בקשת רשות ערעור על פסק דין בעניין הסכם רכישת נכס

בבית המשפט העליון רע"א 5997/22 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקש: גל בר נ ג ד המשיבים: 1. עומרי ישי 2. יואל בר 3. תמר בר בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 13.7.2022 (כב' השופטים י' פרסקי, ג' גדעון, ג' ****) בע"א 1896-04-22; בקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד יצחק חזות ][]החלטה

בית משפט השלום (השופטת ס' כהן), בפסק דינו מיום 30.1.2022, קיבל את תביעת המשיב, תוך שקבע כי לא הוכח קיומם של הסכמי שכירות ומכר המקנים למבקש זכויות כלשהן בנכס.

לעניין הסכם המכר נקבע כי לא ניתן ללמוד מהמסמכים שהוצגו, אשר כוללים אך אזכור עקיף של מכירה, על דבר קיומו של הסכם לרכישת הנכס.

בקשה זו נדחתה עוד באותו היום (כב' השופט י' פרסקי), תוך שנקבע כי: "במכלול הנסיבות, ולאחר עיון, לא מצאתי כי הנימוקים נשוא הבקשה, לצד טענות המבקש כי בעוד ימים ספורים יבוצע פסק הדין, יש בהם כדי להצדיק, עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בעירעור". בקשת רשות העירעור והבקשה לעיכוב ביצוע דנן מכאן דבר בקשת רשות העירעור דנן, ולצדה הבקשה לעיכוב ביצוע פינוי המושכר (אשר נקבע כאמור ליום 8.9.2022).

בעיניין זה נטען כי בכוונת המבקש "להגיש בקשת ערעור לבית המשפט העליון בבקשה להציג את המסמך המקורי שהוא חוזה חתום תקף ואותנטי". לעמדת המבקש, מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור שלפניי, סבורני כי היא כלל אינה מתאימה לבירור במסגרת בקשת רשות ערעור ב-"גלגול שלישי". ככל שניתן להבין מטענות המבקש, הטענות שנדחו על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו לעניין צירוף חוות הדעת הגרפולוגית, כבר אינן אקטואליות למעשה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

אשר לבקשה לעיכוב ביצוע – הואיל ומדובר בדירת מגורים, בשלב זה מצאתי להורות על עיכוב ביצוע פינוי המושכר עד ליום 22.9.2022, וזאת על מנת לאפשר למבקש להגיש כל הליך שימצא לנכון על יסוד טענתו בדבר הראיה החדשה שאיתר, ובגדרו, אם יחליט לעשות כן, לעתור למתן סעד זמני.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א (השופט אהוד שוורץ) לפיו אושר פסק בוררות שניתן ע"י הבורר עו"ד דרור זמיר ביום 30.09.2021, תוך דחיית בקשת המבקש לביטולו ותוך חיובו בהוצאות משפט בסך 12,000 ₪.

המדובר בפסק הבוררות המכריע בתביעה שהגיש המשיב (להלן – ברעם) נגד המבקש (להלן – אוסטרוביצקי) על סך של 1,339,065 ₪ על רקע הסכם שותפות ביניהם הנוגע לנכס מקרקעין.

אשר לטענות אוסטרוביצקי לסכסוך לגופו, משיב ברעם, בין השאר, כי אוסטרוביצקי החזיק והשתמש בנכס שנרכש, טען בבית משפט קמא כי את כל סכום הרכישה שילמה אישתו באופן החותר תחת זכאות אישית ל"ריבית" רעיונית, וכי באין חיוב במס שבח – לא ברור מה יש "לקזז". לאחר עיון בבקשת רשות העירעור, התשובה לה, והמסמכים האחרים - נחה דעתי כי דינה להדחות.

"בידוע הוא כי רשות ערעור על פסקי דין או החלטות בעינייני בוררות תנתן רק במקרים נדירים וחריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין, או כאשר היתערבות נידרשת כדי למנוע עוות דין ברור" (רע"א 9006/22, סופר נ' חורי, ניתן ב-18.01.2023).

...

משכפי שיוסבר להלן, הבקשה נדחית לגופו של עניין.

נוכח האמור לעיל – אין מקום למתן רשות ערעור, והבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.

בבית המשפט העליון רע"א 1677/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: מאיר לוי נ ג ד המשיב: עו"ד דב גורטלר בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 12.1.2023 בע"א 25753-09-22 שניתן על-ידי כבוד השופט א' רון

ביום 16.2.2012, נחתם במשרדו של גורטלר הסכם בין מאיר לבין צד ג', אברהם עיני, שלפיו שילם אברהם למאיר סך של 150,000 ₪, על מנת שהאחרון יקדם עבורו עסקה לרכישת נכס מקרקעין.

