעובדה שהליך יישוב הסיכסוך לא צלח, כדי לגרוע מזכותה של הנתבעת לקבלת שכר הטירחה המוסכם.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

...

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי במסמכים שצורפו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, ואנמק: ראשית, הסכם שכר הטרחה כולל הוראה בדבר חובת הלקוחה לשלם את מלוא שכר הטרחה, אף אם הייצוג יופסק, כפי שצוטט לעיל, כאשר מדובר בפרקטיקה די מקובלת, במיוחד בתיקים בענייני מעמד אישי, נוכח האופי המיוחד של הליכים אלו, וכדי שלא לקפח פרקליט מייצג שיהיה נתון לחסדיו של הלקוח השוכר את שירותיו.

לדאבוני מדובר במגמה קיימת של הגשת תביעות נגד עורכי דין מייצגים, תוך פגיעה במקצועיות השירות, או בזכאות של עורך הדין המייצג לקבלת שכר טרחה, מגמה הפוגעת פגיעה של ממש במשלח ידם של לא מעט עורכי דין, ואין אלא להצטער על כך. לא מצאתי בטיעוני התובעת משום ביסוס לטענותיה לעניין זכאותה להחזר כלשהו משכר הטרחה שהיא שילמה, דין תביעתה דחייה, וכך אני קובעת.

על כן, התביעה נדחית.

...

בבית המשפט העליון רע"א 7706/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט י' כשר המבקשת: ציפורה שרה סינגר אטיה נ ג ד המשיב: עו"ד אייל אבידן בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופט א' רון) שניתן ביום 18.7.2022 בע"א 22350-11-21 בשם המבקשת: עו"ד אייל אלנתן בשם המשיב: עו"ד אריאל דיין ][]פסק-דין

]השופט א' שטיין: ]הסוגיה המשפטית נושא הדיון בפסק דין זה אנו נדרשים להכריע בשאלה משפטית חשובה אשר נוגעת להסדרי שכר טירחה שבין עורך דין ללקוחו: במקרים רבים, עורך דין מייצג את לקוחו בהתדיינות כספית תמורת שכר טירחה המותנה בתוצאה, דהיינו: שכר טירחה אשר ישולם מדמי הזכייה שבית המשפט יפסוק – אם יפסוק – לטובת הלקוח, כאשר שיעורו של שכר הטירחה קבוע באחוזים בהסכם הייצוג שבין עורך הדין ללקוח (להלן, בהתאמה: שכר טירחה מותנה, ה-contingent fee, כתאורו במשפט האמריקני, והסכם הייצוג).

במסגרת פסק דין זה, דחה בית המשפט המחוזי, בהסכמת בעלי הדין, את ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום ירושלים (השופטת ש' לארי-בבלי) אשר ניתן ביום 4.8.2021 בת"א 50756-05-17, ובגדרו התקבלה תביעת המשיב לחיוב המבקשת בתשלום שכר הטירחה אשר עוגן במסגרת הסכם למתן שירותים משפטיים שנערך ביניהם (להלן: הסכם שכר הטירחה או ההסכם).

כיצד ייתכן שפיטורי עורך דין שהחל לייצג אזרחית מן השורה, התובעת כ-1,000,000 ש"ח, תמורת שכר טירחה מותנה של 20%, יביאו לכך שלקוחתו תחויב לשלם לו כ-250,000 ש"ח לפני שהתביעה הגיעה להוכחות? אכן, כך קובע הסכם שכר הטירחה אשר נוסח על ידי המשיב, אך הוראת ההסכם שמעגנת בתוכה קביעה זו – על פניה – הנה מנוגדת לתקנת הציבור, שכן, כאמור, היא מתמרצת את עורך הדין, באופן אנומאלי, לגרום לכך שלקוחתו תבקש לפטרו, תוך שהיא מטילה על הלקוחה סנקציה כספית חריפה באם תעיז לעשות כן. קיצורו של דבר: בית המשפט המחוזי לא אמור היה לעודד – ולא אמור היה לאשר – את חזרת המבקשת מהערעור, שמשמעה מתן גושפנקא לפסק הדין אשר מורה על אכיפתה של תנייה חוזית דראקונית שבעליל סותרת את תקנת הציבור.

...

ניגוד שכזה, קיים במישור התיאורטי אולם נראה לי (וכך אני גם מקווה), שנדירים המקרים בהם עורך-דין אכן יגרום במתכוון ללקוח לפטרו בשל מה שחברי מכנה "פרס הפיטורין". רואה אני, לעומת זאת, כאקטואלי יותר, את החשש להשפעתה הפסולה של הוראה חוזית מסוג ההוראה דנן, על הייעוץ המקצועי שיינתן על ידי עורך הדין בהקשר לקביעת סכום התביעה, ואבאר: כאשר בעל דין קובע את סכום תביעתו (והכוונה היא בעיקר להליכים שבהם הסכום אינו קצוב וטריוויאלי, כתביעה שטרית, תביעה לפירעון הלוואה או לגביית סכום הקבוע בדין), נשקלים מגוון שיקולים בבחירת סכום התביעה (החל משיקולי אגרה, דרך שיקולים שעניינם בהערכת סיכויי הזכייה בעילה כזו או אחרת וכלה בשיקולים הצופים פני פשרה עתידית, והנ"ל אינם מהווים, כמובן, רשימה ממצה).

אכן, לכאורה יכולה המבקשת להישמע בטענה שהציפייה האמיתית בעת הגשת התביעה הייתה אף לסכום נמוך יותר, אולם נראה לי שהסכום בו נקב המשיב, הנגזר מהנחה שרק שליש מסכום התביעה ייפסק לבסוף, הינו בהחלט סביר וטעמי יעילות דיונית מצדיקים שלא להורות על קיום הליך ראייתי רק כדי לברר טענה כאמור.

התוצאה היא שאף אני סבור שהתוצאה לפיה הסכום שהיה זכאי לו המשיב מהמבקשת עומד על 70,000 ש"ח (10,000 ש"ח ששולמו בהתחלת הטיפול ועוד 60,000 ש"ח שהיה על המבקשת לשלם במועד סיום ההתקשרות), הינה תוצאה ראויה.

זכאות עורך הדין לשכר טירחה בגין עבודתו אינה נפגעת גם אם לא סיים עורך הדין את הטיפול המשפטי, אלא זה הופסק על-ידי הלקוח בטרם הניב התיק תוצאות כלשהן - ובילבד שלא הוכחה רשלנות או אשמה של  עורך הדין.

לעניין זה ר' דברי בית המשפט בע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יצחק יחיאל, פ"ד נח(5) 20, 28-27 (2004): "כיצד אומדים את השכר הראוי? קביעת השכר הראוי בגין טירחת עורך-דין צריך שתעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. ... בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך-הדין לטפול בעיניינו של הלקוח; את מהותו, הקפו ומידת מורכבותו של השרות; את שוויו של העניין מושא השרות; את המוניטין של עורך-הדין (ראו ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ נ' מירון, בן-ציון ופריבס, עורכי-דין, שותפות רשומה, בעמ' 593). כמו כן ניתן להיתחשב בשיטה המקובלת לקביעת שכר הטירחה בתחום הנידון – אם קיימת שיטה כזו (על הדרכים המקובלות לקביעת שכר טירחתו של עורך-דין ראו למשל ע"א 2871/00 ח'ורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט)." השאלה אם יהא עורך הדין זכאי לפצויי קיום או פצויי הסתמכות בלבד תלויה בנסיבות העניין, לרבות הטעם להפסקת הייצוג, והאם זה לקה בחוסר תום לב. לעניין זה ראו פסק הדין ברע"א 7706/22 ציפורה שרה סינגר אטיה נ' עו"ד אייל אבידן (7.3.2023): "המבקשת הפסיקה את העסקת המשיב כעורך דינה בשל כך שאיבדה בו אמון, מסיבות אשר יכול שלא היו מוצדקות כלל – וגם זאת זכותה המלאה. ביחסים שבין עורך דין ללקוח שבבסיסם הסכם שכר-טירחה מותנה, המקרה הטיפוסי שבו הלקוח נוהג בחוסר תום-לב הוא נישול עורך הדין משכרו אשר נעשה בכוונת מכוון. במקרה כזה, ורק בו, ניתן וראוי לחייב את הלקוח לשלם לעורך הדין פיצוי המשתווה לאנטרס הציפייה שלו – כפי שנקבע בעיניין קורפו ..." [ההדגשה לא במקור – ס.מ.] (לעניין זה ר' גם פסק הדין בע"א 8854/06 ‏ חיים קורפו, עו"ד נ' משה סורוצקין (20.3.2008) בעניינינו, אין מחלוקת לגבי גובה שכר הטירחה, נוכח הוראות סעיף 2 לכללי לישכת עורכי הדין (תעריף מאקסימאלי לשכר טירחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), התשל"ז-1977.