על כל פנים, בית המשפט המחוזי לא הסתפק בדחיית הטענה רק מן הטעם שזו לא הופיעה בכתב ההגנה, ודחה אותה אף לגופה, בקבעו כי "בשים לב לפירעון הסכום [על-ידי אברהם] רק בשנת 2014 [...] אין לטענה זו כל אחיזה [...] ובהנתן שכך, פשיטא, שבחודש דצמבר 2020 הוגשה תביעה שטרם היתיישנה"; מכאן, אכן, צֹהר מסוים לטענת מאיר, כי ההכרעה בעיניינו נסמכה על הקביעה בדבר מועד תחילת מירוץ ההתיישנות במצב העניינים שנוצר – שאלה אשר, לדבריו, מצדיקה מתן רשות ערעור.

...

תחילה, ראויה הבקשה להידחות מן הטעם שטענת ההתיישנות הועלתה מאוחר מדי.

ברם, בנדון דידן, העדכון האמור נעשה אך בשלב הסיכומים; ברי, אם כן, כי אין מדובר בטענה שהועלתה "בהזדמנות הראשונה", ומשכך דינה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא בזאת.

בבית המשפט העליון רע"א 3909/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשים: 1. צילה הס 2. שלמה הס 3. לאה רוזנברג 4. ניצחיה פייבלוביץ נ ג ד המשיבים: 1. עבד אלכרים דלק 2. נדה דלק 3. גמילה תורקמן 4. מוחמד דלק 5. נגלה דלק 6. אבראהים דלק 7. מראם דלק 8. ריתאם לוטפי 9. יוסף לוטפי בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 15.3.2023, בע"א 40573-11-21, שניתן על-ידי כבוד השופטים: י' שבח - סג"נ, י' אטדגי וש' יעקובוביץ

ביום 6.10.2019, הגישו המבקשים כתב תביעה מתוקן, לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, שבו נטען כי הם הבעלים הרשומים והחוקיים של הנכס, וכי המשיבים הישתלטו עליו, ללא הסכמתם, ללא חוזה כדין, ואף נימנעו מלשלם דמי שכירות.

ברם, גם אם לא יישם בית המשפט המחוזי את ההלכות בעיניין מידת ההתערבות במימצאי עובדה ומהימנות, אשר הן מן המפורסמות (ע"א 1303/09 קדוש נ' בית החולים ביקור חולים, פ"ד סה(3) 164, 186 (2012); ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן, פ"ד סג(3) 577 (2010)) כידוע, אין בכך להצדיק קבלתה של בקשת רשות ערעור ב'גילגול שלישי' (ראו: רע"א 5468/17 אולקרגו לוג'יסטיק סרביסס בע"מ נ' זילברברג (4.9.2017)).

זאת, מאחר שבשורה התחתונה, מקובלת עלי גישת בית המשפט המחוזי, שמצא לנכון להעדיף את גרסת דלק, בין היתר, על רקע ה"המנעות מלנקוט בצעד כלשהוא נגד דלק, הן של מיכאל המנוח והן של יורשיו, בתקופה שמאז שנת 1981 ועד לשנת 2018, תקופה חריגה לכל הדיעות" – נתון אובייקטיבי, שאינו שנוי במחלוקת, ושממנו הוּסק, כי "במאזן ההסתברויות עדיפה האפשרות שדלק רכש מאבו דיה, בהסכמת מיכאל, את הדיירות המוגנת בנכס – כפי עמדת דלק, על פני האפשרות האחרת לפיה תפס דלק חזקה בנכס כפולש – כפי עמדת [המבקשים]". משנמצא כי אין בטענות שהפנו המבקשים כלפי הנמקתו ודרך-הילוכו של בית המשפט המחוזי, כדי להביא לשינוי בתוצאתו הסופית של פסק הדין, שנתמכה גם בטעמים נוספים, הרי שאין בטענות אלה – אפילו היו מוצדקות – כדי ללמד על חשש לעיוות דין שניגרם למבקשים, ושמצדיק מתן רשות ערעור ב'גילגול שלישי' (ראו מִני רבים: רע"א 4443/22 פרץ נ' שוחט, פסקה 19 (7.8.2022)).

...

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובתשובה שניתנה לה, על נספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות.

זאת, מאחר שבשורה התחתונה, מקובלת עלי גישת בית המשפט המחוזי, שמצא לנכון להעדיף את גרסת דלק, בין היתר, על רקע ה"הימנעות מלנקוט בצעד כלשהו נגד דלק, הן של מיכאל המנוח והן של יורשיו, בתקופה שמאז שנת 1981 ועד לשנת 2018, תקופה חריגה לכל הדעות" – נתון אובייקטיבי, שאינו שנוי במחלוקת, ושממנו הוּסק, כי "במאזן ההסתברויות עדיפה האפשרות שדלק רכש מאבו דיה, בהסכמת מיכאל, את הדיירות המוגנת בנכס – כפי עמדת דלק, על פני האפשרות האחרת לפיה תפס דלק חזקה בנכס כפולש – כפי עמדת [המבקשים]". משנמצא כי אין בטענות שהפנו המבקשים כלפי הנמקתו ודרך-הילוכו של בית המשפט המחוזי, כדי להביא לשינוי בתוצאתו הסופית של פסק הדין, שנתמכה גם בטעמים נוספים, הרי שאין בטענות אלה – אפילו היו מוצדקות – כדי ללמד על חשש לעיוות דין שנגרם למבקשים, ושמצדיק מתן רשות ערעור ב'גלגול שלישי' (ראו מִני רבים: רע"א 4443/22 פרץ נ' שוחט, פסקה 19 (7.8.2022)).

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.

בבית המשפט העליון רע"א 6677/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: שמעון חלפון נ ג ד המשיבים: 1. קבוצת מזרחי ובניו השקעות בע"מ 2. נתנאל גרופ בע"מ 3. פורמאלי עו"ד אבי אברמוביץ, כונס הנכסים בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ,מיום 26.6.2023, בת"א 35732-07-22, שניתן על-ידי כבוד השופט ים: ש' שוחט – סג"נ, נ' שילה ומ' עמית-אניסמן

חלפון טוען כי עניינה של הבקשה "בסוגיה כלל ציבורית, שיזמים משתלטים על מגרשים שרכשו בעלים ופוגעים בזכויות הבעלות שלהם, מגישים תביעות לפירוק שתוף, כשהם מסלקים את הבעלים מהמגרש ומונעים מהם לבנות". בתוך כך טוען חלפון, כי לא היה מקום להורות על פירוק השותפות בנכס, שכן תכליתו של הליך זה היא פיתוח הקרקע המשותפת, בעוד שבעניינינו ניתן היה לפתח את הנכס ללא פירוק השותפות, בדרך של הסכם למתן שירותי בנייה בינו לבין המשיבות, כאשר חלקו בנכס נשמר.

באשר לקביעות בית המשפט במישור הדיוני, טוען חלפון, כי שגה בית המשפט המחוזי "כשלא היתייחס בנימוקיו למהות המחלוקת אלא לפרוצדורה, כגון: המועד שהיה צריך להגיש את העירעור [...]". בהקשר זה, סבור חלפון כי פעל כדין כאשר המתין וערער על פירוק השתוף רק לאחר מתן "פסק הדין כולו, קרי מיום מתן הפסיקתא", בעוד שההחלטה לפרק את השותפות, הייתה רק 'החלטה אחרת'.

שאלה קיומו של הסכם זה, תוקפו וגבורתו, אינה משליכה כלל על ההחלטה המוקדמת בדבר פירוק השתוף, כפי שקבע בית המשפט המחוזי; מחלוקת זו מתבררת בנפרד, במסגרת ההליך המקביל, ומכל מקום – אינה מצדיקה מתן רשות ערעור בגילגול שלישי, באשר היא רחוקה מלעורר שאלה משפטית עקרונית ובעלת השלכות רוחב, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)).

...

זאת, לאחר שבא לכלל מסקנה, כי "[ו]אין למעשה כל חלופה לפירוק השיתוף אלא בדרך של מכירה למרבה במחיר. ההצעה שעלתה בדיון לפירוק ע"י חלוקה בעין אינה אפשרית". ביום 21.7.2019 הגיש חלפון בקשה לסילוק תביעת פירוק השיתוף על הסף.

באשר להימנעותו מהגשת כתב הגנה בעתו ובזמנו, הסביר חלפון כי "המתין להתמחרות בין היזמים, כדי לנהל עם מי שיזכה, הסכם למתן שירותי בנייה, ולכן יתייתר הצורך בהגשת כתב הגנה". לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בתגובה.

הבקשה נדחית אפוא בזאת.