מפסק הדין בעיניין שמואלי, מפסק הדין בעירעור ומהחלטת בית המשפט העליון בבקשת רשות העירעור, ניתן ללמוד כי עורך דין רשאי לתבוע את חלקו בשכר הטירחה מעורך דין שהחליף אותו בכל הנוגע לייצוג בעל דין.

...

בנסיבות אלה, אני קובעת כי התובע זכאי לשכר טרחה בסך 8,000 ₪ בגין ליווי הנתבע 1 בתביעותיו מול המוסד לביטוח לאומי בין מרץ 2011 עד יוני 2012.

משכך, ישלם הנתבע 1 לתובע 5,000 ₪.

ה – סופו של דבר אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומורה כדלקמן: א. הנתבע 2 ישלם לתובע 21,866 ₪.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בנתניה, כב' השופטת אפרת רחלי מאירי שניתן ביום 9.5.2023, בת"ק 1824-02-23 במסגרתו נפסק כי על המבקש להשיב לידי המשיב, את הסך של 821 ₪ החזר אגרה אשר הועבר לידיו על ידי בית המשפט, בצרוף הוצאות ההליך.

במסגרת פסק הדין נקבע כי המבקש לא הוכיח כי ניתנה הסכמת המשיב לקזוז חוב בשיעור זה או אחר, בין אם באמצעות הסכם שכר הטירחה ובין אם באמצעות ראיות אחרות, ואף לא הוכח כי שכרו של המבקש לא שולם לו. בית המשפט קמא הוסיף ובחן את הטענות המשפטיות לאור ונוכח ההכרעות העובדתיות והגיע לכלל מסקנה על פיה דין התביעה להיתקבל, וכפועל יוצא הורה למבקש להשיב לידי המשיב את סכום האגרה שהועבר לידיו בצרוף 400 ₪ הוצאות ההליך.

בנגוד לטענות המבקש, המשיב הסיר באופן ברור ומפורש את החיסיון במערך יחסיו עם המבקש במסגרת ההליך בבית המשפט קמא ולצורך אותו הליך, וממילא עת עסקינן בסכסוך שבין עורך הדין לבין לקוח לעניין השבת הוצאות, לא ברור עד כמה נידרש אותו ויתור.

בשולי סוגיה זו אוסיף ואציין כי המבקש, שהנו כאמור עורך דין במקצועו, לא מצא לנכון לעתור להעברת ההליך מבית המשפט לתביעות קטנות לבית המשפט השלום בזמנים הרלוואנטיים לעשות כן, והעובדה כי טענותיו בעיניין זה מועלות אך במסגרת בקשת רשות העירעור, תמוהה חלק מטענות המבקש, כפי שבאו לידי ביטוי בגוף בקשת רשות העירעור לא נתמכו בראייה כלשהיא במסגרת ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות, ויש לזכור כי בכל הנוגע לטענות קזוז, מוטל נטל הראייה על המבקש עצמו, ועת לא הורם אותו נטל, בדין מצא בית המשפט קמא שלא לאמצן.

...

לא מצאתי ממש בטענות אלו, ודינן להידחות.

בשולי סוגיה זו אוסיף ואציין כי המבקש, שהינו כאמור עורך דין במקצועו, לא מצא לנכון לעתור להעברת ההליך מבית המשפט לתביעות קטנות לבית המשפט השלום בזמנים הרלוונטיים לעשות כן, והעובדה כי טענותיו בעניין זה מועלות אך במסגרת בקשת רשות הערעור, תמוהה חלק מטענות המבקש, כפי שבאו לידי ביטוי בגוף בקשת רשות הערעור לא נתמכו בראייה כלשהי במסגרת ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות, ויש לזכור כי בכל הנוגע לטענות קיזוז, מוטל נטל הראייה על המבקש עצמו, ועת לא הורם אותו נטל, בדין מצא בית המשפט קמא שלא לאמצן.

סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.